·
"גלילה, תמסרי לציון ד"ש מכל ילדי כיתה ו'1!!!"
"בחייך, גלילה, תעשי טובה, תעשי את בתיה להיות חברה של ציון"
הקוראים שעקבו אחרי עלילותיו של ציון כהן, התייחסו אליו כאל ילד אמיתי והציפו את גלילה במכתבים וגלויות, עם דרישות שלום, בקשות, ועצות טובות ואפילו נכונות נוגעת ללב לסייע לסופרת במילוי תפקידה: "אני שולחת לך שני פרקים נוספים לספר, כדי שיהיה לך יותר קל".
בנות התאהבו בו, ביקשו את כתובתו, וחיפשו דרך להגיע אליו.
סדרת 'אל עצמי' המגוללת את סיפורו של ציון כהן, ראתה אור לראשונה לפני 50 שנה, וכבשה את ליבותיהם של ילדי ישראל.
אבל הדרך לפרסום לא הייתה פשוטה, הבחירה לכתוב בשפה יומיומית, דרך עיניו של נער מזרחי, הרתיעה מו"לים רבים. "ככה לא כותבים ספרים" נאמר במכתב הדחייה ששלח לגלילה, עורך בהוצאת ספרים גדולה ומכובדת.
למרבה המזל, עורך אחד דווקא חשב אחרת. יעקב אשמן, עורך עיתון הילדים 'הארץ שלנו' נשבה בקסמו של ציון, והזמין את גלילה לפרסם את הסיפור בהמשכים בעיתונו.
בשבוע בו פורסם הפרק האחרון ביומנו של ציון כהן, הוצפה מערכת העיתון במכתבי קוראים שתבעו המשך לסיפור.
העורך יעקב אשמן לא זכה לראות את יומנו של ציון כהן רואה אור כספר. הוא נפטר באופן פתאומי מהתקף לב, שבועות אחדים לפני פרסום הספר.
גלילה הספיקה לעצור ברגע האחרון את מכונות הדפוס, ולהוסיף את ההקדשה: "לזכרו של יעקב אשמן, עורך 'הארץ שלנו' שכה אהב את ציון."
הרעיון לכתוב על נער ממשפחת מצוקה הנשלח למשפחה אומנת, נבט במוחה של גלילה רון פדר, כאשר גידלה בביתה, יחד עם בעלה, עשרה נערים צעירים באומנה. היא עצמה הייתה אז רק בת 23 , סטודנטית צעירה ועדיין לא אמא בעצמה.
בנעוריה, העריצה גלילה את ג'ו מארץ', גיבורת הספר 'נשים קטנות'. וחלמה לפתוח כמוה וכמו פרופסור בר, מעון לנערים עזובים. עכשו החלום התגשם, אך הוא היה רווי קשיים ותלאות.
אחד מאותם מקרים, היה הטריגר לכתיבת הספר;
יום אחד התארחו גלילה ובעלה, יחד עם ילד האומנה הראשון שלהם, אצל חברה של גלילה, בווילה גדולה ומטופחת בכרמל. לשולחן הוגשה קערת פירות, ונער האומנה אשר אכל משמש, שאל בנימוס היכן לשים את הגרעין. "למשמש אין גרעין," התפרצה לשיחה בתה בת ה-3 של המארחת, "למשמש יש גלעין!" תיקנה את הנער בחיוך של גאווה.
שביעות הרצון העצמית המופגנת של המארחת המתמוגגת מבתה הרהוטה, מעוררת בגלילה בחילה, וצורך לקום ולמחות, לתבוע את עלבונו של הנער.
באותו לילה, לאחר שהיא משכיבה אותו לישון, היא מתיישבת לשולחן הכתיבה ומתחילה לכתוב בשצף קצף, מתוך הכאב וההשפלה של הנער, שילדה בת שלוש, מתקנת את שפתו. באותו לילה נולד ציון.
אחד מהנערים האחרונים שהגיעו אל המעון המשפחתי של גלילה, לאחר שהספר 'אל עצמי כבר ראה אור, היה הנער מיכה ביטון, מי שלימים יהפוך למוזיקאי וסולן להקת טאנארא.
בין מיכה וגלילה נרקם קשר מידי ומיוחד.
"לאט לאט הפכתי להיות ציון והוא הפך להיות מיכה", סיפר מיכה ביטון שנים רבות לאחר מכן.
