הידעת?💡

יעלקר

Well-known member
מנהל
"שָׂדוֹת שְׁפוּכִים הַרְחֵק מֵאֹפֶק וְעַד סַף
וְחָרוּבִים וְזַיִּת וְגִלְבּוֹעַ -
וְאֶל עַרְבּוֹ הָעֵמֶק נֶאֱסַף
בְּיוֹפִי שֶׁעוֹד לֹא הָיָה כָּמוֹהוּ.
זֶה לֹא אוֹתוֹ הָעֵמֶק, זֶה לֹא אוֹתוֹ הַבַּיִּת,
אַתֶּם אֵינְכֶם וְלֹא תּוּכְלוּ לַשּׁוּב
הַשְּׁבִיל עִם הַשְּׁדֵרָה, וּבַשָּׁמַיִּם עַיִּט
אַךְ הָחִיטָּה צוֹמַחַת שׁוּב
מִן הֶעָפָר הַמַּר הָעִירִיּוֹת עוֹלוֹת
וְעַל הַדֶּשֶׁא יֶלֶד וְכַלְבּוֹ
מוּאָר הָחֶדֶר וְיוֹרְדִים לֵילוֹת
עַל מָה שֶׁבּוֹ וּמָה שֶׁבְּלִבּוֹ
זֶה לֹא אוֹתוֹ הָעֵמֶק, זֶה לֹא אוֹתוֹ הַבַּיִּת,
אַתֶּם אֵינְכֶם וְלֹא תּוּכְלוּ לַשּׁוּב
הַשְּׁבִיל עִם הַשְּׁדֵרָה, וּבַשָּׁמַיִּם עַיִּט
אַךְ הָחִיטָּה צוֹמַחַת שׁוּב
וְכָל מָה שֶׁהָיָה אוּלַי יִהְיֶה לָעַד
זָרַח הַשֶׁמֶשׁ שׁוּב הַשֶּׁמֶש בָּא
עוֹד הַשִׁירִים שָׁרִים אַךְ אֵיךְ יֻגַּד
כָּל הַמַּכְאוֹב וְכָל הָאַהֲבָה
הֵן זֶה אוֹתוֹ הָעֵמֶק, הֵן זֶה אוֹתוֹ הַבַּיִּת
אָבָל אַתֶּם הֵן לֹא תּוּכְלוּ לַשּׁוּב
וְאֵיךְ קָרָה, וְאֵיךְ קָרָה וְאֵיךְ קוֹרֶה עֲדַּיִּן
שֶׁהָחִיטָּה צוֹמַחַת שׁוּב.
וְאֵיךְ קָרָה, וְאֵיךְ קָרָה וְאֵיךְ קוֹרֶה עֲדַּיִּן

