אם תגיעו לרחוב העצמאות 51 בהרצליה, תוכלו לחזות בהשתאות באחד מהסמלים המפורסמים של ילדותנו. גבוה, בריא ורענן, כבר מעל גיל 85, מתנשא ומיתמר לו בחן הברוש עמוס הציפורים, גיבור השיר "מקהלה עליזה".
לאה נאור, מחברת השיר, שהיא גם סופרת, מתרגמת ופזמונאית עטורת פרסים, חוגגת היום יום הולדת 90, ולכבודה נספר את הסיפור מאחורי השיר הנפלא שכל ילד וילדה יודעים לשיר בהתלהבות:
עַל רֹאשׁ הַבְּרוֹשׁ שֶׁבֶּחָצֵר
שִׂמְחָה וַהֲמֻלָּה,
שָׁם כָּל הַצִּפָּרִים בָּעִיר
הֵקִימוּ מַקְהֵלָה.
הָעֶפְרוֹנִית הַסּוֹלָנִית
נִקְּתָּה אֶת הַגָּרוֹן,
שִׁלְבָה כָּנָף,זָקְפָה מַקּוֹר
וְגַם פָּצְחָה בְּרוֹן:
צִיף צִיף, שְׁרִיק שְׁרַק,
בּוּל בּוּל בּוּל בּוּל בִּיל בַּל
לַה לַה לַה לַה…
וְכָל מִי שֶׁשָׁמַע אָמַר:
אַח, אֵיזוֹ מַקְהֵלָה.
וכך מספרת נאור באתר התוכן שלה: "לאחרונה הגיעו לאוזניי שמועות על עדויות של אנשים שונים ברחבי הארץ שיודעים בוודאות על איזה ברוש שרה מקהלת הציפורים העליזה. וברושים בעין חרוד, בירושלים ובמקומות אחרים זכו בכבוד.
חבל לקלקל להם אבל האמת היא אחרת: עץ ברוש צמח בפינת חצר הצריף שבו נולדתי, ובו עברו עליי שנות ילדותי בהרצליה. (קצה סמטת החול, הצריף האחרון על יד הוואדי). על יד כל אחד מהצריפים הסחופים בסמטת החול ההיא היה משק עזר קטן. המשק שלנו כלל רפת עם פרה אחת, לול עם כמה עשרות תרנגולות, גינת ירק שטיפחה אימי, שטח קטן של תלתן בשביל הפרה, כמה עצי פרי (חבושים, רימונים, תותים שחורים נהדרים, גויאבות, תפוחים), עץ אזדרכת ריחני ושני אורנים. בשטח הקרוב לוואדי צמחו שלושה עצי ברוש שהיו חלק משורת ברושים ארוכה שנמשכה לחצרות השכנים, זכר לפרדס שהיה שם בשנותיה הראשונות של הרצליה. הברוש בפינת החצר היה גדול מכולם ותמיד היו עליו המון ציפורים.
כעבור שנים הפך הצריף לבית. סמטת המיליונרים נעלמה. על הוואדי נסלל כביש, והוא רחוב העצמאות הצפוף והרועש. משק העזר שלנו הפך לחצר מטופחת עם דשא, עצים ופרחים. אני באתי לגור שם עם אישי הטוב, ושם גידלנו את שלושת ילדינו. החצר הייתה גדולה וירוקה, והמוני ציפורים (ספרתי למעלה מ-20 מינים שונים) ביקרו בחצרנו, ונהנו מפירות בשלים, יחס טוב, שפע מקומות קינון, וגם כמה שירים שנכתבו עליהם (היו אפילו שכנים שהתלוננו כי הציפורים לא נותנות להם לישון בבוקר).
