היום חל יום פטירתו של הסופר שי עגנון (17 בפברואר 1970).
כששי צ'רקה פגש את ש''י עגנון
עגנון לא הכיר את צ'רקה, אך צ'רקה קרא, אהב ולאחר שדמיין העביר את הסיפורים לקומיקס.
אבי חיים
את ש''י עגנון, הסופר הישראלי עטור הפרסים, אין צורך לתאר.
דומני שגם את שי צ'רקה, הקומיקסאי המוכשר, אין צורך לתאר. מן הסתם פגשתם לכל הפחות את אחד מסיפוריו בספרי "בבא", את דמויותיו "שקע ותקע" או את איוריו בספרים המחורזים של ח"כ אורי אורבך.
כעת מתחבר אלינו שי צ'רקה דרך סיפוריו של עגנון.
צ'רקה מספר כי כאשר קרא את סיפוריו של עגנון הצטיירו בראשו עולמות נוספים, שאינם נכנסים במילים, "מראות שפותרים את כתבי החידה בסיפורים", כלשונו.
ואכן, לקרוא את "מאויב לאוהב" (הסיפור על הרוח מתלפיות) דרך הקומיקס של צ'רקה זו חוויה מיוחדת במינה. לפתע מתקבלת משמעות חדשה למילים ואפילו לרוח עצמה.
גם לקרוא את לשון הזהב של עגנון כשהיא יוצאת מתוך "הבלונים" המאוירים של דמויות צ'רקה, זו חוויה מרעננת ונעימה.
צ'רקה מספר כי "ראיתי את המראות, ורציתי לשתף אתכם, אז ציירתי", אך ברור כי הבית של הוצאת "שוקן", המו''לים של ספרי עגנון, הם שהקפיצו את המראות האלו לספר שבידי.
ב"שוקן" קיבלו החלטה ככל הנראה, להביא את סיפורי עגנון לציבור הקוראים הצעיר. הם עשו זאת בקובץ של שלושה סיפורים מנוקד ומבואר לילדים לפני כשנתיים, ועכשיו הוציאו את הקומיקס.
היכולת לחשוב מחוץ לקופסא ולהביא קלאסיקה לתוך ספריהם של הילדים באופן נעים, קריא ומהנה, היא רווח לכל אוהבי הספר.
*שי ועגנון - שלושה סיפורים/צייר: שי צ'רקה/יצא לאור ע"י הוצאת שוקן/2012
כשאני קורא את סיפוריו של עגנון מצטיירים בדמיוני עולמות, עולמות שמכילים מראות אשר אינם מתוארים במילותיו של עגנון, מראות שפותרים את כתבי החידה בסיפורים. ראיתי את חייו האמיתיים של עגנון משתלבים באגדה מאויב לאוהב;
ראיתי מה מתרחש במנהרה המחברת בין הגלות לארץ ישראל במעשה העז, אף שעגנון לא מספר זאת;
ראיתי איך נראה עומקו של ארמון שטוח, שצייר גיבור הסיפור האדריכל והקיסר.
שי ועגנון, שלושה סיפורים
כתב: ש"י עגנון
צייר: שי צ'רקה
שוקן 2012
47 עמוד, קומיקס לא מנוקד
הנה המלצה למתנה נהדרת לפסח ולכל הזדמנות אחרת, לילדים בגילאי 9 עד 12 אשר, כמאמר הקלישאה, ישבה את לבם של בני 9 עד 90, שי ועגנון שלושה סיפורים. שלושה סיפורים של שי עגנון מוגשים בקומיקס ע"י שי צ'רקה: מאויב לאוהב, מעשה העז, והאדריכל והקיסר. כל אחד מהסיפורים ראוי לרשימה בפני עצמה, גם משום שחלקם יש היסטוריה הדורשת התייחסות כי כבר הופיעו בדפוס כספרי ילדים, אולם אנסה לכלול אותם כולם כאן ובקיצור.
