מתרגשים לקראת היום הראשון ללימודים?
עבור נחום גוטמן השנה האחרונה ללימודים לא התחילה כמצופה.
חזרנו שוב לספרו "החופש הגדול או תעלומת הארגזים", שם גוטמן משתף כי לקראת סוף החופש הגדול, בשנת 1916 בה עלה לכיתה י"ב בגימנסיה הרצליה, גוטמן ושניים מחבריו סיירו בחולות ראשון לציון עד שלפתע נתקלו בשודדים. הם ניסו להבריחם באמצעות תרגילי ג'יוגיטסו, התרגילים הצליחו אבל במחיר של פציעה קשה של גוטמן וחברו רם. השניים התעלפו ושומרי ראשון לציון ששמעו את ההמולה לקחו אותם על סוסים לבית חולים.
בשל כך החמיצו גוטמן וחברו את תחילת שנת הלימודים.
וכך הוא מתאר זאת:
"כַּעֲבֹר יָמִים אֲחָדִים יָצָאנוּ מִבֵּית־הַחוֹלִים. בֹּקֶר אֶחָד הָלַכְנוּ לַגִּמְנַסְיָה. הַשָּׁמַיִם כְּבָר הָיוּ נְמוּכִים וּמְעֻנָּנִים, רוּחַ־סְתָו הָיְתָה עוֹבֶרֶת וּמְטַאטְאָה אֶת רְחוֹב הֶרְצְל, אוֹסֶפֶת פִּסּוֹת־נְיָר וּמְגַלְגֶּלֶת עֲלֵי־שַׁלֶּכֶת שֶׁהֵבִיאָה מִן הַכְּרָמִים שֶׁמִּסָּבִיב. וּבְהַגִּיעָהּ לָרְחָבָה שֶׁלִּפְנֵי הַגִּמְנַסְיָה, הָיְתָה פּוֹתַחַת בְּרִקּוּד־מְעַרְבֹּלֶת קָטָן, פָּזִיז, מִסְתּוֹבֶבֶת, מִסְתּוֹבֶבֶת, חֲדֵלָה פִּתְאֹם וְשָׁבָה לְטַאטֵא אֶת הָרְחוֹב כְּבָרִאשׁוֹנָה.״
״כְּשֶׁיָּשַׁבְנוּ עַל סַפְסָלֵינוּ בַּשִּׁעוּר הָרִאשׁוֹן וְהִקְשַׁבְנוּ לְדִבְרֵי הַמּוֹרֶה, הִתְחִילוּ טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן נוֹשְׁרוֹת וְטוֹפְחוֹת עַל אַדְנֵי הַחַלּוֹנוֹת. סָגַרְנוּ אֶת הַחַלּוֹנוֹת, וְהַטִּפּוֹת הִתְחִילוּ לְהִתְדַּפֵּק עַל הַזְּגוּגִיּוֹת, בְּקוֹל נָעִים וּמַרְגִּיעַ. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ אָמַר בְּלִבּוֹ: טוֹב שֶׁכֻּלָּנוּ נִמְצָאִים שׁוּב יַחַד".
באדיבות
עבור נחום גוטמן השנה האחרונה ללימודים לא התחילה כמצופה.
חזרנו שוב לספרו "החופש הגדול או תעלומת הארגזים", שם גוטמן משתף כי לקראת סוף החופש הגדול, בשנת 1916 בה עלה לכיתה י"ב בגימנסיה הרצליה, גוטמן ושניים מחבריו סיירו בחולות ראשון לציון עד שלפתע נתקלו בשודדים. הם ניסו להבריחם באמצעות תרגילי ג'יוגיטסו, התרגילים הצליחו אבל במחיר של פציעה קשה של גוטמן וחברו רם. השניים התעלפו ושומרי ראשון לציון ששמעו את ההמולה לקחו אותם על סוסים לבית חולים.בשל כך החמיצו גוטמן וחברו את תחילת שנת הלימודים.
וכך הוא מתאר זאת:
"כַּעֲבֹר יָמִים אֲחָדִים יָצָאנוּ מִבֵּית־הַחוֹלִים. בֹּקֶר אֶחָד הָלַכְנוּ לַגִּמְנַסְיָה. הַשָּׁמַיִם כְּבָר הָיוּ נְמוּכִים וּמְעֻנָּנִים, רוּחַ־סְתָו הָיְתָה עוֹבֶרֶת וּמְטַאטְאָה אֶת רְחוֹב הֶרְצְל, אוֹסֶפֶת פִּסּוֹת־נְיָר וּמְגַלְגֶּלֶת עֲלֵי־שַׁלֶּכֶת שֶׁהֵבִיאָה מִן הַכְּרָמִים שֶׁמִּסָּבִיב. וּבְהַגִּיעָהּ לָרְחָבָה שֶׁלִּפְנֵי הַגִּמְנַסְיָה, הָיְתָה פּוֹתַחַת בְּרִקּוּד־מְעַרְבֹּלֶת קָטָן, פָּזִיז, מִסְתּוֹבֶבֶת, מִסְתּוֹבֶבֶת, חֲדֵלָה פִּתְאֹם וְשָׁבָה לְטַאטֵא אֶת הָרְחוֹב כְּבָרִאשׁוֹנָה.״
״כְּשֶׁיָּשַׁבְנוּ עַל סַפְסָלֵינוּ בַּשִּׁעוּר הָרִאשׁוֹן וְהִקְשַׁבְנוּ לְדִבְרֵי הַמּוֹרֶה, הִתְחִילוּ טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן נוֹשְׁרוֹת וְטוֹפְחוֹת עַל אַדְנֵי הַחַלּוֹנוֹת. סָגַרְנוּ אֶת הַחַלּוֹנוֹת, וְהַטִּפּוֹת הִתְחִילוּ לְהִתְדַּפֵּק עַל הַזְּגוּגִיּוֹת, בְּקוֹל נָעִים וּמַרְגִּיעַ. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ אָמַר בְּלִבּוֹ: טוֹב שֶׁכֻּלָּנוּ נִמְצָאִים שׁוּב יַחַד".
באדיבות
מוזיאון נחום גוטמן לאמנות