שקט על עקב גבוה
New member
היא שלחה יד...
היא שלחה יד רועדת לעבר כפתור המצוקה,ושלחה קריאת מצוקה לאחות התורנית של אותו הלילה. פניה כוסו באגלי זיעה קרה ,ידיה חוששות משהו הידקו את שמיכות הצמר המאובקות לגופה,מנסות להקל במעט על הרעד הבלתי נשלט של אבריה. "כן יקירה?" נשמע קול רך לצידה "לא יודעת ,אני רועדת" ענתה בעיניים עצומות.ידיה ליטפו בחיבה את ביטנה נפוחה כלכך. אחות בלבוש לבן ונעלים גבוהות על עקב פלטפורמה מסיבי ליטפה את מצחה וקבעה בהחלטיות " את קודחת, אני מיד קוראת לד"ר מיכל". כרעם ביום בהיר נחתה עליה הקביעה ממנה חששה כלכך ,קטעי משפטים סבבו במוחה הקודח "זו פצצה מתקתקת" אמרו לה בדיוק 3 שבועות קודם לכן "כשהחום יעלה סיפורך יהיה להסטוריה" קבעו בפניה בפנים חתומות. למרות החום הגבוה ,היא הבינה .וכל שיכלה לחשוב עליו ברגע זה היה ,שלא יכאב...שלא יכאב...שיגמר מהר ולא יכאב כלכך. שרירי גבה החלו מתכווצים בקצב קבוע וקו חד של כאב נע מכיוון גבה אל מרכז בטנה. היא תרה אחרי מכשיר הטלפון הסלולארי ,יאיר קנה לה אותו כדי שלא תרגיש לבד כדי שבכל פעם שהיא מתגעגעת לקולו החם למילותיו המחזקות תתקשר אליו. נחמד היא חשבה ,מסך הטלפון מואר כך שהיא לא צריכה להדליק את האור ולהעיר את חברתה לחדר.. "אמא" קראה בקול חלוש כאילו מפחדת להעיר את אמה בשעת לילה מאוחרת זו "מה קרה?" שמעה את אמה מעברו השני של הקו היה בו צליל מפחוד "מה קרה? נשמה שלי" .."יש לי חום" מררה בבכי לתוך המכשיר השחור "אני רוצה שתבואי , לא רוצה שיכאב לי..לא רוצה".. כאילו שזה הדבר הכי חשוב כרגע. "אני באה ..רק אל תבכי..הכל יהיה בסדר אני מבטיחה לך" אמה נשמעה החלטית כלכך מה שגרם לליהי להאמין שאולי באמת היא פסימית מידי. ------ "כואב לך בגרון?" שאלה ד"ר מיכל..."לא" "מתי לאחרונה עשית בדיקת שתן?" הבוקר " ענתה "והיא יצאה תקינה לחלוטין." "ז"א שהחום קשור רק לזה " פסקה ד"ר מיכל "אני צריכה אישור של פרופ´ ביטמן ואני כבר מזמינה לך חדר לידה" ------ בעיניים נפוחות משינה ובמבט מחוייך פנה אליה " ככה בלי בושה את מפריעה לי לישון?" שאל .ספק אם ציפה לתשובה . "אפשר לחכות לאמא ? " "אפשר!" יאיר חשבה ישן עכשיו עברו עליו כמה שבועות קשים מאוד מאז נשאו הוא לא ישן לבד,תמיד טען שהמיטה קרה בלעדיה מה היא תאמר לו איך תסביר? 