היא ידועה בזכות ספרי "קופיקו", אבל הסיפור הבא מראה כיצד התרומה שלה לספרות הילדים גדולה הרבה יותר, ואיך שאפה לאחד ולקרב כחלק ממשנתה האידיאולוגית והספרותית.
כמיטב המסורת הספרותית לילדים בעברית, תמר בורנשטיין-לזר ז"ל הקפידה לכתוב שירים וסיפורים מיוחדים לכבוד חגי ישראל.
אחד מאותם הסיפורים הוא סיפור מיוחד ליום העצמאות השישי של מדינת ישראל בשם 'חלום יום העצמאות'. מה שאולי מעט יותר מפליא, הוא מקום הפרסום של הסיפור: עיתון הילדים 'שערים לילדים'.
מה מיוחד כל כך בעיתון הזה?
מדובר בגרסה לילדים של העיתון 'שערים', הביטאון של מפלגת פועלי אגודת ישראל, שכפי ששמה מרמז, ייצגה פועלים יהודים חרדים. היא הוקמה עוד בפולין, ושם דאגה לזכויותיהם של פועלים יהודים דתיים שהוכרחו לעבוד בשבת.
המפלגה החרדית החליטה לקשור את גורלה עם מוסדות היישוב, ההסתדרות והסוכנות היהודית, וכך פעלה להקמת כמה יישובים, הייתה לעיתים חלק מהקואליציה בזמן שהמפלגות החרדיות התנגדו לכך, וחבר מטעמה אפילו היה שר (הדואר). שיתוף הפעולה היפה בין הארגונים הוא זה שהביא להופעתו המפתיעה במקצת של סיפור שמוקדש כולו ליום העצמאות דווקא בעיתון הילדים של המפלגה.
***
בורנשטיין- לזר, שהלכה לעולמה היום לפני 4 שנים, לא הייתה רק סופרת מוכשרת ואהובה. היא הייתה גם יזמת ואשת חינוך בנשמתה. היא פיתחה חוברות חינוכיות, כתבה מחזות וסיפורי מורשת וגם בעולם של 'קופיקו' דאגה לקדם נשים בצורה שוויונית.
ובכל זאת יש לנו כמה דברים חשובים ומעניינים לספר על מפעל החיים של הסופרת הנהדרת הזו:
הסיפורים הראשונים שכתבה היו שונים מאוד מעלילות קופיקו השובב, וחשפו צד אחר של הסופרת הצעירה. תוכלו לקרוא על זה בתגובה בהמשך.
כל הדמויות בקופיקו מבוססות על אנשים אמיתיים: משפחתה של תמר ותלמידיה. לעיתים הקשר הזה בין החיים למציאות מסתיים בטרגדיה איומה. הסיפור העצוב על קשר הדם של קופיקו עם גיבורי מלחמות ישראל ז"ל, בתגובה בהמשך.
את הרעיונות לסיפורים בסדרה קיבלה תמר מחיי היום-יום בבית ובכיתה: "קופיקו ומפלגת הילדים" נולד כשהתלמידים שאלו אותה בתקופת בחירות "המורה, המורה, מה זה מפלגה והאם גם אנחנו יכולים להשפיע?".
את הרעיונות לסיפורים בסדרה קיבלה תמר מחיי היום-יום בבית ובכיתה: "קופיקו ומפלגת הילדים" נולד כשהתלמידים שאלו אותה בתקופת בחירות "המורה, המורה, מה זה מפלגה והאם גם אנחנו יכולים להשפיע?".
אבל איך, מתי ולמה נולדה דמותו המיתולוגית של קופיקו, וכיצד הפכה למרכז יצירתה? התשובות המרתקות בתגובה בהמשך.
בין הדפים בארכיונה של תמר בורנשטיין –לזר גילינו ציורים יפהפיים של דמויות, תפאורות ואפילו פאות מתוך מחזה שכתבה הסופרת על פתח תקווה. פרטי הארכיון שנחשפו רק לאחרונה בתגובה בהמשך.
