העבודה הראשונה שלו שהוצגה על קיר, כמעט גרמה למאייר ולסופר פאול קור לאבד את חייו;
הימים היו ימי מלחמת העולם ה-2, ופאול בן ה-17 יצא עם חבר לטייל בהרים על גבול צרפת-איטליה. בבקתת מכס עזובה, הוא מצא חתיכת פחם וכהרגלו החל לשרבט. ברגע של שטות הוא כתב על קיר הבקתה "מוות לגרמנים!" וחתם בצירוף שמו המלא פאול קורנובסקי וכתובתו – רחוב ברליוז 9, ניס.
פטרול של ז'נדרמים צרפתים שעבר במקום ימים אחדים לאחר מכן, התלונן אצל מפקד משטרת ניס, וזה העביר את התלונה למפקד הרובע שבו התגוררה משפחת קורנובסקי.
למזלו הגדול של פאול, המפקד היה איש הרזיסטנס, שדאג להזהירו כי עליו להימלט על נפשו.
פאול ואחיו הצעיר, היו ברי מזל, תוך שעות ספורות הם הוברחו לשווייץ, באמצעות הארגון היהודי להצלת ילדים "אוזה" (Ose).
את ילדותו איבד קור שנתיים קודם לכן על פרשת דרכים.
זה היה קיץ והמשפחה נפשה בבית קיט מחוץ לעיר. אביו של פאול נפרד מאשתו וילדיו הנופשים כדי לחזור לעבודה בפריז, ושעה קלה לאחר מכן הגיעה ידיעה כי הנאצים הקיפו את פריז במחסומים וכי הם לוכדים כל יהודי שנכנס לעיר.
פאול בן ה-15 זינק על אופניו בתקווה להשיג את האב ולעצור בעדו. אבל בנקודה מסוימת, שבה התפצלה הדרך, הוא הימר על המסלול הלא נכון ואיבד את עקבות האב.
בראיון עדות שמסר בשנת 1996 לארכיון ספילברג, סיפר על כך בדמעות רבות. "אז לא בכיתי", אמר. "אז הייתי בהלם. עכשיו אני בוכה: אני לא לקחתי את הדרך הנכונה ובבת אחת הכל נגמר. היה אבא – אין אבא."
ארבע וחצי שנים שהו פאול ואחיו במעון ילדים ליד ז'נווה, שנוהל ע"י ארגון "אוזה".
שם נתגלה כשרונו האמנותי של פאול והוא נשלח ללמוד בבית ספר לאמנויות וגרפיקה.
עד שיום אחד טפח לו המורה לפיסול על שכמו ואמר לו: "אדון קורנובסקי, המלחמה נגמרה."
פאול בכלל לא תכנן לעלות לארץ ישראל, אבל אז בוקר אחד בשנת 1948, תוך כדי נסיעה במטרו, הוא נתקל בכתבה בעיתון, על קרבות מלחמת העצמאות. הידיעה על ההתקפה נגד המדינה הצעירה, הסעירה אותו, הוא הפסיק את לימודיו והתנדב למח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) וגויס לחטיבה 7. כוונתו הייתה להישאר בישראל רק שנה אחת, אבל התוכניות השתנו כאשר שלטונות הצבא עלו על כשרונותיו האמנותיים ושלחו אותו לפיקוד הדרכה לאייר את חוברות ההדרכה הראשונות של צה"ל.
בפיקוד הוא פגש את פנינה, אהבת חייו שהייתה לאשתו. והזוג הקים את ביתו בישראל.
פאול שלח את ידו בהצלחה בכל תחומי העשייה הגראפית מכרזות ועד שטרות כסף.
הוא נהג להתבדח ולומר כי הוא הצייר היחיד שכמעט כל אזרח מחזיק יצירה שלו בכיס.
טראומת מלחמת יום הכיפורים, החזירה את פאול קור אל זיכרונות השואה, אותם ניסה להדחיק כל השנים. זיכרונות הילדות ואובדן האב נבעו מתוכו בפרץ של ציור ריאליסטי פנטסטי. אחת מהיצירות הבולטות היא הסדרה "שש תמונות לזכר שישה מיליון היהודים שנספו בשואה."
בסדרה מתוארת משפחה יהודית עם סבתא וילדה קטנה המובלת אל המחנות, הילדה אוחזת בובת ליצן. המשפחה מועלית לרכבת ורק בובת הליצן נותרת מושלכת בתוך ערימת חפצים, עדה אילמת לזוועה.
