לַעֲנַת יֵשׁ שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת- שְׁחוֹרוֹת
כְּמוֹ לְאִמָּא
וְיֵשׁ לָהּ עֵינַיִם חוּמוֹת מְאִירוֹת
וּצְחוֹק מִתְגַּלְגֵּל בַּהֲמוֹן חֲצֵרוֹת
כְּמוֹ לְאִמָּא.
לַעֲנַת - לִפְעָמִים - יֵשׁ עַל לְחִי דְּמָעוֹת
כְּמוֹ שֶׁל אִמָּא.
וְאַלְפֵי סִפּוּרִים, אַגָּדוֹת וְשִׁירִים
כְּמוֹ לְאִמָּא,
מִלִּים שֶׁל שִׂמְחָה, חֲבֵרוֹת, חֲבֵרִים,
כְּמוֹ לְאִמָּא.
אַךְ לְכָל הַיְלָדִים יֵשׁ אִמָהוֹת,
וְרַק לַעֲנַת
אֵין אִמָא.
(שיר עצוב/ יהונתן גפן)
השיר היפה והעצוב הזה לקוח מתוך הספר 'שירים שענת אוהבת ובמיוחד'
את הספר יהונתן גפן ואיירה אחותו נורית בצר-גפן, מתנה לאחותם הקטנה ענת.
ענת הייתה רק בת ארבע, כאשר הלכה לישון מכורבלת יחד עם אימה וכשהקיצה מצאה במיטה את גופת האם.
אביבה גפן, אם המשפחה, שסבלה מדיכאון ממושך, נטלה מנת יתר של כדורים והותירה אחריה כאב גדול וארבעה יתומים; יהונתן הבכור, נורית מאיירת יפה ומוכשרת, צעירה ממנו בשנתיים, זהר (זורלה) וענת הקטנה.
זורלה, אמא בת 16 תגדל את ענת במשך חצי שנה. אחר כך רות דותן, אחותו של האב, תיקח את ענת אליה לקיבוץ איילת השחר ותגדל אותה שם באהבה.
זמן קצר לאחר האסון, קיבל יהונתן גפן מלגת לימודים ונסע לשנה לאוניברסיטת קיימברידג'. היה לו קשה לעזוב את אחיותיו הצעירות המתאבלות. מרוב געגועים ותחושת אשמה, וכדי לשמח את ענת הקטנה, הוא התחיל לכתוב לה שירים וסיפורים.
הספרים 'שירים שענת אוהבת במיוחד' (1969) ו'יום אחד... כך מתחילים כל הסיפורים שענת אוהבת במיוחד' (1970)
זכו לאהבה רבה מצד ילדות, ילדים והורים מקריאים, מאז ועד עצם היום הזה, 50 שנה לאחר שראו אור.
היה שם תמהיל נדיר בספרות ילדים של עצב, שמחה, גילוי לב ודמיון.
חלק מהשירים הולחנו, והאיורים היפים של נורית הודפסו אפילו על בגדי ילדים של משכית וכריות.
הטרגדיה המשפחתית המשיכה, כאשר נורית, הלכה בדרכה של אם המשפחה, ונטלה את חייה. היא הייתה רק בת 29 במותה.
ענת הקטנה מהשירים והסיפורים גדלה ושרדה, כיום שמה ענת בן ארי היא מטפלת במשחק ועובדת עם ילדים אוטיסטים. היא נשואה לצפריר, טייס באל על. והסופר והמוזיקאי גון בן ארי, הוא בנה. היא מתגוררת בנהלל, ערש המשפחה.
בהספד שנשאה ענת על קברו של אחיה הגדול יהונתן היא אמרה:
"כשהייתי קטנה היית חוזר מהצבא, כולל מהמלחמה ההיא שלעולם לא באמת חזרת ממנה, וגם המדינה לא חזרה. והיית שואל אותי למי מהילדים בגן צריך להרביץ השבוע. אף על פי שמעולם האיום לא יצא אל הפועל, ידעתי שיש מי שישמור עליי.
כתבת לי ספר שירים וסיפורים שהיו הוכחה הניצחת לכך שאולי אין לי אימא אבל היא מיוחדת נורא. בליל הסדר השנה, להלן הסעודה האחרונה, דיברנו על זה שאי אפשר שלא לכתוב המשך לספר הלהיט עם כוכבת כמוני. התלבטנו בין 'שירים שענת אוהבת במיוחד מכה שנית' או 'שומדי - הגילגול הבא'.
רוצה עוד רגע לחבק. עוד רגע לתת לך יד. כמו בשיר שכתבת לי. אני כל כך שמחה שאתה אח שלי. אני כל כך אוהבת אותך".
בסוף השבוע תמלא שנה למותו של יהונתן גפן, והוא כל כך חסר.
בהכנת הטקסט נעזרנו:
בספריו של יהונתן גפן 'אשה יקרה', ו'סיפורים ושירים שענת אוהבת במיוחד' (מהדורה מחודשת של השירים והסיפורים יחדיו)
בכתבה "פתאום קם אדם ומחליט שהוא גורו: הסופר גון בן ארי מסביר את המטמורפוזה שעבר"/ מורן שריר, הארץ, 1/4/21
ובכתבה: "עד שהתשוקה כבתה: על חייה של נורית גפן-בצר"/ קרן הבר, הספרנים בלוג הספרייה הלאומית, 29.03.22
ספריית בית אריאלה
ראה תגובה הבאה
כְּמוֹ לְאִמָּא
וְיֵשׁ לָהּ עֵינַיִם חוּמוֹת מְאִירוֹת
וּצְחוֹק מִתְגַּלְגֵּל בַּהֲמוֹן חֲצֵרוֹת
כְּמוֹ לְאִמָּא.