הספרנים בלוג הספרייה הלאומית
גיבורי סדרת קופיקו נוצרו בהשראת אנשים אמיתיים שהכירה הסופרת תמר בורנשטיין־לזר. ארבעה מהם נפלו בקרבות, מחוץ לספרים. בחיים האמיתיים. "חשבתי שאני משתגעת", סיפרה לימים תמר. "איך אפשר? איך אפשר? בספרים הם ילדים לנצח. הילדים של קופיקו"
נתי גבאי
סיפורי קופיקו הם לא רק סיפורים על קוף שובב. סיפורי קופיקו הם גם סיפורים על בני משפחתה של הסופרת תמר בורנשטיין־לזר. הם סיפורים על שכונת עין גנים שבפתח תקווה. ובמידה רבה הם סיפורה של המדינה כולה. תמר שילבה לתוך הסיפורים את האנשים (והילדים) שהיו הכי קרובים אליה, וביניהם ילדיה, שכניה, חבריה ו"סתם" ילדים מהשכונה.
אבל איך מתמודדים עם שורה של טרגדיות שבהן ארבע דמויות מהסדרה מוצאות את מותן בקרבות שמתחוללים בחיים האמיתיים, שלוש מהן באותה מלחמה?
וזה בדיוק מה שקרה לתמר כאשר במלחמת יום כיפור מתו שני בני דודיה יניב ליטני וצביקה שינדל, ונהרג גם בנם של חברים טובים, יוני פרידמן. תשע שנים אחר כך נהרג במלחמת שלום הגליל גם אמיר בנימיני, אחד מילדי השכונה. ארבע דמויות מתוך סדרת הספרים קופיקו. ארבעה חיילים שלא ישובו לעולם.
תמר בורנשטיין־לזר ליד שולחן עבודתה, ברקע ספרים מסדרת קופיקו. התמונה נכללת במיזם רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמינה במסגרת שיתוף פעולה בין הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית
"חשבתי שאני משתגעת", סיפרה תמר כשנשאלה על הנושא. "איך אפשר? איך אפשר? בספרים הם ילדים לנצח. הילדים של קופיקו. אני לא מסוגלת לגעת בספרים האלה, לקרוא את שמותיהם. היו רגעים שחשבתי להפסיק לכתוב, אבל אז החלטתי שאני מוכרחה להמשיך בשביל כל הילדים שעוד יבואו".
ובאמת, משתפת אותנו בתה של תמר, נגה ברק, תמר הפסיקה לכתוב למשך תקופה ארוכה. וכשהיא חזרה לכתוב את הסיפורים, כל הנופלים נעלמו מהספרים העתידיים. "בעיניים שלה, אלו שנפלו הם כבר לא חלק מהסיפור שהיא סיפרה", אומרת נגה. "הם יצאו מהסיפור. חלק מהמשפחות התאכזבו מכך שכן זו הייתה דרך להנציח את זכרם, אבל מבחינת אימא הם כבר לא פה. קופיקו סיפר את סיפורן של השכונה, המשפחה והמדינה, ונופלים כבר לא היו חלק ממנו". יניב ליטני היה בן דוד של תמר. נגה מספרת כי הוא גר ממש בשכנות למשפחתה והיה מגיע הרבה לשחק בביתם. "הוא היה כמו ילד של אימא שלי", היא נזכרת בגעגוע, "הוא היה הבן אדם שהיה הכי קרוב אלינו בחיים האמיתיים". וכיאה למעמדו הוא גם היה מהדמויות הקבועות בסדרת קופיקו. יחד עם נגה ועם ארנה ויורם, אחייניה של תמר.
סבא בנימין פרידמן עם הנכדים והנכדות: יורם פרידמן (מימין), ארנה פרידמן (במרכז) ויניב ליטני (משמאל). במרכז עם הבובה: נגה ברק
סרן יניב ליטני היה טייס קרב בחיל האוויר. ב־9 באוקטובר 1973 יצא יניב לגיחה בחזית המצרית. בדרכו חזרה לבסיס נפגע מטוסו והוא נהרג. "כשהמטוס שלו נפל", מספרת נגה, "זה היה אחד הרגעים הקשים ביותר שחוותה המשפחה שלנו". יהי זכרו ברוך.
יניב ליטני ז"ל
צביקה (מימין) ליד שוטר צבאי. יניב וליאור מצדיעים לקופיקו
צבי (צביקה) שינדל, גם הוא בן דוד של תמר, היה לוחם בצנחנים ומקור ההשראה לעלילת הספר "קופיקו הצנחן".
