התשוקה האנושית היא דבר מסתורי, ומבחינה זו אין הבדל בין ילדים למבוגרים.
אלה שהיא מתעוררת בהם לא יכולים להסביר אותה, ואלה שלא חוו כמותה לא יכולים להבין אותה.
יש אנשים המסכנים את חייהם כדי לכבוש פסגה של הר. ואין איש, אף לא הם עצמם, המסוגל להסביר מדוע. ואחרים הורסים את חייהם בניסיון לכבוש את לבו של אדם מסוים שלא מגלה בהם שום עניין.
ואחרים מביאים על עצמם חורבן מפני שהם לא מסוגלים לעמוד בפני הפיתויים של הנאות החך — או בפני פיתויו של הבקבוק. יש אנשים המוותרים על כל הונם ונכסיהם כדי לזכות בהימורים, או מקריבים הכול למען רעיון שהם לא מצליחים להשתחרר ממנו, גם אם לעולם לא יוכלו לממש אותו.
ויש כאלה המאמינים שיהיו מאושרים אך ורק במקום אחר מזה שהם נמצאים בו, ולכן הם יוצאים למסע ונודדים כל ימי חייהם. ואחדים אינם מוצאים מנוחה כל עוד לא צברו כוח. בקיצור, כמספר בני האדם השונים כך מספרן של התשוקות השונות.
תשוקתו של בסטיאן בַּלְתָזָר בּוּקְס היתה ספרים.
מי שלא ישב מעודו עם ספר במשך כל שעות אחר הצהריים, עם אוזניים יוקדות ושיער פרוע, וקרא, וקרא, ושכח שסביבו קיים עולם שלם, ולא שם לב לכך שנעשה רעב או שהוא קופא מקור —
מי שלא קרא מעודו בחשאי, לאורו של פנס כיס במיטה מתחת לשמיכה, כי אביו או אמו או אדם מודאג אחר כיבו לו את האור בחדר בטענה שכוונתה טובה כי הגיעה השעה לישון, שהרי צריך לקום מחר מוקדם בבוקר —
מי שלא הזיל מעודו דמעות מרות, בגלוי או בסתר, מפני שהסתיים סיפור נפלא, והוא נאלץ להיפרד מהדמויות שאיתן חווה הרפתקאות רבות כל כך, דמויות שאהב, דמויות שהתפעל מהן והעריץ, דמויות שחרד להן וקיווה למענן ושבלעדיהן נדמו חייו ריקים וחסרי כל משמעות —
מי שלא מכיר את כל אלה מתוך ניסיונו האישי, ובכן, יש לשער שלא יוכל להבין את מה שבסטיאן עשה עכשיו.
הוא נעץ את מבטו בכותרת הספר, ובגופו עברו חום וקור לסירוגין. זה, בדיוק זה הדבר שעליו חלם לעתים קרובות כל כך ושקיווה לו מאז התעוררה בו התשוקה ההיא: סיפור שאינו נגמר לעולם! ספר הספרים!
(מתוך: הסיפור שאינו נגמר/ מיכאל אנדה, כנרת, 2015. תרגום:חנה לבנת).
היום הוא יום הולדתו של הסופר מיכאל אנדה,מיכאל אֶנְדֶה (Michael Ende; 12 בנובמבר1929) שהבין ללבם של בסטיאנים.
אלו קטעים מהספר/סרט נחקקו בלבכם?
התמונה: מתוך הסרט "הסיפור שאינו נגמר".
