יום החתול הבינלאומי הוא חג החתולים שנחגג בתאריך 8 באוגוסט. היום המיוחד הזה נועד גם לפנק את אלה שזכו לגדול בבית חם, וגם להעלות את המודעות לחתולי הרחוב שנמצאים בסכנה מתמדת לחייהם.
בנושא:
ספר הילדים האמריקאי המאוייר הוותיק ביותר שעדיין מודפס וזמין על מדפי החנויות, עוסק כמובן ב... חתולים!
את הפיקצ'רבוק מיליון חתולים יצרה האמנית ונדה גוג לפני כמעט 100 שנה, והוא עדיין נקרא ואהוב על ילדים.
'הָיֹה היו פעם זקן וזקנה. הם גרו בבית קטן ויפה שהיה כולו מוקף פרחים, חוץ מלפני הדלת. אבל הם לא היו מאושרים, כי הם היו בודדים.'
כך נפתחת המעשייה הזו, כמו אינספור מעשיות אחרות מרחבי העולם,
אבל מה תהיה השורה הבאה? האם יבקשו להם השניים תינוק? אולי ימצאו אוצר של מטבעות זהב?
לא זה ולא זה; הזקנה חשבה שחתול ישמח אותה! ולפיכך יצא הזקן לחפש חתול. נשמע פשוט, לא?
ובכן לא ממש.
ונדה גוג נולדה במינסוטה שבארצות הברית בשלהי המאה ה-19 למשפחת מהגרים מצ'כיה
ונדה וששת אחיה הצעירים שמעו בילדותם מעשיות עממיות-גרמניות מסביהם שנולדו באירופה. ונדה אפילו לא ידעה אנגלית עד שהתחילה ללמוד בבית הספר.
כשהייתה ונדה רק בת 15 היא נתייתמה מהוריה ונותרה לגדל את אחיה הצעירים שהושארו באחריותה. אביה האהוב היה אמן תחריטים, לפני מותו, הוא ציווה עליה להמשיך ולסיים את המלאכה שלא עלה בידיו לסיים. ונדה מלאה את מצוות האב והצליחה על אף קשיי הקיום להמשיך ולעסוק באמנות שלה.
בשנות ה-20 היא הייתה חלק מסצינת האמנות המודרניסטית בגריניץ' וילאג'.
בשנת 1928 ראה אור ספרה הראשון 'מיליון חתולים' את סיפור המעשה היא טוותה כדי לשעשע את ילדיהם של חבריה, היא רקמה ואיירה סיפור ברוח המעשיות הגרמניות עליהן גדלה.
את האותיות לספר יצר אחיה, שהיה אמן אף הוא. ואת ההשראה לדמויות החתולים סיפק נופי Noopy החתול האהוב שלה.
הספר זכה להצלחה מיידית, הוא היה בגדר חידוש, כמעט ולא היו פיקצ'רבוקס אמריקאים מקוריים באותן השנים. הספר זכה בפרס ניוברי ועד עצם היום הזה הוא עדיין מופיע ברשימות הפיקצ'רבוקס המצטיינים ונחשב למופת של איזון בין טקסט לתמונה.
הספר מיליון חתולים ראה אור בעברית בשנת 1984 בהוצאת הקיבוץ המאוחד, בתרגומה של חיה שנהב.
באדיבות ספריית בית אריאלה
הלו קיטי, החתולה אשר אינה מודעת לחתוליותה, נולדה בשנת 1974. היא צויירה בידי המאיירת יוקו שימיזו, עבור חברת המרצ'נדייז היפנית סנריו, החברה חיפשה פרזנטור חמוד, שיתחרה בשלל המיקימאוסים האמריקנים.
בסנריו טוענים עד עצם היום הזה, כי הלו קיטי איננה חתולה, אלא ילדה קטנה (עם שפם) בשם קיטי ווייט, המתגוררת בלונדון עם אחותה והוריה.
מה שפחות מתיישב עם טענה נוספת שלהם, לפיה היא נקראת קיטי ע"ש חתולתה של אליס מספרו של לואיס קרול "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם."
הלו קיטי הופיעה לראשונה על ארנק קטן לילדות ומאז הפכה לאימפריית מרצ'נדייז והופיעה בין היתר על עדשות מגע (כן, עם פפיון לאישון), ויברטורים, ומטוס של חברת תעופה טיוואנית.
יש גם כאלה שפחות מעוניינים באביזרי הלו קיטי, אבל נאלצים לשאת אותם כעונש - משטרת תאילנד מצאה שיטה מקורית במיוחד להעניש שוטרים שסרחו- השוטר נאלץ לענוד סביב זרועו אות קלון- סרט ורוד עבה שעליו מצויירת הלו קיטי.
במהלך השנים התמודדה קיטי עם תביעה מצד המאייר ההולנדי דיק ברונה, אשר עמד על הדמיון הקיצוני שלה לארנבת נינה /מיפי, גיבורת ספריו. אבל הצליחה לצאת מן העניין בלי פגע והיא מוסיפה לגרוף רווחים בביליונים.
חדי עין בוודאי שמו לב כי להלו קיטי אין פה. האיבר הזה שמתחת לאף, פשוט אין לה אותו.
בחברת סנריו הסבירו שקיטי אינה זקוקה לפה, כי היא מדברת מהלב, וכי ללא פה, כל אחד יכול לדמיין את הרגשות שלה כרצונו, ולהזדהות איתה.
אבל למה להסתפק בהסבר חיוור, כשאפשר להמציא הסבר מעניין ומקריפ?