צביקה נתקל בשוטר צבאי ב"קופיקו לובש מדים"
צביקה לחם במלחמת ששת הימים, סיים לימודים לתואר ראשון ולתואר שני בפיזיקה ומתמטיקה ואף למד לדוקטורט. כשפרצה מלחמת יום כיפור, הוא גויס ולחם חמישה ימים רצופים עם יחידתו בקרבות הבלימה נגד הסורים. ב־11 באוקטובר 1973 נפגע הזחל"ם שלו והוא נהרג. יהי זכרו ברוך.
צביקה שינדל ז"ל
יוני הוא שמה של דמות נוספת ששולבה בסדרה ושהייתה מבוססת על יהונתן (יוני) פרידמן. הוא היה בן של חברים טובים של תמר ובעלה שלמה. בפרוץ מלחמת יום כיפור הוא גויס למילואים ולחם בקרבות הבלימה נגד המצרים. ב־9 באוקטובר 1973 נפגע יוני ונהרג. יהי זכרו ברוך.
יוני פרידמן ויניב ליטני יחד. יהי זכרם ברוך
אולם שלוש האבדות ממלחמת יום כיפור לא חתמו את מסכת האסונות שבהם נקטפו גיבוריה של תמר ושברו את ליבה. פרק עצוב נוסף נרשם במלחמה הבאה, תשע שנים לאחר מכן.
התאומים אמיר וירון בנימיני היו חברים של ילדי משפחת בורנשטיין־לזר מעין גנים. שני ילדים חכמים, יפים ושובבים. "הם שיגעו את כולם", נזכרת נגה, "היו מתחלפים ביניהם ועובדים על כולם". התאומים כיכבו בכמה מספרי הסדרה, ואישיותם השובבה השתלבה יפה עם השובבות של קופיקו.
קופיקו והתאומים
התאומים התגייסו יחד לשריון. במלחמת שלום הגליל שירת סגן משנה אמיר בנימיני כקצין בצוות טנק. ב־9 ביוני 1982 ספג הטנק פגיעה ישירה בצריח. אמיר ושני חברי צוות נוספים נהרגו. יהיה זכרו ברוך.
אמיר בנימיני ז"ל
תמר לקחה עמוק ללב את שרשרת האסונות שפקדו את גיבוריה. "אני שומעת את הקולות. נזכרת בפנים. בילדים. יכולה לבכות שעות", היא סיפרה לימים. "מי היה מאמין שמאחורי ההצחקות האלה מסתתר צער גדול כל־כך?".
הסיפורים המוקדמים מארכיונה חושפים פנים חדשות לסופרת שהביאה לנו את קופיקו
חן מלול
גם לסופרת אהובה ומצליחה כתמר בורנשטיין-לזר יש רגע של הולדת. אנחנו לא מדברים על השנה שבאה לעולם (1927), על השכונה שבה גדלה ועליה כתבה יצירות רבות ואהובות (עין גנים), או אפילו על איך נולדה הדמות המזוהה ביותר שלה (על זה כתבנו כאן). אנחנו מדברים על ניסיונות הכתיבה הראשונים של הסופרת.
בתחילת 2020 תרמה משפחתה של תמר את ארכיונה הפרטי לספרייה. אחד התיקים שצד את עינינו הוא התיק "סיפורים מוקדמים: תחילת שנות ה-50".
ביקורת רבה הוטחה בחלוף השנים על המסרים האנטי-חינוכיים שביצירתה של תמר בורנשטיין-לזר. קוף שמקדיש את כולו לתעלולים ילדותיים? ספרים בשפה עממית? תמר בורנשטיין-לזר כתבה בסגנונה הייחודי, ולמבקרים לא חסרו סיבות להתקפה. בטיוטות ראשונות שבתיק אנחנו נתקלים דווקא בנימה הדידקטית של הסופרת, שהביאה לנו, חשוב להזכיר למי ששכח, את קופיקו.
שמות כמו "מעשה בפרפר קטן שלא שמע לדברי הפרפר הגדול" או "מעשה בצב אשר גבה לבו" עוזרים לקבוע את הטון. בסיפור על שני הפרפרים, מזהיר הפרפר הגדול את הקטן שלא ייתקרב אל הילדים המשחקים למטה: "חלילה לך פרפר קטן לעוף אל הילדים, אל נא תעזוב את מקומך אשר מתחת לעלים. כי אם יראוך הילדים מרה תהיה אחריתך. רעים הם הילדים. מכוונים מקלעים אל הצפ(ו)רים וזורקים כובעיהם על פרפרים".