לַעֲנַת - לִפְעָמִים - יֵשׁ עַל לְחִי דְּמָעוֹת
כְּמוֹ שֶׁל אִמָּא.
וְאַלְפֵי סִפּוּרִים, אַגָּדוֹת וְשִׁירִים
כְּמוֹ לְאִמָּא,
מִלִּים שֶׁל שִׂמְחָה, חֲבֵרוֹת, חֲבֵרִים,
כְּמוֹ לְאִמָּא.
אַךְ לְכָל הַיְלָדִים יֵשׁ אִמָהוֹת,
וְרַק לַעֲנַת
אֵין אִמָא.
(שיר עצוב/ יהונתן גפן)
השיר היפה והעצוב הזה לקוח מתוך הספר 'שירים שענת אוהבת ובמיוחד'
את הספר יהונתן גפן ואיירה אחותו נורית בצר-גפן, מתנה לאחותם הקטנה ענת.
ענת הייתה רק בת ארבע, כאשר הלכה לישון מכורבלת יחד עם אימה וכשהקיצה מצאה במיטה את גופת האם.
אביבה גפן, אם המשפחה, שסבלה מדיכאון ממושך, נטלה מנת יתר של כדורים והותירה אחריה כאב גדול וארבעה יתומים; יהונתן הבכור, נורית מאיירת יפה ומוכשרת, צעירה ממנו בשנתיים, זהר (זורלה) וענת הקטנה.
זורלה, אמא בת 16 תגדל את ענת במשך חצי שנה. אחר כך רות דותן, אחותו של האב, תיקח את ענת אליה לקיבוץ איילת השחר ותגדל אותה שם באהבה.
זמן קצר לאחר האסון, קיבל יהונתן גפן מלגת לימודים ונסע לשנה לאוניברסיטת קיימברידג'. היה לו קשה לעזוב את אחיותיו הצעירות המתאבלות. מרוב געגועים ותחושת אשמה, וכדי לשמח את ענת הקטנה, הוא התחיל לכתוב לה שירים וסיפורים.
הספרים 'שירים שענת אוהבת במיוחד' (1969) ו'יום אחד... כך מתחילים כל הסיפורים שענת אוהבת במיוחד' (1970)
זכו לאהבה רבה מצד ילדות, ילדים והורים מקריאים, מאז ועד עצם היום הזה, 50 שנה לאחר שראו אור.
היה שם תמהיל נדיר בספרות ילדים של עצב, שמחה, גילוי לב ודמיון.
חלק מהשירים הולחנו, והאיורים היפים של נורית הודפסו אפילו על בגדי ילדים של משכית וכריות.
הטרגדיה המשפחתית המשיכה, כאשר נורית, הלכה בדרכה של אם המשפחה, ונטלה את חייה. היא הייתה רק בת 29 במותה.
ענת הקטנה מהשירים והסיפורים גדלה ושרדה, כיום שמה ענת בן ארי היא מטפלת במשחק ועובדת עם ילדים אוטיסטים. היא נשואה לצפריר, טייס באל על. והסופר והמוזיקאי גון בן ארי, הוא בנה. היא מתגוררת בנהלל, ערש המשפחה.
בהספד שנשאה ענת על קברו של אחיה הגדול יהונתן היא אמרה:
"כשהייתי קטנה היית חוזר מהצבא, כולל מהמלחמה ההיא שלעולם לא באמת חזרת ממנה, וגם המדינה לא חזרה. והיית שואל אותי למי מהילדים בגן צריך להרביץ השבוע. אף על פי שמעולם האיום לא יצא אל הפועל, ידעתי שיש מי שישמור עליי.
כתבת לי ספר שירים וסיפורים שהיו הוכחה הניצחת לכך שאולי אין לי אימא אבל היא מיוחדת נורא. בליל הסדר השנה, להלן הסעודה האחרונה, דיברנו על זה שאי אפשר שלא לכתוב המשך לספר הלהיט עם כוכבת כמוני. התלבטנו בין 'שירים שענת אוהבת במיוחד מכה שנית' או 'שומדי - הגילגול הבא'.
רוצה עוד רגע לחבק. עוד רגע לתת לך יד. כמו בשיר שכתבת לי. אני כל כך שמחה שאתה אח שלי. אני כל כך אוהבת אותך".
בסוף השבוע תמלא שנה למותו של יהונתן גפן, והוא כל כך חסר.
בהכנת הטקסט נעזרנו:
בספריו של יהונתן גפן 'אשה יקרה', ו'סיפורים ושירים שענת אוהבת במיוחד' (מהדורה מחודשת של השירים והסיפורים יחדיו)
בכתבה "פתאום קם אדם ומחליט שהוא גורו: הסופר גון בן ארי מסביר את המטמורפוזה שעבר"/ מורן שריר, הארץ, 1/4/21
ובכתבה: "עד שהתשוקה כבתה: על חייה של נורית גפן-בצר"/ קרן הבר, הספרנים בלוג הספרייה הלאומית, 29.03.22
ספריית בית אריאלה
ראה תגובה הבאה