סביב הלו קיטי נשזרה אגדה אורבנית מופרכת המקשרת אותה לפולחן השטן;
האגדה מספרת כי הלו קיטי נוצרה על ידי אישה סינית שבתה גססה מסרטן והדרך היחידה להצילה הייתה לעשות עסקה עם השטן. השטן יספק מרפא לבתה של האישה, והיא בתמורה תיצור דמות שתכבוש את העולם ותשמש לגיוס מעריצים לשטן. אחרי שהשטן קיים את חלקו בעסקה והילדה הבריאה, האישה ציירה את הלו קיטי בדמותו של השטן – האוזניים המחודדות הן הקרניים והיעדר הפה מסמל את סרטן הפה ממנו סבלה הילדה הדמיונית.
באדיבות ספריית בית אריאלה
הידעתם? אחד החתולים המפורסמים והאהובים ביותר בעולם נולד כדמות בספר לימוד קריאה! למחבר שלו, דוקטור סוס, ניתנה משימה כמעט בלתי אפשרית: לחבר ספר מעניין ומצחיק לראשית קריאה, שיכלול רק בין 200 ל- 250 מילים, מתוך רשימה של כ-400 מילים אותם לימדו בבתי הספר בארה"ב באותם ימים.
הִבַּטְנוּ, וְאָז הוּא נִכְנָס לוֹ מִמּוּל. הִבַּטְנוּ, רָאִינוּ, חָתוּל תַּעֲלוּל!
ד"ר סוס (שם העט של תאודור סוס גַייזֶל, סופר ומאייר אמריקאי), כבר כתב עד אז עשרות ספרים מצליחים לילדים, אבל המשימה שנתן לו המנהל הפדגוגי של "הוטון מיפלין", חברה שהוציאה לאור בעיקר ספרי לימוד, הייתה קשה להפליא: "כתוב עבורינו סיפור שילדים לא יוכלו להניח מידם". עד אז ילדי הכיתות הנמוכות נאלצו ללמוד לקרוא מספרים משעממים כל כך, שנטען שזו אחת הסיבות לקשיי הקריאה שלהם.
זה לקח לו שנתיים עד ש"חתול תעלול" (Cat in the Hat) נכתב, וד"ר סוס אפילו הצליח להגביל את הספר ל-236 מילים (ש-13 מהן לא הופיעו ברשימה המקורית). ההמתנה השתלמה – "חתול תעלול" היה כל מה שביקשו שיהיה: ספר ילדים מחורז, מצחיק, סוחף ולא חינוכי במיוחד, מלא בהומור ושנון, שזכה להצלחה עצומה: הוא נמכר במליוני עותקים בשפה האנגלית, ותורגם לשפות רבות, אפילו ליידיש:
מע גיט שוין אַ קוק.
ס'איז גאָר נישט קיין שפּאַס!
געקוקט און דערזען:
די קאַץ דער פּאַיאַץ!
[מתוך: "די קאץ דער פאיאץ", תרגום ליידיש: שולם ברגר]
ספריו של ד"ר סוס זכו להצלחה כמובן גם אצלנו, זאת תודות למי שתרגמה את מרבית ספריו של ד"ר סוס לעברית, באופן יוצא מן הכלל, מלא חוכמה וכישרון – הסופרת והמתרגמת לאה נאור. נאור התגלגלה לתרגום של "חתול תעלול" לגמרי במקרה, למזלה ולמזלנו הטוב.
באתר שלה מגוללת נאור מדוע ואיך תרגמה את "חתול תעלול". נאור, שהחלה לתרגם מאנגלית לעברית כדרך לשפר את האנגלית שלה, נתקלה ב- Cat in the Hat, אהבה אותו ותרגמה אותו להנאתה. חבר שעבד בהוצאת ספרים לקח את התרגום, ושנים רבות לאחר מכן, הוא צץ בהוצאת "כתר". מספרת נאור: "יום אחד טלפנה אלי אסתר סופר, עורכת ספרי הילדים בהוצאת הספרים "כתר", וברכה אותי, להפתעתי, על שזכיתי בתחרות לתרגום ספרי דוקטור סוס. שאלתי: איזו תחרות? והיא סיפרה לי שמיטב סופרי הילדים השתתפו בתחרות על הזכות לתרגם את ספרי דוקטור סוס לעברית, והופתעה שלא ידעתי כלל על התחרות הזאת. מסתבר שנחמן. אוריאלי עבד שתקופה קצרה בהוצאת "כתר", הכניס את כתב היד שלי לתחרות בלי ידיעתי."
ההצלחה של "חתול תעלול" הובילה את ד"ר סוס לכתוב סדרה של ספרים מצויינים נוספים ל"ראשית קריאה". נאור מספרת: "הגאונות ביצירת ספרים כה משעשעים, רבי דמיון וקסם, שילדים מבינים בהם כל מילה, עשתה את הספרים האלה אידיאליים ללימוד הקריאה באנגלית, וגם בכל שפה אחרת אליה תורגמו."
"אֲבָל זֶה לֹא הַכֹּל! אוֹ, לֹא. זֶה לֹא הַכֹּל"
אחרי ההצלחה של "חתול תעלול" התערב ד"ר סוס שיוכל לכתוב סיפור מצחיק, אהוב ומעניין תוך שימוש באוצר מילים של 50 מילים בלבד. ההתערבות הזו הפכה לספר המצליח ביותר שלו. יודעים איזה ספר?
בתמונה: הכריכה הפנימית של "חתול תעלול", הוצאת כתר, 1979 Lea Naor