ספריית בית אריאלה
לכבוד שני תרגומים חדשים של מיכאל אנדה, "הדרך הארוכה לסנטה קרוז" ו"ג'ים ונהג הקטר", יותם שווימר צלל לסיפוריו של אחד הסופרים הגרמניים המשפיעים ביותר, שלא הסתפק בריאליזם, אהב מאוד אירוניה והתייחס לילדים בגובה העיניים
יותם שווימר
מיכאל אנדה הוא סופר ענק, לא פחות, שפרץ לתודעה בתחילת שנות ה-60 עם פרסום ספרו הראשון, "גים ונהג הקטר"; יצירת ביכורים מרהיבה, יוצאת דופן במבע הסוריאליסטי ובעיצוב של תהומות הנפש האנושית. על אף שלא ראה עצמו כסופר ילדים, וטען פעמים רבות שספריו מיועדים לכל הגילים וכי יש בצמצום קהל היעד משום פגיעה בהתקבלות של הסופר אצל המבקרים - ולראייה הביא את רודיארד קיפלינג - אנדה מזוהה עד היום כאחד מסופרי הילדים המצליחים והחשובים של המאה ה-20. הוא ניצב בשורה אחת לצד הסופרים האירופאים הגדולים רואלד דאל, טובה ינסן, אריך קסטנר, אנני שמידט, מרי נורטון ואסטריד לינדגרן - וככלל, נחשב לאחד הסופרים הגרמנים המשפיעים והאהובים ביותר.
"הדרך הארוכה לסנטה קרוז". תסכול מיחסם של הורים(איור: רגינה קן)
הספרות הגרמנית לילדים העניקה לעולם מספר יצירות מופת בז'אנרים שונים. בין אם מדובר בטקסטים מקאבריים-דידקטיים שמעוררים סערה עד היום, כדוגמת כתביהם של וילהלם בוש והיינריך הופמן, או בריאליזם הכובש והמשכנע - הנגוע לעתים בקורטוב של חריגות ריאליסטיות - שכתבו אריך קסטנר וג'ימס קריס, או דווקא בתנופה הפנטסטית הנהדרת של קורנליה פונקה מתחילת המאה ה-21. נדמה כי פרט לדידקטיות האכזרית, היה זה מיכאל אנדה הצליח לכתוב באופן מפליא סקאלה נרחבת של ז'אנרים בכתביו לילדים, ושתי דוגמאות מצוינות לכך הן "ג'ים ונהג הקטר" ו"הדרך הארוכה לסנטה קרוז", שראו אור לאחרונה בהוצאת זמורה ביתן.
כאמור, "ג'ים ונהג הקטר" היה הספר הראשון שפרסם אנדה, אשר זכה להצלחה אדירה, והיווה יריית פתיחה לסדרת פרסומים מעולים של יצירות לילדים בגילים שונים. בבסיס יצירה זו, כמו גם בספרים מאוחרים יותר כגון "מומו", "הסיפור שאינו נגמר", "קונץ פונץ", "בית ספר לקסמים" וההמשך של הספר, "ג'ים וכנופיית ה-13", ניתן למצוא הקשרים ביקורת נוקבת ומבעים ספרותיים שאינה מתאימה רק לילדים.
הנער האסופי
הספר תורגם לעברית בידי לנדה מטלון ופורסם לראשונה ב-1982. ההוצאה המחודשת נוחה יותר לקריאה, ואינה מנוקדת כפי שהיתה (החלטה נכונה בהחלט) והיא מלווה באיורים הנהדרים של פ' י' טריפ. התרגום עודנו מלא חיים, מדויק ומענג ומעביר היטב את סגנונו של אנדה. זהו סיפור מסע יוצא דופן של הנער האסופי ג'ים כפתורי, וחברו, לוקס נהג הקטר, אשר עוזבים את ממלכת נוחיה ומגיעים לסין, שם הם מנסים להציל את לי סי, בת הקיסר שנחטפה ונלקחה לעיר הדרקונים. אך זהו אינו רק סיפור הרפתקאות מצוין, אלא גם מסע התבגרות - מסע של חיפוש עצמי ועיצוב זהות, שבו מועלים על נס ערכים כגון חברות, אמת והומניזם.