גלילה עצמה אמרה כי "ציון כהן לא היה ולא נברא" וכי הוא אינו מבוסס על ילד מסוים, אלא הוא ערבוב של כל עשרת ילדי האומנה שגידלה, יחד עם החלומות והדמיון שלה.
עם זאת, שניהם מספרים, הקשר הקרוב ביניהם, השפיע על עיצוב יחסים בין ציון לירדנה חרמוני, מנהלת המעון המשפחתי, בספרים הבאים בסדרה.
בהמשך פרסמה גלילה עוד שתי סדרות-בת; 'סיפורו של ניר שרוני' ו'סיפורה של בתיה'.
שהאירו את הסיפור מנקודות מבטם של המשתתפים האחרים בדרמה.
את 'יומנו של ניר שרוני', החלה גלילה לכתוב לאחר שהוזמנה לביקור בביה"ס בצפון תל-אביב, לצפות במשפט שערכו התלמידים, בו ציון כהן הוא התובע וצילה וניר שרוני הם הנתבעים.
בסוף המשפט שלח השופט הצעיר את ניר ומשפחתו למאסר, וכל הילדים מצפון תל-אביב, הריעו לציון ושאגו בוז לניר שרוני.
מתגובתם הבינה גלילה, כי חסרה חמלה באופן שבו כתבה את דמותו של ניר שרוני, שכל חטאו בעצם, שנולד למשפחה עשירה. וכך במכונית בדרך הביתה, נולד הרעיון לכתוב גם את הצד שלו בסיפור.
'אל עצמי' היה לספר המצליח ביותר של גלילה רון-פדר, ובשנות ה-80 הוא עובד לסרט קולנוע בכיכובם של אריק אוחנה בתפקיד ציון כהן ושל הקומיקאי והשחקן רועי בר-נתן בתפקיד ניר שרוני (תפקיד שעד היום הוא מנסה להתאושש ממנו)
סדרת הספרים אפילו תורגמה לתשע שפות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, איטלקית ואפילו סרבית, סינית, קוריאנית ויפנית.
אבל למרות ההצלחה המסחרית הגדולה ואהבת הקהל, הביקורות לא פינקו את גלילה בכלל ואת הספר בפרט.
חלק מהביקורות המאוחרות מאשימות את הספר בתיאור אוריינטליסטי וגזעני של עדות המזרח, המקבע סטריאוטיפים שליליים.
בניגוד לעמדה זו, חוקר ספרות הילדים ד"ר שי רודין, מחבר ספר המחקר הראשון על גלילה 'אל עצמה: עיונים ביצירתה של גלילה רון-פדר-עמית', מודן, 2018.
מציין את גלילה כפורצת דרך, ואומר כי 'אל עצמי' פתח את השיח על ההדרה של מזרחים בישראל, ונתן קול וביטוי לתחושותיהם של ילדים מזרחים מן הפריפריה.
השנה ראה אור עיבוד קומיקס יפה של רחלי שלו לספרה של גלילה 'אל עצמי' והקוראים הצעירים מחכים שייצא כבר ספר ההמשך!
ובקרוב, מספרים לנו, 'אל עצמי' עומד לעלות גם על מסכי הטלוויזיה,
בימים אלו מצטלמת הסדרה "אל עצמי" המתבססת על הספר והיא תעסוק בנושאים שאקטואליים גם בשנת 2024 - פריפריה מול מרכז, פערים חברתיים ומורכבות היחסים בין הורים לילדים.
גלילה רון-פדר חוגגת היום יומולדת 75, מאחוריה למעלה מ-400 ספרים, היא ממשיכה לכתוב בקצב וגם בעשור השמיני לחייה, היא עודנה סופרת הילדים הפופולרית בישראל.
מזל טוב גלילה והמשך יצירה פורייה בבריאות טובה!
מוזמנות ומוזמנים לספר לנו על חוויית גלילה שלכם, האם אהבתם את סדרת 'אל עצמי' והמשכיה? שלחתם גלויה לציון?
או שאתם צוציקים וגדלתם על 'מנהרת הזמן'?
בהכנת הטקסט נעזרנו בספרה האוטוביוגרפי של גלילה
היא: סיפור חיי/ גלילה רון-פדר-עמית, מודן, 2020.