הרעיון של שי צ'רקה להריק את סיפוריו של שי עגנון לקומיקס ראוי לכל התשבחות וכך גם הביצוע. צ'רקה נותן מקום לעברית החושנית של עגנון; עברית חושנית במובן שאצל עגנון השפה העברית היא כמו חוש נוסף והוא משתמש בה כמו רקדן המשתמש בגופו. העברית של עגנון היא יפיפייה וקטיפתית וצ'רקה מותיר אות כפי שהיא. אין צורך לחשוש שילדים לא יבינו את העברית הזאת. ילדים מבינים הרבה יותר ממה שמשערים. ומה שלא יבינו ישלימו בכוח דמיונם ובכוח התמונות או ישאלו.
קומיקס (עלילון בעברית) איננו סיפור עם תמונות, אלא סוגה של אמנות גרפית: עיצוב של תמונות ומילים, המסודרים ברצף, באופן שיעבירו רעיון. בספרים מאוירים, האיור נלווה לטקסט וככל שהמאייר נוטל לו חירות בפרשנות הספר עשוי להיעשות picture book. כל ההבחנות האלו ודאי מבלבלות בניסוח הזה, אך מה שנאמר כאן הוא שספרים מאוירים מלווים בתמונות ויש טווח עצום של חירות פרשנית שניתן למצוא בהם. בקומיקס, לעומת זאת, האיורים אינם רק פרשנות מאוירת של הסיפור או הטקסט, אלא הם אמצעים שווי ערך וזכויות בהעברת הרעיון. צ'רקה מצליח לחבור לעגנון ולהפוך את הסיפורים לקומיקס מענג ולקרב את עגנון, שלא כתב לילדים, גם אליהם.
שני הסיפורים הראשונים, מאויב לאוהב, ומעשה העז (שניהם מתוך 'אלו ואלו') כבר הופיעו כספרי ילדים בעבר. שניהם הופיעו ב- 2008 בספר קליפת תפוח זהב, בהוצאת שוקן עם איוריה של לי קורצוייל. הן קורצוייל והן צ'רקה עשו פרסוניפיקציה של הרוח, גיבור מאויב לאוהב. אני מכירה בית ברחוב רבדים בתלפיות בירושלים עליו היה עגנון אומר שבו מצטלבות כל הרוחות. הרוח של צ'רקה נראה יותר כמו רוח רפאים מאשר רוח בציור אמנותי, אבל זה בסדר גמור משום שמדובר במדיום אחר. אמן הרוצה לתאר רוח כמובן שלא יצייר קווים או דמויות אלא את התופעות המזוהות עם הרוח וייתן להן את העוצמה בהתאם לרוח אותה הוא רוצה להמחיש, שמלה מתנפנפת למשב רוח קל לעומת עץ סחוף רוח עבור סערה. אבל צייר קומיקס איננו יכול להסתפק באפיפנומנלי, הוא חייב להאניש את הרוח,
ביחוד שעגנון פתח את הפתח לכך.
הרוח של לי קורצוייל בקליפת תפוח זהב
הרוח של לי קורצוייל בקליפת תפוח זהב
הרוח של לי קורצוייל בקליפת תפוח זהב
הנה ציורו של קאטסושיקה הוקוסאי, משב רוח באג'ירי. כאשר מדובר בציור, האמצעים לבטא רוח שונים.
תחושת הרוח מועברת ע"י האפקטים שלה. אפשר לדעת מה כיוון הרוח, היא באה מצדה השמאלי של התמונה ומעיפה ממנה והלאה עלים, דפים וכובע אחד ואילו האנשים מתכופפים כנגד הרוח ומשתדלים לאחוז בחפציהם. אין קווים המסמלים תנועת אוויר ולבטח שאין דמויות.