"ג'ים ונהג הקטר". סצנות בלתי נשכחות (איור: פ' י' טריפ)
כל מי שקרא בעבר את הספר, זוכר ודאי סצנות שלמות מתוכו, כדוגמת המפגש עם טור-טור הענק לצד סצנות נוספות שניכר בהן כישרונו של אנדה כמספר סיפורים בעל אינטיליגנציה רגשית גבוהה. זהו סיפור חברתי-פילוסופי במארג עלילתי כובש - סיפור שניצב בגאון לצד יצירתו המוכרת והמצליחה ביותר של אנדה, "הסיפור שאינו נגמר".
אם נבקש להתחקות אחר סגנונו של אנדה, נמצא בכל כתביו שילוב יוצא מן הכלל של הומור ואירוניה, ביקורת ופילוסופיה, האדרה של הדמיון והכוח הטמון בכל אחד מאיתנו לשנות את המציאות ולהשפיע עליה. מרבית כתביו שויכו לז'אנר הפנטזיה, ואכן יש בהן מידה לא מבוטלת של חריגה מהריאליזם. וכמו ספרות פנטזיה טובה, החריגות הללו אינן רק עשירות באפיונים חיצוניים מרהיבים, אלא יש בהן כדי לשקף את החברה האנושית, את הריאליה מרובת הפגמים, הנדרשת לתיקון מתמיד. הדבר נכון בנוגע ל"ג'ים ונהג הקטר", אך ניכרת במיוחד ב"הסיפור שאינו נגמר" (שיראה אור בקרוב בתרגום חדש של חנה לבנת) וביצירתו החריפה ביותר מבחינת התוכן הביקורתי, "מומו".
מיכאל אנדה נולד ב-1929 בבוואריה, גרמניה, לאם פיזיותרפיסטית ואב, אדגר אנדה, שהיה צייר סוריאליסטי (סגנון שממנו הושפעה כתיבתו של אנדה הבן). הוא היה בן יחיד, ולאחר שציוריו של אביו נאסרו על ידי המפלגה הנאצית והוא נאלץ לעבוד בסתר, עקרה המשפחה לאזור האמנים של מינכן. את לימודיו התיכוניים העביר אנדה בשטוטגארד, בבית ספר שהושתת על עקרונות האנתרופוסופיה (שהיוו חלק משמעותי מחייו הבוגרים) והחל לכתוב סיפורים.
ב-1945 כשהוא בן 16, גויס לצבא אך עקר עד מהרה לקבוצה אנטי-נאצית אליה השתייך בזמן המלחמה. עם סיומה, ומשום שלא יכול היה לשלם על לימודים גבוהים, ויתר על חלומו להיות מחזאי, וקיבל מלגה ללימודי משחק באקדמיה במינכן. למותר לציין שאנדה לא הפך לשחקן, אך בהמשך, לצד כתיבת פרוזה לילדים, כתב גם מחזות, מסות פילוסופיות, סיפורים קצרים ופרוזה למבוגרים ואף שימש כמבקר קולנוע לזמן מה.
סליחת המבקרים
כפי שכבר צוין, לאנדה היו יחסים מורכבים עם שיוכו המוחלט כסופר לילדים. הוא טען כי ניתן להיכנס לעולם הספרות דרך כל דלת שהיא, בין אם תהא זאת דלת בית האסורים, בית המשוגעים או בית הבושת. אך ישנה דלת אחת שאסור לאדם להיכנס דרכה והיא דלת חדר הילדים. "המבקרים לא יסלחו לו על כך לעולם," הוא סיכם בעגמומיות. על אף טענה חריפה זו, על אנדה הורעפה חיבה והערכה, הן בקרב המבקרים והן מצד הקהל.
מתוך העיבוד הקולנועי ל"סיפור שאינו נגמר". אחת מיצירותיו המפורסמות של אנדה
יצירותיו תורגמו ליותר מארבעים לשונות, נמכרו בעשרות מיליוני עותקים, הומחזו, הוסרטו ועובדו למדיומים אחרים. "ג'ים ונהג הקטר" זיכה אותו בפרס אנדרסן היוקרתי, וספרו "מומו" נחשב לאחד מהמייצגים הבולטים של תומכי הרפורמה הכלכלית, בו הוא מציג מערך מורכב והרסני של התיישנות הכסף והכוח האנטי-הומניסטי שצוברים בעלי ההון.
