אחד האירועים המצערים והפחות ידועים שהתרחשו במהלך "השבת השחורה" היה אובדן מחברת שיריו הראשונה של הילד יורם טהרלב.
במהלך השבת השחורה אסרו הבריטים עשרות מחברי קיבוץ יגור, החרימו קילוגרמים של נשק וגם - את מחברת שיריו של הילד בן השמונה.
למזלנו, הבריטים לא ריפו את ידיו והוא הוסיף לכתוב.
"הייתי אז ילד בן שמונה ונשבעתי לעצמי שמהיום והלאה, כל שיר שאני כותב, אני גם אעתיק אותו לתוך מחברת, אבל גם אלמד אותו בעל פה, שאף אחד לא יוכל לקחת אותו ממני. ומאז כתבתי קרוב לאלף שירים, וכל שיר שסיימתי למדתי אותו טוב טוב בעל פה, אבל את השיר הראשון לא הצלחתי להחזיר לעצמי עד היום."
השירים עלולים היו להישאר רק בראשו ובמחברתו של טהרלב,
אנחנו זכינו ליהנות מהם בזכות אשתו הראשונה, המשוררת והסופרת נורית זרחי;
יום שישי אחד כאשר עמדה למסור את בגדיהם למכבסת הקיבוץ, בדקה זרחי, למודת הניסיון, את הכיסים, לראות מה הוא שכח שם הפעם.
ובמקום טישואים משומשים, היא הבחינה בדף מקופל, עליו היו רשומות מילות השיר "את אני והרוח", שאותו שרבט טהרלב כדי להעביר את הזמן, במהלך נסיעת אוטובוס ארוכה מיגור לתל-אביב.
"זה שיר נחמד" חיוותה זרחי את דעתה והציעה לשלוח אותו להלחנה. כל השאר היסטוריה.
חנה סנש הייתה לא רק צנחנית ומשוררת, אלא גם המטפלת של טהרלב הילד,
היא נשלחה ע"י הקיבוץ שלה שדות ים, לסייע בטיפול בילדים בקיבוץ יגור.
טהרלב מזכיר אותה בשיר:
חנה סנש טיפלה בי כשהייתי תינוק
דוד שמעונוביץ שאל לשמי כשהייתי בגן
ברטונוב הזקן צבט את לחיי בכתה א'
אשר ברש צלע אתי בדרך לכפר חסידים
יצחק שדה עבר על ידי במכנסיים קצרים.
(מתוך: משק יגור: טיוטה)
בשיר הזה מתוך ספרו משק יגור טיוטה, מתאר טהרלב בהומור האופייני לו, איך התחכך בסלבריטאי התקופה.
בשירים אחרים בקובץ הוא מתאר ילדות ישראלית קיבוצית על כל הפרחים והקוצים שבה:
אני יושב על חבילת שחת
ועל ראשי זר ושושנים שלוש
ודוקר לי בתחת
ודוקר לי בראש
(מתוך: משק יגור: טיוטה)
ובספר "הנשיקה הראשונה" הוא מתאר כמיהות ואהבות ראשונות:
מאחורי המחלבה
שוקת פח
וספלי אלומיניום קשורים בשרשרת.
שם אפגוש אותך הלילה
נשתה מים קרים
ואולי סוף סוף תציעי לי חברות.
אם תשאירי את זה לי,
נמשיך לשתות מים קרים
לנצח.
(ליד המים הקרים/ מתוך: הנשיקה הראשונה)
לילדים כתב יורם טהרלב את "גברת אחת מרחוב בצלאל", השיר האנטי צרכני הראשון שהיה שגור בפי ילדי שנות ה-70, כמו "איילת מטיילת" של ימינו, שזכה לאחרונה למהדורה מחודשת.
וגם את הספר היפה "הדודה שלי מרחוב הנביאים" על דודה מרובת ילדים שובבים, הנקראים כולם בשמות נביאי ישראל.
הוא כתב גם שירי ילדים רבים ופופולאריים לפסטיבלים בהם הלהיט "ברבאבא."
טהרלב השתייך לדור של ציונות ללא מרכאות, והפזמונים שכתב מלאים באהבה ל"ארצנו הקטנטונת", לנופיה, לתנ"ך שלה ולהיסטוריה שלה.
למעשה, השירים עצמם מהווים חלק מההיסטוריה הזו, וצרובים בזכרונם של כל מי שגדלו והתבגרו פה בארץ הזו והוא נחשב אחד המעצבים החשובים של הזהות והאתוס הישראליים.
נמנה רק מזער מתוך קורפוס של אלף שירים-
"גבעת התחמושת", "הבלדה על יואל משה סלומון", "קום והתהלך בארץ", "עוד לא תמו כל פלאייך", ו"אתה לי ארץ" בביצועה של ירדנה ארזי שנבחר כשיר האהוב ביותר במסגרת חגיגות שנות ה-70 למדינה.
יורם טהרלב עזב אותנו היום לפני 3 שנים, זמן קצר לפני יום הולדתו ה- 84. שיריו חקוקים בליבם של אוהביו הרבים.
אתם מוזמנים לכתוב ולספר לנו, אילו מיצירותיו פגשו אתכם בדרך.
בהכנת הטקסט נעזרנו וציטטנו מתוך אתר האינטרנט של יורם טהרלב.
בתמונה: יורם טהרלב הילד, שבניגוד למה שרבים חושבים, לא נולד עם זקן וילדי קיבוץ יגור.