הפרפר הקטן לא נשמע לאזהרה, וכתוצאה מכך, כמעט ומצא את מותו. בסוף הסיפור הוא מודה לחברו ואומר: "קטן ושוטה הייתי ולא שמעתי בקולך הפרפר הגדול.
לכן באתי על ענשי.
אולם מהיום והלאה תמיד אשמע בקול המבוגרים ממני".
אלו מאיתנו שזוכרים את סיפור הגעתו של קופיקו לשכונת עין גנים יימצאו קווי דמיון לסיפור מוקדם בהרבה, "מעשה בבובה". בסיפור הפותח את סדרת קופיקו, בספר "קופיקו האורח", מביא אברהם המלח – המוצג בסיפור כחבר של אבא של נגה, קוף צעצוע לנגה. הקוף, מסביר אברהם, מגיע ממדינת חונטזה שבאפריקה. "מעשה בבובה" מתחיל בצורה דומה.
תחילה מקדימה הסופרת לתאר את הבובה של מיכל הקטנה: "למיכל הקטנה בובה יפהיפיה, לבושה הבובה שמלת משי ורודה ותלתליה הצהובים הארוכים קשורים בסרט ורוד".
בדומה לקופיקו, הגיעה גם הבובה מארץ רחוקה – אומנם אקזוטית פחות, וגם אותה הביא קרוב משפחה של הגיבורה: "דרך רחוקה עברה הבובה עד אשר הגיעה אל ביתה של מיכל. דודה של מיכל הביא אותה מתנה מאמריקה".
בניגוד לציפיות – גם קוף הצעצוע שהביא אברהם לנגה, וגם הבובה שהביא הדוד מאמריקה למיכל מתנהגים בצורה משונה. בובת הקוף מתגלה כקוף חי ואפילו מדבר. במקרה של מיכל הבובה היא אומנם בובה, אבל יכולותיה מפליאות: "שמחה מיכל לקראת הבובה. כי לא סתם בובה היתה אותה בובה. כאשר השכיבה אותה מיכל עצמה את עיניה. כאשר העמידה אותה על רגליה, התחילה ללכת. וכאשר לחצה לה מיכל בבטנה קראה הבובה, "אמא".
מיד כאשר חזרה מיכל מהגן לקחה את הבבה ושחקה עמה. ואף בשכבה לישון היתה משכיבה את הבובה לצידה וכך היתה נרדמת.
ככל שמתקדמים בסיפור נראה שלא רק את קופיקו חזתה הסופרת, אלא סיפקה לכולנו גרסה ראשונית לצעצוע של סיפור: "בלילה כאשר מיכל נרדמה היתה הבובה עוזבת את מיטת מיכל אל הצעצועים אשר על האצטבא. והשמחה שם הלכה וגדלה. כל הצעצועים יושבים במעגל והבובה מראה להם איך רוקדים באמריקה הרחוקה".
חשוב לא להיסחף בהשערה הזו. את ההשראה לסיפורה שאבה תמר ככל הנראה מסיפוריו של הנס כריסטיאן אנדרסן, ובהם סיפור בשם "פרחיה של אידה" (בדנית: Idas blomst). שם מסופר על פרחים המתעוררים לתחייה עם שקיעת השמש, וחוגגים יחד עם הצעצועים של אידה לאורך הלילה.
חזרה לסיפור של תמר. הצעצועים שקיבלו תחילה בסבר פנים יפות את הבובה מאמריקה מפנים לה עורף כשהם מגלים – בעידודו של הכלב – שמיכל שכחה מהם לגמרי מאז שהכירה חברה חדשה. כנקמה מחליטים הצעצועים לפצוע את הבובה החדשה, וכשהיא מנסה להצטרף אליהם על האצטבא הם לועגים לה וקוראים לה בובה פיסחת. הסיפור נגמר בסוף עצוב:
"אף אחד לא ראה את דמעותיה.
רק הבמבי הטוב אשר עמד על הארון, הסתכל בעיניו הגדולות הטובות, אל הבובה אשר בהיותה יפה כלם אבוה ועתה הכל שכחוה, ועיניו אף הן התמלאו דמעות והוא אמר:
בששון יש מאה חברים, ובאסון רק אחד מעשרים".