בשנת 2008, אחרי שילדיי כבר בגרו ועזבו את הבית, עזבנו גם אנו בצער את החצר שבה גדלתי, ואת הבית שבו גידלתי את ילדיי. השטח עבר לקבלנים. על שטח החצר נבנו שני בתי דירות גדולים. העצים נעקרו. הגינה נעלמה. מה שנשאר מן החצר – רוצף. משפע העצים נותר רק עץ אחד, דחוק בפינה הקרובה לכביש. הברוש הענק שלי.
מה שלומו? תודה. טוב. הוא עדיין שם – גבוה, בריא ורענן, ענק ממש. לדעתי הוא עבר את גיל 85. צוחק לחברת החשמל המנסה לחצוב בו מעברים לחוטי חשמל, לועג לאבק ולפיח מהמכוניות והאוטובוסים הרבים העוברים ברחוב העצמאות. הוא נישא מעל לכל זה. ואני מקווה שעוד שנים רבות: 'על ראש הברוש שבחצר, שמחה והמולה, שם כל הציפורים בעיר יקימו מקהלה'.
זה היה השיר הראשון שהבאתי בחרדה, לפני הרבה שנים, למלחינה הצעירה והמוכשרת נורית הירש. עיריית הרצליה החליטה לשמר את עץ הברוש שעליו נכתב השיר, לציין אותו בשלט ולתת לו מעמד של אתר שמור.
לאה נאור כותבת שירים וסיפורים כבר שמונים שנה. היא החלה לכתוב עוד כילדה, ובבגרותה הפכה מניפת היצירה שלה רחבה מאוד: היא כתבה פזמונים לילדים ולמבוגרים, ספרי ילדים קלאסיים, תרגמה בכישרון והומור יוצאי דופן את ספריו של ד"ר סוס, כתבה מחזות זמר ומה לא.
נאור יוצרת וכותבת עד היום, בהנאה ובצניעות, ואיזה כיף לנו שאנחנו נהנים ונהנות כל כך מיצירתה!
אחלו מזל טוב ליוצרת הנהדרת הזו וספרו לנו בתגובות על איזה מיצירותיה הרבות תרצו להודות לה באופן מיוחד. אנחנו נתחיל – תודה לך, לאה, על התרגומים המבריקים לספרי "ד"ר סוס"
ספריית בית אריאלה
***
בתמונה: נאור ולצידה הברוש
*
*
לאה נאור, מחברת השיר, שהיא גם סופרת, מתרגמת ופזמונאית עטורת פרסים, חוגגת היום יום הולדת 90, ולכבודה נספר את הסיפור מאחורי השיר הנפלא שכל ילד וילדה יודעים לשיר בהתלהבות:
עַל רֹאשׁ הַבְּרוֹשׁ שֶׁבֶּחָצֵר
שִׂמְחָה וַהֲמֻלָּה,
שָׁם כָּל הַצִּפָּרִים בָּעִיר
הֵקִימוּ מַקְהֵלָה.
הָעֶפְרוֹנִית הַסּוֹלָנִית
נִקְּתָּה אֶת הַגָּרוֹן,
שִׁלְבָה כָּנָף,זָקְפָה מַקּוֹר
וְגַם פָּצְחָה בְּרוֹן:
צִיף צִיף, שְׁרִיק שְׁרַק,
בּוּל בּוּל בּוּל בּוּל בִּיל בַּל
לַה לַה לַה לַה…
וְכָל מִי שֶׁשָׁמַע אָמַר:
אַח, אֵיזוֹ מַקְהֵלָה.
וכך מספרת נאור באתר התוכן שלה: "לאחרונה הגיעו לאוזניי שמועות על עדויות של אנשים שונים ברחבי הארץ שיודעים בוודאות על איזה ברוש שרה מקהלת הציפורים העליזה. וברושים בעין חרוד, בירושלים ובמקומות אחרים זכו בכבוד.