באדיבות ספריית בית אריאלה
ראה גם תגובה
במהלך השבת השחורה אסרו הבריטים עשרות מחברי קיבוץ יגור, החרימו קילוגרמים של נשק וגם - את מחברת שיריו של הילד בן השמונה.
למזלנו, הבריטים לא ריפו את ידיו והוא הוסיף לכתוב.
"הייתי אז ילד בן שמונה ונשבעתי לעצמי שמהיום והלאה, כל שיר שאני כותב, אני גם אעתיק אותו לתוך מחברת, אבל גם אלמד אותו בעל פה, שאף אחד לא יוכל לקחת אותו ממני. ומאז כתבתי קרוב לאלף שירים, וכל שיר שסיימתי למדתי אותו טוב טוב בעל פה, אבל את השיר הראשון לא הצלחתי להחזיר לעצמי עד היום."
השירים עלולים היו להישאר רק בראשו ובמחברתו של טהרלב,
אנחנו זכינו ליהנות מהם בזכות אשתו הראשונה, המשוררת והסופרת נורית זרחי;
יום שישי אחד כאשר עמדה למסור את בגדיהם למכבסת הקיבוץ, בדקה זרחי, למודת הניסיון, את הכיסים, לראות מה הוא שכח שם הפעם.
ובמקום טישואים משומשים, היא הבחינה בדף מקופל, עליו היו רשומות מילות השיר "את אני והרוח", שאותו שרבט טהרלב כדי להעביר את הזמן, במהלך נסיעת אוטובוס ארוכה מיגור לתל-אביב.
"זה שיר נחמד" חיוותה זרחי את דעתה והציעה לשלוח אותו להלחנה. כל השאר היסטוריה.
חנה סנש הייתה לא רק צנחנית ומשוררת, אלא גם המטפלת של טהרלב הילד,
היא נשלחה ע"י הקיבוץ שלה שדות ים, לסייע בטיפול בילדים בקיבוץ יגור.
טהרלב מזכיר אותה בשיר:
חנה סנש טיפלה בי כשהייתי תינוק
דוד שמעונוביץ שאל לשמי כשהייתי בגן
ברטונוב הזקן צבט את לחיי בכתה א'
אשר ברש צלע אתי בדרך לכפר חסידים
יצחק שדה עבר על ידי במכנסיים קצרים.
(מתוך: משק יגור: טיוטה)
בשיר הזה מתוך ספרו משק יגור טיוטה, מתאר טהרלב בהומור האופייני לו, איך התחכך בסלבריטאי התקופה.
בשירים אחרים בקובץ הוא מתאר ילדות ישראלית קיבוצית על כל הפרחים והקוצים שבה:
אני יושב על חבילת שחת
ועל ראשי זר ושושנים שלוש
ודוקר לי בתחת
ודוקר לי בראש
(מתוך: משק יגור: טיוטה)
ובספר "הנשיקה הראשונה" הוא מתאר כמיהות ואהבות ראשונות:
מאחורי המחלבה
שוקת פח
וספלי אלומיניום קשורים בשרשרת.
שם אפגוש אותך הלילה
נשתה מים קרים
ואולי סוף סוף תציעי לי חברות.
אם תשאירי את זה לי,
נמשיך לשתות מים קרים
לנצח.
(ליד המים הקרים/ מתוך: הנשיקה הראשונה)
לילדים כתב יורם טהרלב את "גברת אחת מרחוב בצלאל", השיר האנטי צרכני הראשון שהיה שגור בפי ילדי שנות ה-70, כמו "איילת מטיילת" של ימינו, שזכה לאחרונה למהדורה מחודשת.
וגם את הספר היפה "הדודה שלי מרחוב הנביאים" על דודה מרובת ילדים שובבים, הנקראים כולם בשמות נביאי ישראל.
הוא כתב גם שירי ילדים רבים ופופולאריים לפסטיבלים בהם הלהיט "ברבאבא."
טהרלב השתייך לדור של ציונות ללא מרכאות, והפזמונים שכתב מלאים באהבה ל"ארצנו הקטנטונת", לנופיה, לתנ"ך שלה ולהיסטוריה שלה.
למעשה, השירים עצמם מהווים חלק מההיסטוריה הזו, וצרובים בזכרונם של כל מי שגדלו והתבגרו פה בארץ הזו והוא נחשב אחד המעצבים החשובים של הזהות והאתוס הישראליים.
נמנה רק מזער מתוך קורפוס של אלף שירים-
"גבעת התחמושת", "הבלדה על יואל משה סלומון", "קום והתהלך בארץ", "עוד לא תמו כל פלאייך", ו"אתה לי ארץ" בביצועה של ירדנה ארזי שנבחר כשיר האהוב ביותר במסגרת חגיגות שנות ה-70 למדינה.
יורם טהרלב עזב אותנו היום לפני 3 שנים, זמן קצר לפני יום הולדתו ה- 84. שיריו חקוקים בליבם של אוהביו הרבים.
אתם מוזמנים לכתוב ולספר לנו, אילו מיצירותיו פגשו אתכם בדרך.
בהכנת הטקסט נעזרנו וציטטנו מתוך אתר האינטרנט של יורם טהרלב.
בתמונה: יורם טהרלב הילד, שבניגוד למה שרבים חושבים, לא נולד עם זקן וילדי קיבוץ יגור.
באדיבות ספריית בית אריאלה
ראה גם תגובה