קור צייר את הסדרה לזכר נשמת הנספים בשואה, בהם אביו יצחק קורנובסקי שנרצח באושוויץ. בהשראת עשרות סרטי שואה, בהם צפה במהלך ערבים ארוכים, בתקווה למצוא בהם צילום של אביו.
באותן השנים כתב קור גם את הספר הראשון שלו "היונה והנץ"; ספר ילדים אנטי מלחמתי, על נץ שמחליט להפוך ליונה, טנק הופך לטרקטור, מטוסים לפרפרים ומשחתות למפרשיות. הספר שכמו נוצר בהשראת חזונו של הנביא ישעיהו, מביא לילדים את התקווה לשלום.
את הספר הקדיש קור לזכרו של רן ציפר ז"ל שנפל במלחמת לבנון, בנו של חבר קרוב.
בתוך 14 שנים פרסם קור כ-20 ספרי ילדים, הידוע ביותר ביניהם "כספיון הדג הקטן", אשר זיכו אותו בפרסים, באהבת הקהל והמבקרים, "אני אוהבת מקרוני ואת פאול קור" כתבה לו פעם ילדה קטנה, אחת ממאות המעריצים הצעירים שהציפו אותו במכתבים.
בשנת 2022 זכה פאול קור בכבוד להיות המאייר הישראלי הראשון בחלל, כאשר ספרו "יופי של עולם" (אותו כתב יחד עם יעל גובר) הוקרא בשעת סיפור ששודרה מתחנת החלל הבינלאומית.
היום מציינים 23 שנים לפטירתו של פאול קור.
ספריית בית אריאלה זכתה לאחרונה בתרומה של ספרים וכרזות פרי מכחולו של קור, מתנת אלמנתו, פנינה קורנובסקי.
בהכנת הטקסט נעזרנו וציטטנו מתוך מאמרה של איריס מילנר: "פאול קור – סיפור חיים", בתוך הספר: פאול קור: מעצב, צייר ומחבר ספרי ילדים/ עורך: דוד טרטקובר, כנרת זמורה ביתן דביר, 2005.
ספריית בית אריאלה
ראה תגובה
הימים היו ימי מלחמת העולם ה-2, ופאול בן ה-17 יצא עם חבר לטייל בהרים על גבול צרפת-איטליה. בבקתת מכס עזובה, הוא מצא חתיכת פחם וכהרגלו החל לשרבט. ברגע של שטות הוא כתב על קיר הבקתה "מוות לגרמנים!" וחתם בצירוף שמו המלא פאול קורנובסקי וכתובתו – רחוב ברליוז 9, ניס.
פטרול של ז'נדרמים צרפתים שעבר במקום ימים אחדים לאחר מכן, התלונן אצל מפקד משטרת ניס, וזה העביר את התלונה למפקד הרובע שבו התגוררה משפחת קורנובסקי.
למזלו הגדול של פאול, המפקד היה איש הרזיסטנס, שדאג להזהירו כי עליו להימלט על נפשו.
פאול ואחיו הצעיר, היו ברי מזל, תוך שעות ספורות הם הוברחו לשווייץ, באמצעות הארגון היהודי להצלת ילדים "אוזה" (Ose).
את ילדותו איבד קור שנתיים קודם לכן על פרשת דרכים.
זה היה קיץ והמשפחה נפשה בבית קיט מחוץ לעיר. אביו של פאול נפרד מאשתו וילדיו הנופשים כדי לחזור לעבודה בפריז, ושעה קלה לאחר מכן הגיעה ידיעה כי הנאצים הקיפו את פריז במחסומים וכי הם לוכדים כל יהודי שנכנס לעיר.
פאול בן ה-15 זינק על אופניו בתקווה להשיג את האב ולעצור בעדו. אבל בנקודה מסוימת, שבה התפצלה הדרך, הוא הימר על המסלול הלא נכון ואיבד את עקבות האב.
בראיון עדות שמסר בשנת 1996 לארכיון ספילברג, סיפר על כך בדמעות רבות. "אז לא בכיתי", אמר. "אז הייתי בהלם. עכשיו אני בוכה: אני לא לקחתי את הדרך הנכונה ובבת אחת הכל נגמר. היה אבא – אין אבא."
