חִכִּיתִי, חִכִּיתִי,
בָּכִיתִי, בָּכִיתִי,
וּמִי לֹא בָּא?
מִיכָאֵל.
המשוררת מרים ילן-שטקליס נישאה לארכיאולוג משה שטקליס, בגיל 29, שבאותן שנים נחשב לגיל מבוגר. חיי הנישואין לא היו מאושרים, ולשניים לא נולדו ילדים.
משה זכה להצלחה מקצועית גדולה; כאשר רק עלה ארצה הוא עבד בייבוש ביצות כבארה ובמהלך העבודה, חשף במקום מערה פרהיסטורית. הוא לימד באוניברסיטה העברית ונחשב לפרהיסטוריון העברי הראשון.
שלד של אדם קדמון אשר נמצא במערה לאחר מותו, אפילו כונה על שמו "משה."
מרים עבדה אז בספרייה הלאומית וכתבה שירים למבוגרים, שלא נתקבלו יפה.
בסוף שנת 1937 החלו הדברים סוף סוף להשתפר עבורה מן הבחינה המקצועית - יצחק יציב, עורך עיתון הילדים “דבר לילדים”, הזמין אותה לכתוב בקביעות לעיתונו. היא זכתה לפריחה יצירתית, וכעבור שנה כבר נצטברה אצלה כמות יפה של שירי ילדים.
מרים החליטה להוציא לאור את ספר שיריה הראשון, “אצו רצו גמדים”, ובו שירים לפעוטות, אשר יהפכו ברבות הימים לקלאסיקה ישראלית.
היא בחרה מאיירת צעירה ומבטיחה בשם בינה גבירץ לאייר את שיריה. בינה לא התגוררה באזור, ובכדי שיוכלו לעבוד בצוותא על הספר, מרים הזמינה אותה בנדיבות להתגורר בביתה.
במהלך השהות המשותפת תחת קורת גג אחת, התאהבו המאיירת הצעירה והבעל - ומשה עזב את מרים לטובת בינה.
הגירושין יצאו אל הפועל ב–1939, ומאז חייתה מרים לבדה עד יום מותה.
היא רכשה אצל תכשיטן טבעת בצורת סרקופג (ארון קבורה) סמל למות נישואיה, וענדה אותה במקום טבעת הנישואין שהוסרה מאצבעה.
משה שטקליס ובינה גבירץ נישאו וחיו באושר במשך קרוב ל-30 שנה. גם מערכת יחסים זו הייתה נטולת ילדים.
פרופ' שטקליס נפטר בשנת 1967 ושתי הנשים, הגרושה והאלמנה האריכו ימים שנים רבות אחריו.
שתיהן התגוררו בשכונת רחביה, בירושלים, במרחק רחובות אחדים זו מזו.
המשוררת מרים ילן-שטקליס הלכה לעולמה בגיל 83 בשנת 1984 ב-9 במאי לפני 40 שנה.
היא הייתה כלת פרס ישראל הראשונה לספרות ילדים, והפליאה לתאר חוויות ילדות ורגשות עמוקים של ילדים.
על-פי דבריה, כתבה את שיריה מתוך נפש מיוסרת. "שירים, כמו ילדים, נולדים בייסורים", אמרה.
יום אחד שלח לה ילד בן חמש מכתב ושאל אותה האם לדעתה גמדים קיימים או לא.
תשובתה של מרים הייתה: "מי שזקוק לגמדים, יודע שהם קיימים".
בינה גבירץ הלכה לעולמה בשנת 2008 בגיל 95. מלבד 'אצו רצו גמדים' של מרים ילן-שטקליס, היא איירה למעלה מ-300 ספרים, בהם: סדרת ספרי הלימוד 'אלפוני', 'ילדות חרוצות' של ימימה אבידר טשרנוביץ, 'כה עשו חכמינו' מאת יוכבד סגל, ספרי מילא אהל ו'שלום לך אורחת' מאת רבקה אליצור. היא הייתה במשך שנים ארוכות המאיירת של עיתון הילדים של 'הצופה'.
בהכנת הטקסט נעזרנו במקורות הבאים:
הכתבה: פצעי עולמה הפנימי של מרים ילן־שטקליס/ שרה בן-ראובן, הארץ, 8/2/2013
והספר: מעשה בילדה בודדה/ שרה ורמי בן ראובן, הוצאת כרמל, 2015.
ספריית בית אריאלה.
על הספר ראה תגובה
