לפני יותר מ-60 שנה פגש הילד מיכאל דק את הסופר האהוב עליו - אריך קסטנר, באירוע חתימת ספרים, בחנות בווינה. הילד הישראלי מיכאל דק, התגורר אז בעיר בעקבות אביו הדיפלומט. הוא הגיע לחנות עם עותק עברי בלויי מרוב שימוש של אמיל והבלשים, שהביא אתו מישראל.
בניגוד לאנשים בתור שחשבו שהילד קורא סינית, קסטנר זיהה מיד את השפה וחתם לו בשמחה, הוא אפילו לא התלונן על כך שהקורא הרעב, הכתים את הספר בכתמי חמאה וגבינה צהובה.
הילד והסופר לא יכלו לשער שבעתיד יהיה גורלם כרוך זה בזה, ושדק יהפוך להיות שגרירו הלא רשמי של קסטנר בישראל ומתרגם ספריו לילדים ונוער.
כמו רוב הדברים הטובים, גם זה קרה במקרה;
בשנת 1999, כאשר ציינו את יום השנה ה-100 להולדתו של הסופר החביב עליו, דק, שכבר לא היה ילד, אלא איש תקשורת ועיתונאי, חיפש דרך הולמת לחגוג את המאורע; הוא תרגם להנאתו כמה משיריו של קסטנר והקריא אותם במסיבה.
למרבה המזל, באותה מסיבה היה נוכח גם המוציא לאור של ספרי קסטנר בעברית, מתן אחיאסף. מיד בתום המסיבה הוא שאל את דק אם ירצה לנסות ולתרגם את ספרי הנוער של קסטנר.
דק הנלהב, החל מיד במשימה ותוך שנים ספורות העניק לבוש עברי חדש לכל ספרי הנוער של קסטנר. או כמו שהוא אומר - אמנם לא כתבתי את ספרי קסטנר, אבל כל מלה בהם היא שלי.
אנחנו גדלנו על התרגומים הנפלאים של אלישבע קפלן ואלתר איילי משנות ה-40, בהם הדמויות מתעשתות, אוכלות אומצות, שותות יי"ש, קוטפות נרגילים ומביאות לקייטנה מכבנות וכליבות תפירה.
מיכאל דק, תרגם את הספרים מחדש בשנות האלפיים, והפך אותם לנגישים עבור דור חדש של קוראים – הילדים שלנו.
ספרי אריך קסטנר, תורגמו לראשונה לעברית בסמוך למלחמת העולם ה-2, מסיבות ברורות העדיפו אז המתרגמים, להעביר את העלילה מגרמניה למקום נייטרלי – כמו שווייץ.
חלק מהשמות עוברתו, ומטעמי כשרות שונו שמות מטעמים ואפילו החזיר מהספר "החזיר אצל הספר" גויר והפך לתיש.
בספר 'שלושים וחמישה במאי' הדוד סבוני (רינגלהוט) ואחיינו דני (קונרד) משחקים עם הסוס נגרו קבלו במשחק קלפים - רביעיות ספרותיות. בתרגומים הישנים עוברתו אפילו שמות הקלפים - גתה הפך לביאליק ויצירה של שילר הפכה להיות 'אהבת ציון' מאת אברהם מאפו.
בתרגומים החדשים, מצליח דק לתת כבוד גם למקור הגרמני וגם לתרגומים הישנים והאהובים.
ספריית בית אריאלה
בניגוד לאנשים בתור שחשבו שהילד קורא סינית, קסטנר זיהה מיד את השפה וחתם לו בשמחה, הוא אפילו לא התלונן על כך שהקורא הרעב, הכתים את הספר בכתמי חמאה וגבינה צהובה.
הילד והסופר לא יכלו לשער שבעתיד יהיה גורלם כרוך זה בזה, ושדק יהפוך להיות שגרירו הלא רשמי של קסטנר בישראל ומתרגם ספריו לילדים ונוער.
כמו רוב הדברים הטובים, גם זה קרה במקרה;
בשנת 1999, כאשר ציינו את יום השנה ה-100 להולדתו של הסופר החביב עליו, דק, שכבר לא היה ילד, אלא איש תקשורת ועיתונאי, חיפש דרך הולמת לחגוג את המאורע; הוא תרגם להנאתו כמה משיריו של קסטנר והקריא אותם במסיבה.
למרבה המזל, באותה מסיבה היה נוכח גם המוציא לאור של ספרי קסטנר בעברית, מתן אחיאסף. מיד בתום המסיבה הוא שאל את דק אם ירצה לנסות ולתרגם את ספרי הנוער של קסטנר.
דק הנלהב, החל מיד במשימה ותוך שנים ספורות העניק לבוש עברי חדש לכל ספרי הנוער של קסטנר. או כמו שהוא אומר - אמנם לא כתבתי את ספרי קסטנר, אבל כל מלה בהם היא שלי.
אנחנו גדלנו על התרגומים הנפלאים של אלישבע קפלן ואלתר איילי משנות ה-40, בהם הדמויות מתעשתות, אוכלות אומצות, שותות יי"ש, קוטפות נרגילים ומביאות לקייטנה מכבנות וכליבות תפירה.
מיכאל דק, תרגם את הספרים מחדש בשנות האלפיים, והפך אותם לנגישים עבור דור חדש של קוראים – הילדים שלנו.
ספרי אריך קסטנר, תורגמו לראשונה לעברית בסמוך למלחמת העולם ה-2, מסיבות ברורות העדיפו אז המתרגמים, להעביר את העלילה מגרמניה למקום נייטרלי – כמו שווייץ.
חלק מהשמות עוברתו, ומטעמי כשרות שונו שמות מטעמים ואפילו החזיר מהספר "החזיר אצל הספר" גויר והפך לתיש.
בספר 'שלושים וחמישה במאי' הדוד סבוני (רינגלהוט) ואחיינו דני (קונרד) משחקים עם הסוס נגרו קבלו במשחק קלפים - רביעיות ספרותיות. בתרגומים הישנים עוברתו אפילו שמות הקלפים - גתה הפך לביאליק ויצירה של שילר הפכה להיות 'אהבת ציון' מאת אברהם מאפו.
בתרגומים החדשים, מצליח דק לתת כבוד גם למקור הגרמני וגם לתרגומים הישנים והאהובים.
ספריית בית אריאלה