לצד כתיבתו חוצת הגילים, אנדה כתב גם סיפורים לקוראים צעירים, מה שמכונה "ראשית קריאה". בעברית ראו אור ספרים אלו בפורמטים שונים, חלקם כסיפורים מאוירים המתאימים גם לקטנים יותר, ובהם "זולל החלומות", "מעשה בקדרה ומצקת" ו"הסוד של לני". הספר "הדרך הארוכה לסנטה קרוז" (1992), שתורגם להפליא בידי יוספיה סימון, שאמונה על תרגום מִספר יצירות של אנדה, מתאים לקוראים מתחילים. הוא מגולל את יומו הסוריאליסטי של הילד הרמן, הנפתח בבוקר עגום למדי, כשעליו ללכת לבית הספר בו הוא לא מוצא עניין, כאשר ברקע של סיפור המעשה ניצב תסכולו מהולדת אחותו הקטנה שגוזלת ממנו את תשומת הלב של הוריו.
עטיפת "הדרך הארוכה לסנטה קרוז". מבע ילדי משכנע
בדרכו לבית הספר מדמה הרמן שלל התרחשויות פוטנציאליות, המהוות צידוק עבורו לדחיית ההגעה למוסד. ככל שהוא מרהיב לדמיין וכושר ההמצאה שלו הולך ומתפתח, כך הוא נסחף לשרשרת מפתיעה (ולעתים מפחידה) של אירועים משונים, הנמצאים על הגבול שבין מציאות ודמיון.
אנדה מצליח - גם בספר זה - להציג מבע ילדי משכנע, ולעצב סיטואציה יומיומית אותה הוא מטעין במשמעויות רגשיות ואפילו פילוסופיות במידת מה. וכל זאת בכתיבה פשוטה וקולחת, בשילוב של הומור נהדר ומלא חן ובאווירה המכילה באין מפריע את הריאליזם והפנטזיה. אנדה עובר בקלות בין המציאות לדמיון וכורך אותם זה בזה, בעוד הוא סוחף את הקוראים הצעירים למסע (ממשי ופנימי כאחד) מצחיק וסוריאליסטי, משונה ומרגש, עד הסוף הטוב. לצד "מעשה בקדרה ומצקת", זהו ספרו הטוב ביותר, לדעתי, לילדים קטנים.
מיכאל אנדה נפטר ב-1995 ממחלת הסרטן, אך ספריו עדיין זוכים להערכה
והצלחה בכל רחבי העולם. הם מתורגמים ומודפסים מחדש, נידונים בפורומים שונים של ספרות ילדים וחלקם מהווים אבני פינה בספרות הילדים העולמית. ההוצאה המחודשת של "גים ונהג הקטר" והתרגום הראשון לעברית של "הדרך הארוכה לסנטה קרוז" מדגימים היטב את יכולותיו האדירות של אנדה כמספר סיפור, כפילוסוף ופרוזאיקן.
ספריו מחזקים את התחושה הגוועת בעידן הנוכחי כי ספרות ילדים טובה יכולה לחולל שינוי, משום שהיא מעודדת ביקורתיות, רגישות, סובלנות, הכלה וקבלה, ומעשירה את הדמיון והיצירתיות. לא בכדי מכלול יצירתו הפך אותו לסופר כה מוערך ואהוב, שכן מעטים הם הסופרים שהצליחו כמותו לכתוב בבהירות, רגישות ותחכום, ולהגיש ספרות מעולה באמת.
היום הוא יום הולדתו של הסופר מיכאל אנדה,מיכאל אֶנְדֶה (Michael Ende; 12 בנובמבר1929) שהבין ללבם של בסטיאנים.