הסיפור "מעשה בבובה"
מעניין לנסות ולשרטט את הדרך שהובילה את הסופרת הצעירה מכתיבת משלים חינוכיים על חיות שונות (שועל, פרפר, אריה וצב) ועד להמצאת קופיקו, הקוף השובב שהרגיז מבקרים ואנשי חינוך רבים. עם פתיחת ארכיונה של הסופרת אולי נזכה לצעוד בה.
כדי ללמד את הילדים על העלייה הראשונה והמושבות היהודיות הראשונות בארץ ישראל - אי אפשר להסתפק בספרי ההיסטוריה. תמר בורנשטיין-לזר כתבה מחזה
עמית נאור
מיתוסים נולדים ומתבססים מהר. במיוחד כשנעשה מאמץ מסוים מצד המחנכים להנחיל אותם לילדים הרכים. על כן, אפשר להניח שכבר בשנות השלושים התבסס בקרב היישוב העברי בארץ ישראל המיתוס החלוצי של העלייה השנייה כמו גם המורשת של מושבות "חיבת ציון" והעלייה הראשונה. ראשונה להן היא כמובן אם המושבות, או כמו שאתן מכירות אותה: פתח תקווה.
גלויה ועליה תצלום רחוב "חובבי ציון" במושבה פתח תקווה, ראשית המאה העשרים. מתוך אוסף הגלויות, הספרייה הלאומית
וכפי שכבר סיפרנו כאן, אחת מסופרות הילדים הפוריות ביותר בישראל, תמר בורנשטיין-לזר, קיבלה על עצמה את המשימה לדאוג לחינוך ילדי ישראל בעזרת פורמט החוברות החדשני שפיתחה ונמכרו מדלת לדלת. כל חוברת עסקה בנושא מסוים, והן נבנו בפורמט קבוע פחות או יותר: כמה סיפורים, כמה שירים, ותוספות דוגמת משחקים, פרטי טריוויה, עבודות יצירה, בדיחות, מתכונים שקשורים לנושא החוברת וכיוצא בזה. לפעמים היה שם גם מחזה מקורי פרי יצירתה של בורנשטיין-לזר. אין כמו הצגה שתוצג בכיתה כדי להכניס את הילדים אל תוך עולם המושגים שמבקשים להנחיל להם.
בזכות ארכיונה האישי של בורנשטיין-לזר, שהופקד לאחרונה בספרייה הלאומית, אנו יכולים לקבל הצצה קטנה אל "בית המטבחיים": איך כותבים מחזה חינוכי לילדים? איך משכנעים את הילדים שההיסטוריה מעניינת? במקרה שאותו נסקור כאן, בורנשטיין-לזר בחרה לעסוק בנושא קרוב לליבה. כילידת מושב הפועלים הראשון, עין-גנים, המחזה שכתבה עוסק באפיזודה מחיי המושבה (שהפכה לעיר) ובלעה את מושב ילדותה: פתח תקווה. החוברת שבה אמור היה להתפרסם המחזה, עסקה כולה בחיי המושבות היהודיות הראשונות בארץ-ישראל.
הדמויות המופיעות במחזה. מתוך ארכיון תמר בורנשטיין-לזר
סיפור המעשה במחזה שנקרא "מי הציל את המושבה" יכול במבט לאחור להיראות מיתולוגי בפני עצמו. בראשית העלילה אנו פוגשים את בנימין, אחד ממגיני פתח תקווה הצעירה, שמוצא ילד יתום משבט הבדואים הסמוך שננטש על ידם בזמן שעזבו את האזור. הוא מביא אותו למושבה, שָם הילד (ששמו עאבד) מתיידד עם ילדיו, אך נתקל גם בחשדנות מצד בני המושבה ושומריה – וגם מצד אשתו. השומרים לא מאמינים לסיפורו של הילד, וחוששים שהבדואים יתקפו את המושבה על מנת לשחררו. לאחר מכן, אכן מתכוננים הבדואים שגרו סמוך לירקון לתקוף את פתח תקווה, והשומרים חושדים שעאבד, שכבר התערה במושבה ומכיר את סודותיה, יתן אותה בידי התוקפים.