ספריית בית אריאלה
"גלילה, תמסרי לציון ד"ש מכל ילדי כיתה ו'1!!!"
"בחייך, גלילה, תעשי טובה, תעשי את בתיה להיות חברה של ציון"
הקוראים שעקבו אחרי עלילותיו של ציון כהן, התייחסו אליו כאל ילד אמיתי והציפו את גלילה במכתבים וגלויות, עם דרישות שלום, בקשות, ועצות טובות ואפילו נכונות נוגעת ללב לסייע לסופרת במילוי תפקידה: "אני שולחת לך שני פרקים נוספים לספר, כדי שיהיה לך יותר קל".
בנות התאהבו בו, ביקשו את כתובתו, וחיפשו דרך להגיע אליו.
סדרת 'אל עצמי' המגוללת את סיפורו של ציון כהן, ראתה אור לראשונה לפני 50 שנה, וכבשה את ליבותיהם של ילדי ישראל.
אבל הדרך לפרסום לא הייתה פשוטה, הבחירה לכתוב בשפה יומיומית, דרך עיניו של נער מזרחי, הרתיעה מו"לים רבים. "ככה לא כותבים ספרים" נאמר במכתב הדחייה ששלח לגלילה, עורך בהוצאת ספרים גדולה ומכובדת.
למרבה המזל, עורך אחד דווקא חשב אחרת. יעקב אשמן, עורך עיתון הילדים 'הארץ שלנו' נשבה בקסמו של ציון, והזמין את גלילה לפרסם את הסיפור בהמשכים בעיתונו.
בשבוע בו פורסם הפרק האחרון ביומנו של ציון כהן, הוצפה מערכת העיתון במכתבי קוראים שתבעו המשך לסיפור.
העורך יעקב אשמן לא זכה לראות את יומנו של ציון כהן רואה אור כספר. הוא נפטר באופן פתאומי מהתקף לב, שבועות אחדים לפני פרסום הספר.
גלילה הספיקה לעצור ברגע האחרון את מכונות הדפוס, ולהוסיף את ההקדשה: "לזכרו של יעקב אשמן, עורך 'הארץ שלנו' שכה אהב את ציון."
הרעיון לכתוב על נער ממשפחת מצוקה הנשלח למשפחה אומנת, נבט במוחה של גלילה רון פדר, כאשר גידלה בביתה, יחד עם בעלה, עשרה נערים צעירים באומנה. היא עצמה הייתה אז רק בת 23 , סטודנטית צעירה ועדיין לא אמא בעצמה.
בנעוריה, העריצה גלילה את ג'ו מארץ', גיבורת הספר 'נשים קטנות'. וחלמה לפתוח כמוה וכמו פרופסור בר, מעון לנערים עזובים. עכשו החלום התגשם, אך הוא היה רווי קשיים ותלאות.
אחד מאותם מקרים, היה הטריגר לכתיבת הספר;
יום אחד התארחו גלילה ובעלה, יחד עם ילד האומנה הראשון שלהם, אצל חברה של גלילה, בווילה גדולה ומטופחת בכרמל. לשולחן הוגשה קערת פירות, ונער האומנה אשר אכל משמש, שאל בנימוס היכן לשים את הגרעין. "למשמש אין גרעין," התפרצה לשיחה בתה בת ה-3 של המארחת, "למשמש יש גלעין!" תיקנה את הנער בחיוך של גאווה.
שביעות הרצון העצמית המופגנת של המארחת המתמוגגת מבתה הרהוטה, מעוררת בגלילה בחילה, וצורך לקום ולמחות, לתבוע את עלבונו של הנער.
באותו לילה, לאחר שהיא משכיבה אותו לישון, היא מתיישבת לשולחן הכתיבה ומתחילה לכתוב בשצף קצף, מתוך הכאב וההשפלה של הנער, שילדה בת שלוש, מתקנת את שפתו. באותו לילה נולד ציון.
אחד מהנערים האחרונים שהגיעו אל המעון המשפחתי של גלילה, לאחר שהספר 'אל עצמי כבר ראה אור, היה הנער מיכה ביטון, מי שלימים יהפוך למוזיקאי וסולן להקת טאנארא.
בין מיכה וגלילה נרקם קשר מידי ומיוחד.
"לאט לאט הפכתי להיות ציון והוא הפך להיות מיכה", סיפר מיכה ביטון שנים רבות לאחר מכן.