24 שבועות הם נושאים אותם ביחד כואבים ביחד צופים בתנועותיהם במסך בעוד הרופאים מסבירים על כל תנועה על כל איבר הם כבר מכירים אותם את דפוסי התנהגותם את אופיים הכל הם יודעים עליהם כאילו הם חיים כבר ובעצם ,הם חיים לא? אמה נכנסה במהירות לחדר פוסעת על נעלי עקב רעשניות קוטעת את מחשבותיה , מלטפת את מצחה ומתעדכנת תוך כדי לגבי מצבה. "לא הודעת ליאיר?" אמה מתפלאה.. היא לא עונה רק ממלמלת תתקשרי אליו הטלפון על השידה הלבנה.. ------- כשפקחה את עיניה חשה בזרועותיו התומכות בחיבוקו החם הוא לחש לה מילות תמיכה באוזנה , מחה את דמעותיה לאלוהים כך אמר לה יש דרכים משונות לומר לנו שהוא אוהב. את חשובה לי מהם אם הם מסכנים את הוויתך את ראשונה. אל תתלבטי יפה שלי כך הם פני הדברים וזהו. ------- היא נעמדה על 4 במיטה הרחבה ,החדר היה מלא בכלי עבודה כמו של אינסטלטור חשבה..התנוחה הבהמית כלכך הקלה את כאבה "אני אאלץ לקשור אותך למיטה" אמרה לה המילדת. והיא מצאה את עצמה נופלת כאחוזת טרוף על גבה נרדמת כאילו כלום בין ציר לציר ונעורה בצרחות אימה בשיאו של הציר "תלחצי...תנשמי...תרגעי...הנה כבר מיד..." את כל אלו שמעה כבמתוך חלום שלא יכאב חשבה שוב שלא.... גל של חום מקל אפף אותה כשבקעו המים והיא שמעה לפתע יבבה חנוקה של תינוק שמעה ולא הרימה את ראשה לצפות בו ועוד גל של חום וכאב וטרוף ..ועוד אחד וכל השלושה נארזו היטב והונחו על המשקל.. "את רוצה לראות אותם?" שאלה המילדת " אני פוחדת "ענתה. יאיר כבר יראה יאיר ואמא אני לא.. לא יכולה --------- "הם היו כלכך יפים" יאיר אמר לה כשדמעות ניקוו בעיניו "כלכך יפים"... 2 נסיכות ונסיך "כלכך יפים".... --------------- בדיוק שנה לאחר מכן היא חבקה בזרועותיה בת
היא שלחה יד רועדת לעבר כפתור המצוקה,ושלחה קריאת מצוקה לאחות התורנית של אותו הלילה. פניה כוסו באגלי זיעה קרה ,ידיה חוששות משהו הידקו את שמיכות הצמר המאובקות לגופה,מנסות להקל במעט על הרעד הבלתי נשלט של אבריה. "כן יקירה?" נשמע קול רך לצידה "לא יודעת ,אני רועדת" ענתה בעיניים עצומות.ידיה ליטפו בחיבה את ביטנה נפוחה כלכך. אחות בלבוש לבן ונעלים גבוהות על עקב פלטפורמה מסיבי ליטפה את מצחה וקבעה בהחלטיות " את קודחת, אני מיד קוראת לד"ר מיכל". כרעם ביום בהיר נחתה עליה הקביעה ממנה חששה כלכך ,קטעי משפטים סבבו במוחה הקודח "זו פצצה מתקתקת" אמרו לה בדיוק 3 שבועות קודם לכן "כשהחום יעלה סיפורך יהיה להסטוריה" קבעו בפניה בפנים חתומות. למרות החום הגבוה ,היא הבינה .וכל שיכלה לחשוב עליו ברגע זה היה ,שלא יכאב...שלא יכאב...שיגמר מהר ולא יכאב כלכך. שרירי גבה החלו מתכווצים בקצב קבוע וקו חד של כאב נע מכיוון גבה אל מרכז בטנה. היא תרה אחרי מכשיר הטלפון הסלולארי ,יאיר קנה לה אותו כדי שלא תרגיש לבד כדי שבכל פעם שהיא מתגעגעת לקולו החם למילותיו המחזקות תתקשר אליו. נחמד היא חשבה ,מסך הטלפון מואר כך שהיא לא צריכה להדליק את האור ולהעיר את חברתה לחדר.. "אמא" קראה בקול חלוש כאילו מפחדת להעיר את אמה בשעת לילה מאוחרת זו "מה קרה?" שמעה את אמה מעברו השני של הקו היה בו צליל מפחוד "מה קרה? נשמה שלי" .."