עמוד מתוך המחזה. מתוך ארכיון תמר בורנשטיין-לזרעמוד לדוגמא מתוך המחזה. מתוך ארכיון תמר בורנשטיין-לזר
כמו שאולי אפשר לנחש, עאבד דווקא מסייע למשפחתו היהודית המאמצת. הוא מסתנן דרך קווי האויב על מנת להזעיק עזרה מכוחות הצבא הבריטי שחונים סמוך. כך מופיעים במחזה גם שלושה קצינים ממוצא הודי המשרתים בצבא הבריטי (להם אין שמות), והילדים לומדים בתוך כך שבארץ ישראל מוצבים חיילים מכל רחבי האימפריה.
אבל יצירתיותה של תמר בורנשטיין-לזר לא עצרה בכתיבת שורות המחזה עצמן. הסופרת המסודרת ירדה לפרטי פרטים בתכנון ההצגה, משום שגם כל מה שמסביב חשוב ונחוץ בשביל להעביר את המסר וללמד על התקופה. וכך, בין דפי המחזה אפשר למצוא הוראות להכנתם של כמעט כל הפריטים הנחוצים. זה מתחיל בתפאורה. מתוך ארכיון תמר בורנשטיין-לזר
בולטים במיוחד איורי העיצוב של דמויות המחזה, שבורנשטיין-לזר ציירה על תלבושתן.
אך כאמור, בורנשטיין-לזר העדיפה שלא להשאיר במקרה החינוכי הזה מקום לדמיון. דף אחר מוקדש לעיצוב השיער של השחקניות (בעיקר), ולהוראות כיצד להכין פיאות שיחקו את תסרוקות התקופה. הוראות להכנת פאות להצגה. מתוך ארכיון תמר בורנשטיין-לזר
עיון בארכיונה של תמר בורנשטיין-לזר מאפשר להציץ בהיקף עבודתה העצום שכלל ספרים, סיפורים קצרים, שירים ושורה ארוכה של פעילויות חינוכיות ויצירתיות לילדים. ההצגה הזאת היא רק אחת מבין רבות נוספות, והיא דוגמה מאלפת לחשיבה ולתשומת הלב שהקדישה בורנשטיין-לזר לכל מה שיצא תחת ידיה.
כיצד נולד קופיקו, הדמות השובבה ביותר בספרות העברית?
ואיך הצליחה תמר בורנשטיין-לזר, להכניס את כל בני משפחתה כולל היא עצמה (וגם לא מעט שכנים), לתוך סדרת הסיפורים המצליחה?
חן מלול
"קופיקו האורח", כריכת הספר הראשון בסדרה הארוכה ביותר בספרות העברית, יצא בהוצאת א. זלקוביץ
שכונת עין גנים החלה את דרכה בתור ניסוי סוציאליסטי-אוטופי של צעירי העלייה השנייה, שמאסו ב"מנהלי העבודה" של פתח תקווה. כל המי ומי של תנועת העבודה עברו שם: שמואל דיין, יוסף חיים ברנר ודוד בן גוריון היו בין תושביה הראשונים.
כדרכו של עולם, נבלע לבסוף המושב הסוציאליסטי על ידי העיר פתח תקווה בשנת 1940 – עובדה שסייעה לצנן סופית את הלהט המהפכני שעוד נותר במקום. אך אם חששו התושבים המקוריים ששמו של עין גנים יישכח מלב עם הפיכתו של המושב לעוד שכונה משכונות "אם המושבות", לחיילת המשוחררת והסופרת המתחילה תמר בורנשטיין-לזר היו תכניות אחרות.
מהמעברה אל עין גנים
הסיפור הראשון שפרסמה תמר בורנשטיין הופיע בעיתון "דבר לילדים" בשנת 1951. הוא עוקב אחר כוכב מנצנץ ממרום, המסייע לילדה קטנה וחולנית ממעברה ששמה לא נודע להשיג חלב כדי להבריא. הסיפור בן העמוד שכנע את עורכי העיתון שלא מעט כישרון ספרותי גלום במורה הצעירה משכונת עין גנים. גם כשחזרה בורנשטיין אל מחוזות מוכרים יותר, וסיפרה לקוראיה על המתרחש במושב שהפך לשכונה בו נולדה וגדלה, שמרה על אותה מידה של חירות אמנותית.
סיפורה הראשון של תמר בורנשטיין-לזר מעיתון "דבר לילדים", שנת 1951
בעמוד הראשון של הגיליון המיוחד לחג הפורים שהוציא עיתון "דבר לילדים" לשנת תשי"ד (1954-1953), התפרסם הסיפור הראשון של בורנשטיין בסדרה ארוכה של סיפורים אודות קוף מחמד מיוחד מאפריקה, שזכה לשם "קופיקו". הסיפור נקרא "הקוף שהתחפש", ובדומה לסיפור הולדתו של פו הדוב, גם קופיקו נולד מבובה שהעניק בעלה של בורנשטיין לבתה.