ארבע וחצי שנים שהו פאול ואחיו במעון ילדים ליד ז'נווה, שנוהל ע"י ארגון "אוזה".
שם נתגלה כשרונו האמנותי של פאול והוא נשלח ללמוד בבית ספר לאמנויות וגרפיקה.
עד שיום אחד טפח לו המורה לפיסול על שכמו ואמר לו: "אדון קורנובסקי, המלחמה נגמרה."
פאול בכלל לא תכנן לעלות לארץ ישראל, אבל אז בוקר אחד בשנת 1948, תוך כדי נסיעה במטרו, הוא נתקל בכתבה בעיתון, על קרבות מלחמת העצמאות. הידיעה על ההתקפה נגד המדינה הצעירה, הסעירה אותו, הוא הפסיק את לימודיו והתנדב למח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) וגויס לחטיבה 7. כוונתו הייתה להישאר בישראל רק שנה אחת, אבל התוכניות השתנו כאשר שלטונות הצבא עלו על כשרונותיו האמנותיים ושלחו אותו לפיקוד הדרכה לאייר את חוברות ההדרכה הראשונות של צה"ל.
בפיקוד הוא פגש את פנינה, אהבת חייו שהייתה לאשתו. והזוג הקים את ביתו בישראל.
פאול שלח את ידו בהצלחה בכל תחומי העשייה הגראפית מכרזות ועד שטרות כסף.
הוא נהג להתבדח ולומר כי הוא הצייר היחיד שכמעט כל אזרח מחזיק יצירה שלו בכיס.
טראומת מלחמת יום הכיפורים, החזירה את פאול קור אל זיכרונות השואה, אותם ניסה להדחיק כל השנים. זיכרונות הילדות ואובדן האב נבעו מתוכו בפרץ של ציור ריאליסטי פנטסטי. אחת מהיצירות הבולטות היא הסדרה "שש תמונות לזכר שישה מיליון היהודים שנספו בשואה."
בסדרה מתוארת משפחה יהודית עם סבתא וילדה קטנה המובלת אל המחנות, הילדה אוחזת בובת ליצן. המשפחה מועלית לרכבת ורק בובת הליצן נותרת מושלכת בתוך ערימת חפצים, עדה אילמת לזוועה.
קור צייר את הסדרה לזכר נשמת הנספים בשואה, בהם אביו יצחק קורנובסקי שנרצח באושוויץ. בהשראת עשרות סרטי שואה, בהם צפה במהלך ערבים ארוכים, בתקווה למצוא בהם צילום של אביו.
באותן השנים כתב קור גם את הספר הראשון שלו "היונה והנץ"; ספר ילדים אנטי מלחמתי, על נץ שמחליט להפוך ליונה, טנק הופך לטרקטור, מטוסים לפרפרים ומשחתות למפרשיות. הספר שכמו נוצר בהשראת חזונו של הנביא ישעיהו, מביא לילדים את התקווה לשלום.
את הספר הקדיש קור לזכרו של רן ציפר ז"ל שנפל במלחמת לבנון, בנו של חבר קרוב.
בתוך 14 שנים פרסם קור כ-20 ספרי ילדים, הידוע ביותר ביניהם "כספיון הדג הקטן", אשר זיכו אותו בפרסים, באהבת הקהל והמבקרים, "אני אוהבת מקרוני ואת פאול קור" כתבה לו פעם ילדה קטנה, אחת ממאות המעריצים הצעירים שהציפו אותו במכתבים.
בשנת 2022 זכה פאול קור בכבוד להיות המאייר הישראלי הראשון בחלל, כאשר ספרו "יופי של עולם" (אותו כתב יחד עם יעל גובר) הוקרא בשעת סיפור ששודרה מתחנת החלל הבינלאומית.
היום מציינים 23 שנים לפטירתו של פאול קור.
ספריית בית אריאלה זכתה לאחרונה בתרומה של ספרים וכרזות פרי מכחולו של קור, מתנת אלמנתו, פנינה קורנובסקי.
בהכנת הטקסט נעזרנו וציטטנו מתוך מאמרה של איריס מילנר: "פאול קור – סיפור חיים", בתוך הספר: פאול קור: מעצב, צייר ומחבר ספרי ילדים/ עורך: דוד טרטקובר, כנרת זמורה ביתן דביר, 2005.
ספריית בית אריאלה
ראה תגובה