Hokusai’s painting Travelers Caught in a Sudden breeze at Ejir
מעשה העז התפרסם כבר בשנת 1925 בהוצאת הגינה בליווי איוריו היפיפיים של זאב רבן, פעם נוספת בשנת 2008 בקובץ קליפת תפוח זהב, שהוזכר לעיל ובספר הקומיקס הנוכחי, שניהם בשוקן, המו"לית של עגנון.
מעשה העז, 1925 איור זאב רבן
שי צ'רקה. סקיצה
מעשה העז
הסיפור האחרון, האדריכל והקיסר, מופיע בכרך הסיפורים "עד הנה", שיצא בשנת 1952, כשעגנון כבר היה בן 65, ונחשב יצירה מאוחרת יחסית שלו. בתוך כרך זה מופיעים עוד סיפורים שיש להם ממד פנטסטי – "המלבוש", "עידו ועינם". "האדריכל והקיסר" הוא בכלל אגדה סינית-עממית שעגנון עיבד לצרכיו.
מעשה באדריכל זקן שהיה חביב על הקיסר בשביל הארמונות וההיכלות והמקדשים והמבצרים שבנה
לו, שהיו נאים ומשובחים מכל הבניינים שבנו כל הקיסרים שלפניו. פעם אחת נתן הקיסר בידו לבנות לו ארמון חדש. יצאו שנים ולא נבנה הארמון, שהזקין האדריכל ולא הלך לבו אחר העצים והאבנים.
התחילו מזרזים אותו. נטל בד וצייר עליו צורת ארמון ועשה בחכמה שכל אחד ואחד רואה בה ארמון ממש. שלח והודיע לקיסר
שכבר נבנה הארמון. בא הקיסר וראה והיה שמח שמחה גדולה, לפי שהיה הארמון נאה מכל הארמונות שראה מימיו. באו ולחשו לקיסר, אין כאן לא ארמון ולא שמץ ארמון, אלא צורה מצוירת על בד.
שמע הקיסר וכעס. אמר לו: אני רוממתיך מכל הבנאים והאמנתי בך אמונה גמורה ואתה עושה לי כך!?
עמד האדריכל משתומם: מה רע עשיתי? אמר הקיסר: עדיין אתה שואל? לא די שלא עשית מה שפקדתי עליך, אלא שרימית אותי והעמדת צורה מחוקה במקום בניין!
אמר האדריכל: צורה מחוקה אתה אומר? הבא ונראה. הקיש באצבע על הדלת המצוירת.
נפתחה הדלת ונכנס האדריכל ושוב לא יצא משם.
הסיפור האדריכל והקיסר מבקש דיון בתפישת המציאות ובשאלות של ייצוג וזה כבר נושא לרשימה נפרדת כפי שהזהרתי בפתיח.
מאת: סיפר: ש"י עגנון צייר: שי צ'רקה/ הוצאת שוקן
ספר קומיקס חדש בסדרה של סיפורי ש"י עגנון
כשהייתי ילד, בשנות בית הספר היסודי, היה קשה לתפוס אותי בלי חרב ביד, חרב אבירים עשויה משאריות קרשים או סיִף של מוסקטר שחיברתי מחלקי פלסטיק שיוצרו במקור למטרות תמימות לחלוטין. כשכבר הנחתי את החרב, ישבתי לצייר דמויות שגם הן כמעט תמיד אחזו בחרב. לא פלא שכשגיליתי בספר תכריך של סיפורים את הסיפור "הסייף", מיד נשאבתי פנימה, וכמו שקורה לי בעת קריאת כל סיפור של עגנון, ראיתי את הסיפור בתמונות.
הסיפור, המתרחש בירושלים בשנת 1925, נפתח בתעלומת מותו של ר' יהודה הלוי ומתפתח למאבק איתנים בין ספרא לסייפא, בין סופר לסיִף. אני גיליתי בו עולם ומלואו, ורציתי לשתף גם אתכם, אז ציירתי
