הידעתם ש..

הידעתם ש..

פיסטוק טעים?
באמת. טעים משו משו.

רציתי ללנקק לכם ליוטיוב, אבל אז יצא לי לחשוב קצת על הפיסטוק. על אותו אגוז פרסי שאנחנו פושקים פעם אחרי פעם, ועל היחסים המורכבים שלנו איתו.

יש כמובן את הקלים לפישוק. אצבע אחת בקלילות פנימה, ותוכנו ללא כל התנגדות שלכם לעשות בו כרצונכם.
יש כמובן את הקלים להשגה. שוכבים שם ממולחים ופעורים, רק ממתינים שיאספו אותם.
מנגד יש את העצורים ואת הבלתי ניתנים להשגה.

העצורים יושבים מכווצים כאילו אומרים "רק אחד ויחיד יצליח לחדור, אבל לא אכפת לי שתנסה".
ואנחנו אכן מנסים.
לפעמים מנסים ומוותרים וישר לוקחים אחד קל לפישוק, לפעמים זה נגמר בציפורן שבורה ודם, ולפעמים גם המאמץ משתלם ואז זה נראה כאילו התוכן באמת שווה יותר מהאחרים.

וכמובן הבלתי ניתנים להשגה. אותם עשב שוטה שבכל מעודם רצו להיוולד כמין אחר, כל מין אחר. אפילו צורה של גמבה היו לוקחים בשתי ידיים, רק לא פרסים מפושקים.

אז איך אתם מתייחסים לפרסים שלכם?
הולכים רק עם הקלים להשגה? מה זה אומר אליכם בעצם, שאתם מוותרים בקלות?
או שאולי מתעקשים לחדור לכל אחד ואחד, יהיה המחיר אשר יהיה?



אוייש 'סתמו. מדובר על גודיז קולינריים.
 
פואמה לפיסטוק.

אני מניחה שזה מאוד אנדיבידואלי.
אותי אישית פיסטוקים נעולים מאתגרים. אני עקשת מאוד, ונחושה.
יארך ככל שיארך הזמן אני אבקע אותו.
אוהבת גם את הפעמים שאגוז נמצא שלא במקומו הטבעי, יען בחופן פסטוקים.
ובכלל, פסטוקים מקורמלים או מדובשים זה כל כך אוח.
 
פושק הדור

תאמת. לא גדול?
 
למעלה