חבל לקלקל להם אבל האמת היא אחרת: עץ ברוש צמח בפינת חצר הצריף שבו נולדתי, ובו עברו עליי שנות ילדותי בהרצליה. (קצה סמטת החול, הצריף האחרון על יד הוואדי). על יד כל אחד מהצריפים הסחופים בסמטת החול ההיא היה משק עזר קטן. המשק שלנו כלל רפת עם פרה אחת, לול עם כמה עשרות תרנגולות, גינת ירק שטיפחה אימי, שטח קטן של תלתן בשביל הפרה, כמה עצי פרי (חבושים, רימונים, תותים שחורים נהדרים, גויאבות, תפוחים), עץ אזדרכת ריחני ושני אורנים. בשטח הקרוב לוואדי צמחו שלושה עצי ברוש שהיו חלק משורת ברושים ארוכה שנמשכה לחצרות השכנים, זכר לפרדס שהיה שם בשנותיה הראשונות של הרצליה. הברוש בפינת החצר היה גדול מכולם ותמיד היו עליו המון ציפורים.
כעבור שנים הפך הצריף לבית. סמטת המיליונרים נעלמה. על הוואדי נסלל כביש, והוא רחוב העצמאות הצפוף והרועש. משק העזר שלנו הפך לחצר מטופחת עם דשא, עצים ופרחים. אני באתי לגור שם עם אישי הטוב, ושם גידלנו את שלושת ילדינו. החצר הייתה גדולה וירוקה, והמוני ציפורים (ספרתי למעלה מ-20 מינים שונים) ביקרו בחצרנו, ונהנו מפירות בשלים, יחס טוב, שפע מקומות קינון, וגם כמה שירים שנכתבו עליהם (היו אפילו שכנים שהתלוננו כי הציפורים לא נותנות להם לישון בבוקר).
בשנת 2008, אחרי שילדיי כבר בגרו ועזבו את הבית, עזבנו גם אנו בצער את החצר שבה גדלתי, ואת הבית שבו גידלתי את ילדיי. השטח עבר לקבלנים. על שטח החצר נבנו שני בתי דירות גדולים. העצים נעקרו. הגינה נעלמה. מה שנשאר מן החצר – רוצף. משפע העצים נותר רק עץ אחד, דחוק בפינה הקרובה לכביש. הברוש הענק שלי.
מה שלומו? תודה. טוב. הוא עדיין שם – גבוה, בריא ורענן, ענק ממש. לדעתי הוא עבר את גיל 85. צוחק לחברת החשמל המנסה לחצוב בו מעברים לחוטי חשמל, לועג לאבק ולפיח מהמכוניות והאוטובוסים הרבים העוברים ברחוב העצמאות. הוא נישא מעל לכל זה. ואני מקווה שעוד שנים רבות: 'על ראש הברוש שבחצר, שמחה והמולה, שם כל הציפורים בעיר יקימו מקהלה'.
זה היה השיר הראשון שהבאתי בחרדה, לפני הרבה שנים, למלחינה הצעירה והמוכשרת נורית הירש. עיריית הרצליה החליטה לשמר את עץ הברוש שעליו נכתב השיר, לציין אותו בשלט ולתת לו מעמד של אתר שמור.
לאה נאור כותבת שירים וסיפורים כבר שמונים שנה. היא החלה לכתוב עוד כילדה, ובבגרותה הפכה מניפת היצירה שלה רחבה מאוד: היא כתבה פזמונים לילדים ולמבוגרים, ספרי ילדים קלאסיים, תרגמה בכישרון והומור יוצאי דופן את ספריו של ד"ר סוס, כתבה מחזות זמר ומה לא.
נאור יוצרת וכותבת עד היום, בהנאה ובצניעות, ואיזה כיף לנו שאנחנו נהנים ונהנות כל כך מיצירתה!
אחלו מזל טוב ליוצרת הנהדרת הזו וספרו לנו בתגובות על איזה מיצירותיה הרבות תרצו להודות לה באופן מיוחד. אנחנו נתחיל – תודה לך, לאה, על התרגומים המבריקים לספרי "ד"ר סוס"
ספריית בית אריאלה
***
בתמונה: נאור ולצידה הברוש
*