גלילה עצמה אמרה כי "ציון כהן לא היה ולא נברא" וכי הוא אינו מבוסס על ילד מסוים, אלא הוא ערבוב של כל עשרת ילדי האומנה שגידלה, יחד עם החלומות והדמיון שלה.
עם זאת, שניהם מספרים, הקשר הקרוב ביניהם, השפיע על עיצוב יחסים בין ציון לירדנה חרמוני, מנהלת המעון המשפחתי, בספרים הבאים בסדרה.
בהמשך פרסמה גלילה עוד שתי סדרות-בת; 'סיפורו של ניר שרוני' ו'סיפורה של בתיה'.
שהאירו את הסיפור מנקודות מבטם של המשתתפים האחרים בדרמה.
את 'יומנו של ניר שרוני', החלה גלילה לכתוב לאחר שהוזמנה לביקור בביה"ס בצפון תל-אביב, לצפות במשפט שערכו התלמידים, בו ציון כהן הוא התובע וצילה וניר שרוני הם הנתבעים.
בסוף המשפט שלח השופט הצעיר את ניר ומשפחתו למאסר, וכל הילדים מצפון תל-אביב, הריעו לציון ושאגו בוז לניר שרוני.
מתגובתם הבינה גלילה, כי חסרה חמלה באופן שבו כתבה את דמותו של ניר שרוני, שכל חטאו בעצם, שנולד למשפחה עשירה. וכך במכונית בדרך הביתה, נולד הרעיון לכתוב גם את הצד שלו בסיפור.
'אל עצמי' היה לספר המצליח ביותר של גלילה רון-פדר, ובשנות ה-80 הוא עובד לסרט קולנוע בכיכובם של אריק אוחנה בתפקיד ציון כהן ושל הקומיקאי והשחקן רועי בר-נתן בתפקיד ניר שרוני (תפקיד שעד היום הוא מנסה להתאושש ממנו)
סדרת הספרים אפילו תורגמה לתשע שפות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, איטלקית ואפילו סרבית, סינית, קוריאנית ויפנית.
אבל למרות ההצלחה המסחרית הגדולה ואהבת הקהל, הביקורות לא פינקו את גלילה בכלל ואת הספר בפרט.
חלק מהביקורות המאוחרות מאשימות את הספר בתיאור אוריינטליסטי וגזעני של עדות המזרח, המקבע סטריאוטיפים שליליים.
בניגוד לעמדה זו, חוקר ספרות הילדים ד"ר שי רודין, מחבר ספר המחקר הראשון על גלילה 'אל עצמה: עיונים ביצירתה של גלילה רון-פדר-עמית', מודן, 2018.
מציין את גלילה כפורצת דרך, ואומר כי 'אל עצמי' פתח את השיח על ההדרה של מזרחים בישראל, ונתן קול וביטוי לתחושותיהם של ילדים מזרחים מן הפריפריה.
השנה ראה אור עיבוד קומיקס יפה של רחלי שלו לספרה של גלילה 'אל עצמי' והקוראים הצעירים מחכים שייצא כבר ספר ההמשך!
ובקרוב, מספרים לנו, 'אל עצמי' עומד לעלות גם על מסכי הטלוויזיה,
בימים אלו מצטלמת הסדרה "אל עצמי" המתבססת על הספר והיא תעסוק בנושאים שאקטואליים גם בשנת 2024 - פריפריה מול מרכז, פערים חברתיים ומורכבות היחסים בין הורים לילדים.
גלילה רון-פדר חוגגת היום יומולדת 75, מאחוריה למעלה מ-400 ספרים, היא ממשיכה לכתוב בקצב וגם בעשור השמיני לחייה, היא עודנה סופרת הילדים הפופולרית בישראל.
מזל טוב גלילה והמשך יצירה פורייה בבריאות טובה!
מוזמנות ומוזמנים לספר לנו על חוויית גלילה שלכם, האם אהבתם את סדרת 'אל עצמי' והמשכיה? שלחתם גלויה לציון?
או שאתם צוציקים וגדלתם על 'מנהרת הזמן'?
בהכנת הטקסט נעזרנו בספרה האוטוביוגרפי של גלילה
היא: סיפור חיי/ גלילה רון-פדר-עמית, מודן, 2020.
ספריית בית אריאלה