"ילדותי הייתה עגומה מאוד. נכון לומר שלא הייתה לי ילדות כלל.
למדתי ב’חדרים’ וב’תלמוד-תורה’ אצל מלמדים בורים וקשים ש’הרביצו’ בי תורתם.
בשעות הפנאי נחבאתי אל עליית הגג... שם התייחדתי בכל שעות הפנאי, או בעריקתי מן ה’חדר’, ויצרתי לי את עולמי הפנימי, עסקתי בציור וחטבתי בעץ... שביב אור, קו אור אחד שנגה עלי לפזר את ‘מחשכי’ ולהנעים לי – היה עיסוקי במלאכת יד."
כך כותב לוין קיפניס על ילדותו בעיירה אוּשוֹמִיר.
"בחדר למדתי תורה ובבית למדתי מעצמי לכתוב אותיות דפוס יפות אבי שראה אותי כותב יפה כל כך אמר לי: '"אל תתרוצץ בחוץ כמו תיש. הנה אקנה לך נייר קלף ודיו של עפצים, עט של נוצת אווז, ותתרגל בשעות הפנאי.
ואכן, לאחר שקנה לי את כל אלה, הביא לפני מזוזה לדוגמה וביקש שאכתוב מזוזה כמוה. כשסיימתי לקח את המזוזה שכתבתי אל הרבי, שיאמר אם היא כשרה. הרב ביקש לקנות את המזוזה לעצמו. ואמר כי זוהי מזוזה טהורה שנכתבה ע"י ילד שעוד לא נטמא בחטא.
השמועה על המזוזה עברה בעיירה וכולם התחילו להזמין אצלי מזוזות... כך עזרתי בפרנסת הבית וכך כל מזוזות העיירה נכתבו על ידי."
כשגמר לכתוב את כל מזוזות העיירה, הוסיף לוין קיפניס וכתב כ-800 סיפורים, 600 שירים וכ-100 ספרים, שעיצבו את ילדותם של דורות של ילדים עבריים.
"יש לי עט קסם", סיפר פעם קיפניס בצניעותו. "אליהו הנביא נתן לי אותו במתנה, ובעט הזה, שם בפנים יש את כל השירים. אני לא צריך לחשוב, אני רק כותב. כך יוצא שיר ועוד שיר ועוד שיר, ואין לדבר סוף".
את צעדיו הראשונים בכתיבה יצירתית, עשה כבר בגיל 13, בעיתון מעשה ידיו, בשם "פרחי לוי" אותו כתב, אייר וחילק לילדי העיירה.
כאשר עלה קיפניס ארצה, הוא שימש כמורה למלאכה בסמינר לווינסקי. כשראה מה דל החומר הקיים בגני הילדים, החל לחבר, לבקשת הגננות, שירים לכל חג ומועד. כך נולדו השירים המוכרים לכל “אליעזר והגזר”, “אני פורים”, “גינה לי”, “נר לי”, “סלינו על כתפינו” ו-”רקפת”.
על דגל הסמינר, אותו עיצב, כתב קיפניס את המילים שהיו לו למוטו: “הבה נחיה למען ילדינו".
לוין קיפניס הלך לעולמו, שבע מעשים ופעלים, בגיל 99. היום מציינים 130 שנים להולדתו.
בהכנת הטקסט ציטטנו מתוך המאמר: מתחת לסלע, ילד עצוב: הצצה ראשונה לארכיון של לוין קיפניס / עופר אדרת, הארץ, 25 במאי 2013.
ומתוך הספר: סודות משולחן הכתיבה: סופרים מספרים על עצמם / בעריכת: מירי ברוך, דומינו, 1990.
בתמונה: לוין קיפניס מתארח בתוכנית הילדים טלפלא.
ספריית בית אריאלה
למדתי ב’חדרים’ וב’תלמוד-תורה’ אצל מלמדים בורים וקשים ש’הרביצו’ בי תורתם.
בשעות הפנאי נחבאתי אל עליית הגג... שם התייחדתי בכל שעות הפנאי, או בעריקתי מן ה’חדר’, ויצרתי לי את עולמי הפנימי, עסקתי בציור וחטבתי בעץ... שביב אור, קו אור אחד שנגה עלי לפזר את ‘מחשכי’ ולהנעים לי – היה עיסוקי במלאכת יד."
כך כותב לוין קיפניס על ילדותו בעיירה אוּשוֹמִיר.
"בחדר למדתי תורה ובבית למדתי מעצמי לכתוב אותיות דפוס יפות אבי שראה אותי כותב יפה כל כך אמר לי: '"אל תתרוצץ בחוץ כמו תיש. הנה אקנה לך נייר קלף ודיו של עפצים, עט של נוצת אווז, ותתרגל בשעות הפנאי.
ואכן, לאחר שקנה לי את כל אלה, הביא לפני מזוזה לדוגמה וביקש שאכתוב מזוזה כמוה. כשסיימתי לקח את המזוזה שכתבתי אל הרבי, שיאמר אם היא כשרה. הרב ביקש לקנות את המזוזה לעצמו. ואמר כי זוהי מזוזה טהורה שנכתבה ע"י ילד שעוד לא נטמא בחטא.
השמועה על המזוזה עברה בעיירה וכולם התחילו להזמין אצלי מזוזות... כך עזרתי בפרנסת הבית וכך כל מזוזות העיירה נכתבו על ידי."
כשגמר לכתוב את כל מזוזות העיירה, הוסיף לוין קיפניס וכתב כ-800 סיפורים, 600 שירים וכ-100 ספרים, שעיצבו את ילדותם של דורות של ילדים עבריים.
"יש לי עט קסם", סיפר פעם קיפניס בצניעותו. "אליהו הנביא נתן לי אותו במתנה, ובעט הזה, שם בפנים יש את כל השירים. אני לא צריך לחשוב, אני רק כותב. כך יוצא שיר ועוד שיר ועוד שיר, ואין לדבר סוף".
את צעדיו הראשונים בכתיבה יצירתית, עשה כבר בגיל 13, בעיתון מעשה ידיו, בשם "פרחי לוי" אותו כתב, אייר וחילק לילדי העיירה.
כאשר עלה קיפניס ארצה, הוא שימש כמורה למלאכה בסמינר לווינסקי. כשראה מה דל החומר הקיים בגני הילדים, החל לחבר, לבקשת הגננות, שירים לכל חג ומועד. כך נולדו השירים המוכרים לכל “אליעזר והגזר”, “אני פורים”, “גינה לי”, “נר לי”, “סלינו על כתפינו” ו-”רקפת”.
על דגל הסמינר, אותו עיצב, כתב קיפניס את המילים שהיו לו למוטו: “הבה נחיה למען ילדינו".
לוין קיפניס הלך לעולמו, שבע מעשים ופעלים, בגיל 99. היום מציינים 130 שנים להולדתו.
בהכנת הטקסט ציטטנו מתוך המאמר: מתחת לסלע, ילד עצוב: הצצה ראשונה לארכיון של לוין קיפניס / עופר אדרת, הארץ, 25 במאי 2013.
ומתוך הספר: סודות משולחן הכתיבה: סופרים מספרים על עצמם / בעריכת: מירי ברוך, דומינו, 1990.
בתמונה: לוין קיפניס מתארח בתוכנית הילדים טלפלא.
ספריית בית אריאלה