שֶׁהָחִיטָּה צוֹמַחַת שׁוּב."
"החיטה צומחת שוב" הוא משירי הזיכרון האיקוניים והמרגשים ביותר שנכתבו כאן.
הוא נכתב על ידי חברת קיבוץ בית השיטה דורית צמרת, לאחר מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973, מלחמה שגבתה מקיבוצה, השוכן בעמק חרוד, אחד עשר מבני הקיבוץ שנפלו במלחמה, מספר רב ועצום ליישוב כה קטן.
מלחמת יום הכיפורים פגעה קשות בקיבוץ בית השיטה, למן היום הראשון למלחמה נפלו בני הקיבוץ ובסך הכל אחד עשר לוחמים. סגן אלון אילת מחיל השריון, בן למייסדי הקיבוץ, נפל ביום הראשון למלחמה בגזרת איסמעליה. הוא ניסה לחלץ את חבריו מטנק בוער ועלה על מארב מצרי. סמל בנימין שצ'ופקביץ שעלה מפולין נפל ב- 10.10.1973 ליד קוניטרה מפגיעת קטיושה בנגמ"ש בו היה, באותו יום נהרג רס"ן יוסף שריג, מפקד מחלקת טנקים שלחמה בגולן. שריג קיבל את עיטור המופת לאחר מותו. ב- 11.10 נהרג רב"ט אליהו רחמים שהצטרף לקיבוץ כשהיה בתיכון. משפחתו עלתה מפרס לרמת גן. הוא נהרג בקרב על תל אל אחמאר במתקפה נגד סוריה ונטמן בקרית שאול. בקיבוץ הוקמה מצבה לזכרו.
באותו יום נפל סגן משה שחורי, שהוריו עלו כמעפילים מרומניה והקימו משפחה בקיבוץ. סגן שחורי נהרג באזור קנטרה בהתקפה של הארמייה המצרית. הוא הוכרז כנעדר ונקבר בקבר אחים בהר הרצל. ב- 16.10 נפלו סמ"ר מיכה גולדמן שנהרג מאש מצרית סמוך לחווה הסינית, סרן יוחי גלעד שנהרג בקרבות הבלימה בסיני מפגיעת טיל נ"ט בטנק שלו (ביתו הקטנה נרצחה מאוחר יותר בידי מרצח בראס-בורקא שבסיני) וסמל גרשון דוד וסרן דני פלד שנהרגו בעת הפריצה לצומת טרטור לכסיקון, סמוך לחווה הסינית. הרוג נוסף מבני הקיבוץ באותה מלחמה הוא סמל נמרוד שרון שנפל ב- 21.10.1973 בקרב על מוצב פוקסטרוט.
החלל האחד עשר היה סמל יחיאל שונרי, בן הקיבוץ. בפרוץ המלחמה נמצא יחיאל בטיול בחו"ל וחזר משם כדי להילחם עם חבריו. הביתה הוא לא חזר.
בתקופת המלחמה לא נערכו לוויות ולא ישבו שבעה. עם קבלת ההודעה הרשמית על מותו בקרב של אחד מהחיילים, התכנסו המשפחה, השכנים והחברים הקרובים.
השיר נכתב בשנת 1974 ביוזמת חבר הקיבוץ מוקי פלד בעקבות ההלם והאבל הכבד אשר שרר בקיבוץ, לא הייתה כמעט משפחה בקיבוץ בית השיטה שלא הייתה קשורה לנופלים.
דורית צמרת סיפרה שהאירוע היה מאוד מאוד טראומתי עבורה והיא כהגדרתה מהלומי הקרב של מלחמת יום כיפור. למרות העצב הנורא בכל זאת זרעו את השדות, הגשם יורד,ובאביב יש פרחים כל כך צבעוניים, והחיטה גבוהה וצמחה שוב והיא לא יכלה להבין איך הכול פורח ומאיר אחרי אסון כזה. "שדות שפוכים הרחק מאופק ועד סף וחרובים וזית וגלבוע ואל ערבו העמק נאסף ביופי שעוד לא היה כמוהו", "השביל עם השדרה ובשמיים עיט אך החיטה צומחת שוב", בשיר משתקף הניגוד בין הקיבוץ והנוף היפה מסביבו (הגלבוע, העמק) לבין האובדן ( “אתם אינכם ולא תוכלו לשוב”).
השיר בוצע לראשונה על ידי חבורת הזמר של בית השיטה, "האשקוליות" בשנת 1974 בטקס לציון שנה למלחמה שנערך בקיבוץ.
צמרת, רצתה שהשיר יולחן בידי חיים אהוביה מלחין ובן הקיבוץ. ששיריו היו קרובים לליבה. אהוביה קיבל את הטקסט וניסה להלחין אותו אך לאחר זמן מה החזיר לה אותו מכיוון שלא היה מסוגל. לאחר מכן היא פנתה דרך מכרים משותפים למשוררת הלאומית נעמי שמר ז"ל כדי שתלחין את השיר, שמר קראה את הטקסט ואמרה לאותם מכרים משותפים "אני מרגישה כאילו אני כתבתי את זה"
במקום להלחין את השיר היא העבירה אותו לחיים ברקני ז"ל חבר קיבוץ שער הגולן מי שחתום על הלחנים לשירים "את תלכי בשדה", "ביתי אל מול גולן" וצירפה אליו מכתב וכך היא כתבה לברקני, "השיר יפהפה, אבל קשה, מדובר בבנים שלא חזרו. אינני מסוגלת נפשית להתמודד עם השיר, יש בו חומר נפץ רגשי רב, אבל אני תקווה שאתה, עם רגישותך לנושא, תוכל לנסות, וגם להצליח", והוא אכן הצליח. השיר התפרסם תחילה בעיבודו של אילן גלבוע ובביצוע להקת הגבעטרון.
אך מי שהפכה את השיר לנחלת הכלל הייתה חוה אלברשטיין.
אלברשטיין קיבלה את השיר מברקני יחד עם שירים נוספים שלו, והשיר הזה מיד כבש ושבה אותה והיא הקליטה אותו לאלבומה "נמל בית" שיצא בשנת 1983. דורית צמרת לא הכירה את חיים ברקני מעולם ואת חוה אלברשטיין היא פגשה רק פעם אחת באחת ההופעות שלה. ניגשה אליה מאחורי הקלעים וסיפרה לה את יודעת שאת שרה שיר שלי? למרות הצלחת השיר והפיכתו לאייקון במוזיקה הישראלית דורית צמרת לא טרחה לטפח קשרים בתעשיית המוזיקה. נמנעה והעדיפה לא להצטרף לאקו"ם, מתוך רצון וכוונה לא להרוויח כסף על חשבון הנופלים. ובכך ויתרה למעשה על חלק ניכר מהתמלוגים הנאים המגיעים לה,
להאזנה ל "החיטה צומחת שוב":

Dany Edelson באדיבות
שדרן רדיו
קהילת
אתם זוכרים את השירים
הבית החם של המוזיקה
 

קבצים מצורפים

  • 1618404221669.png
    1618404221669.png
    KB 124.1 · צפיות: 0
  • 1618404269921.png
    1618404269921.png
    KB 619.4 · צפיות: 0
  • 1618404363899.png
    1618404363899.png
    KB 488.3 · צפיות: 0
  • 1618404403480.png
    1618404403480.png
    KB 182.1 · צפיות: 0
למעלה