כבר באותו סיפור ראשון נחשפים הקוראים הצעירים לכוח העל של גיבור הסדרה: יכולת אין-סופית להמציא תעלולים בו-במקום. בניגוד למתיחות היצירתיות שילך וישכלל קופיקו ב-165 הספרים בסדרה, המתיחה הראשונה שהגה הקוף השובב לא התאפיינה במורכבות יתרה: בזמן שאפרת החמודה יוצאת אל הגן, מחופשת לאסתר המלכה בבגדי מלכות, קופץ קוף המחמד שלה ממיטתו, מחטט בין שמלותיה של אפרת, מוציא חצאית אדומה, סנדלים לבנים ומטפחת סגולה ומורח שפתון על שפתיו, לחיו וקצה אפו. משם עושה את דרכו אל הגן, לזכות בתחרות התחפושות עליה הכריזה הגננת.
הסיפור הראשון של קופיקו התפרסם בגיליון פורים של שנת תשי"ד
דמותו של הקוף השובב מצאה חן בעיניו של עורך העיתון, אוריאל אופק, כמו גם בעיניי הקוראים הצעירים. העורך הפציר בבורשטיין לשלוח לו עוד סיפורים על מעלליו של קופיקו. סיפורים אודות הקוף השובב חזרו והופיעו גם בגיליונות נוספים של "דבר לילדים".
הסיפור השני של קופיקו שהתפרסם ב"דבר לילדים", תשי"ד
כשחיפש המוציא לאור, א" זלקוביץ, סיפורים חדשים לקובץ סיפורים לילדים שערך, נתקל באחד מסיפורי קופיקו וצירף אותו (מבלי שביקש רשות מהסופרת) לקובץ שערך.
בורנשטיין גילתה את הקובץ עם הסיפור שלה כמעט במקרה. תחילה שקלה לטפל בהפרה הזו בכלים משפטיים, אך במקום זאת הגיעה עם המוציא לאור לעסקה יוצאת דופן: הוצאת הספר הראשון של קופיקו על ידו. וכך, לאחר שזכתה בורנשטיין ב"פרס יציב" לסופרים צעירים שלוש שנים קודם לכן, יצא לאור בשנת 1958 הספר הראשון בסדרת קופיקו, ושמו "קופיקו האורח".
"קופיקו האורח", כריכת הספר הראשון בסדרה הארוכה ביותר בספרות העברית, יצא בהוצאת א. זלקוביץ
מעניין להשוות בין הסיפור הבוסרי של בורנשטיין ב"דבר" לבין עלילות הספר. שמה של הבעלים של קופיקו בסיפור, אפרת, משתנה לנגה (שמה של בתה הקטנה של בורנשטיין, ומי שהופיעה בסיפורים מאוחרים של קופיקו ב"דבר לילדים"). כמו אפרת לפניה, גם נגה מקבלת במתנה את קופיקו מהדוד המלח שלה, ועכשיו אנחנו אפילו יודעים מהיכן הגיע הקוף בדיוק – המדינה הדמיונית חונטוזה שבאפריקה.
תעלול הפורים של קופיקו אמנם נזכר בספר, אך מוצא את מקומו רק בפרק החמישי – לאחר שהספיק הקוף האפריקני להשיג לעצמו שם של עושה צרות מקצועי. מסתבר שבארבע השנים שעברו מאז פרסום הסיפור הראשון, למד גיבורנו לדבר כמו בן אדם. לגבי ההליכות והנימוסים ששולטים בשכונת עין גנים, השכונה בה גרה נגה ומשפחתה – זוטות משמימות שכאלה אין לו זמן ללמוד. מעניין לציין שכל בני משפחתה של תמר בורנשטיין-לזר, כולל היא עצמה (וגם לא מעט שכנים), מופיעים בסדרת הסיפורים המצליחה.
הסיפורים הראשונים שכתבה היו שונים מאוד מעלילות קופיקו השובב, וחשפו צד אחר של הסופרת הצעירה. תוכלו לקרוא על זה בתגובה בהמשך.