יש לי חום" מררה בבכי לתוך המכשיר השחור "אני רוצה שתבואי , לא רוצה שיכאב לי..לא רוצה".. כאילו שזה הדבר הכי חשוב כרגע. "אני באה ..רק אל תבכי..הכל יהיה בסדר אני מבטיחה לך" אמה נשמעה החלטית כלכך מה שגרם לליהי להאמין שאולי באמת היא פסימית מידי. ------ "כואב לך בגרון?" שאלה ד"ר מיכל..."לא" "מתי לאחרונה עשית בדיקת שתן?" הבוקר " ענתה "והיא יצאה תקינה לחלוטין." "ז"א שהחום קשור רק לזה " פסקה ד"ר מיכל "אני צריכה אישור של פרופ´ ביטמן ואני כבר מזמינה לך חדר לידה" ------ בעיניים נפוחות משינה ובמבט מחוייך פנה אליה " ככה בלי בושה את מפריעה לי לישון?" שאל .ספק אם ציפה לתשובה . "אפשר לחכות לאמא ? " "אפשר!" יאיר חשבה ישן עכשיו עברו עליו כמה שבועות קשים מאוד מאז נשאו הוא לא ישן לבד,תמיד טען שהמיטה קרה בלעדיה מה היא תאמר לו איך תסביר? 24 שבועות הם נושאים אותם ביחד כואבים ביחד צופים בתנועותיהם במסך בעוד הרופאים מסבירים על כל תנועה על כל איבר הם כבר מכירים אותם את דפוסי התנהגותם את אופיים הכל הם יודעים עליהם כאילו הם חיים כבר ובעצם ,הם חיים לא? אמה נכנסה במהירות לחדר פוסעת על נעלי עקב רעשניות קוטעת את מחשבותיה , מלטפת את מצחה ומתעדכנת תוך כדי לגבי מצבה. "לא הודעת ליאיר?" אמה מתפלאה.. היא לא עונה רק ממלמלת תתקשרי אליו הטלפון על השידה הלבנה.. ------- כשפקחה את עיניה חשה בזרועותיו התומכות בחיבוקו החם הוא לחש לה מילות תמיכה באוזנה , מחה את דמעותיה לאלוהים כך אמר לה יש דרכים משונות לומר לנו שהוא אוהב. את חשובה לי מהם אם הם מסכנים את הוויתך את ראשונה. אל תתלבטי יפה שלי כך הם פני הדברים וזהו. ------- היא נעמדה על 4 במיטה הרחבה ,החדר היה מלא בכלי עבודה כמו של אינסטלטור חשבה..התנוחה הבהמית כלכך הקלה את כאבה "אני אאלץ לקשור אותך למיטה" אמרה לה המילדת. והיא מצאה את עצמה נופלת כאחוזת טרוף על גבה נרדמת כאילו כלום בין ציר לציר ונעורה בצרחות אימה בשיאו של הציר "תלחצי...תנשמי...תרגעי...הנה כבר מיד..." את כל אלו שמעה כבמתוך חלום שלא יכאב חשבה שוב שלא.... גל של חום מקל אפף אותה כשבקעו המים והיא שמעה לפתע יבבה חנוקה של תינוק שמעה ולא הרימה את ראשה לצפות בו ועוד גל של חום וכאב וטרוף ..ועוד אחד וכל השלושה נארזו היטב והונחו על המשקל.. "את רוצה לראות אותם?" שאלה המילדת " אני פוחדת "ענתה. יאיר כבר יראה יאיר ואמא אני לא.. לא יכולה --------- "הם היו כלכך יפים" יאיר אמר לה כשדמעות ניקוו בעיניו "כלכך יפים"... 2 נסיכות ונסיך "כלכך יפים".... --------------- בדיוק שנה לאחר מכן היא חבקה בזרועותיה בת