"כל העניין התחיל בגלל נלי, אחי הקטן. היצור הפראי הזה הדהים אותי ערב אחד, כשתפסתי אותו שרוע ללא תנועה על הספה והוא... כן - במו עיניי ראיתי - ...קורא.
אחוזת תמהון עצמתי ופקחתי את עייני ואז חלף בי רעד: אחי היה מחזיק בידו את יומני, זה אשר על עטיפתו כתבתי באותיות ברורות: "בשום אופן לא להציץ!!!
היום לפני שנה הלך לעולמו נלי שפר, האח הקטן והמציץ, גיבור ספריו של פוצ'ו.
נלי היה אחיינו של הסופר פוצ'ו, הוא החל את דרכו כדמות משנה בספר 'איה הג'ינג'ית', שכתב הדוד על אחותו הגדולה, ובהמשך, לבקשת הקהל, זכה למופע יחיד משל עצמו, בספרים "האח הקטן והמציץ" ו"האח הקטן והאמיץ." הוא גם שיחק בסרטו של הדוד "אולי תרדו שם" (1964) שם גילם ילד המאמץ קשיש תמהוני, לאחר שאביו אוסר עליו לאמץ כלב..
כשבגר נעשה נלי לצלם אמן, ולמטפל באמצעות צילום. הוא התמחה בצילום קולינרי והיה מראשוני צלמי האוכל בארץ, הוא צילם את ספרי הבישול של ישראל אהרוני, נירה רוסו, שרי אנסקי, ספר עוגות היומולדת של ג'וזי מנדלסון ועוד.
הוא גם צילם אנשים וטבע ברחבי העולם ותמונותיו התפרסמו בספרים ובמגזינים 'נשיונל ג'אוגרפיק' ו'מסע עולמי'.
כאשר שוחחנו עימו לפני שנים אחדות, דיווח נלי בשמחה, שספריו של הדוד לא צילקו את ילדותו ושבניגוד לאחותו שסבלה מהפרסום, אף אחד לא התייחס אליו בתור נלי מהסיפורים.
הוא גם סיפר, שדווקא לאחרונה, כשהיה בפגישה והציג את עצמו ואת שמו, אמרה לו אחת הנוכחות, כי בכל חייה שמעה רק על שני נלי שהם גברים - האח של איה הג'ינג'ית, וצלם אחד... הוא נאלץ להודות בהכנעה – כי הוא שניהם.
כשהיה נלי בן 45 הוא חלה בטרשת נפוצה, אבל גם אז לא וויתר והמשיך לצלם עד שנאלץ לפרוש לפני כעשור. נלי הלך לעולמו היום לפני שנה בגיל 71. יהי זכרו ברוך!
האם גם אתם גדלתם על הסיפורים בכיכובו של נלי?
בהכנת הטקסט נעזרנו בכתבה: "אולי תרדו שם - לזכרו של הצלם נלי שפר"/ נאוה בודק אחירון, 13.02.24
וציטטנו מהספרים:
האח הקטן והאמיץ/ פוצ'ו, מסדה, 1984
ספריית בית אריאלה
אחוזת תמהון עצמתי ופקחתי את עייני ואז חלף בי רעד: אחי היה מחזיק בידו את יומני, זה אשר על עטיפתו כתבתי באותיות ברורות: "בשום אופן לא להציץ!!!
היום לפני שנה הלך לעולמו נלי שפר, האח הקטן והמציץ, גיבור ספריו של פוצ'ו.
נלי היה אחיינו של הסופר פוצ'ו, הוא החל את דרכו כדמות משנה בספר 'איה הג'ינג'ית', שכתב הדוד על אחותו הגדולה, ובהמשך, לבקשת הקהל, זכה למופע יחיד משל עצמו, בספרים "האח הקטן והמציץ" ו"האח הקטן והאמיץ." הוא גם שיחק בסרטו של הדוד "אולי תרדו שם" (1964) שם גילם ילד המאמץ קשיש תמהוני, לאחר שאביו אוסר עליו לאמץ כלב..
כשבגר נעשה נלי לצלם אמן, ולמטפל באמצעות צילום. הוא התמחה בצילום קולינרי והיה מראשוני צלמי האוכל בארץ, הוא צילם את ספרי הבישול של ישראל אהרוני, נירה רוסו, שרי אנסקי, ספר עוגות היומולדת של ג'וזי מנדלסון ועוד.
הוא גם צילם אנשים וטבע ברחבי העולם ותמונותיו התפרסמו בספרים ובמגזינים 'נשיונל ג'אוגרפיק' ו'מסע עולמי'.
כאשר שוחחנו עימו לפני שנים אחדות, דיווח נלי בשמחה, שספריו של הדוד לא צילקו את ילדותו ושבניגוד לאחותו שסבלה מהפרסום, אף אחד לא התייחס אליו בתור נלי מהסיפורים.
הוא גם סיפר, שדווקא לאחרונה, כשהיה בפגישה והציג את עצמו ואת שמו, אמרה לו אחת הנוכחות, כי בכל חייה שמעה רק על שני נלי שהם גברים - האח של איה הג'ינג'ית, וצלם אחד... הוא נאלץ להודות בהכנעה – כי הוא שניהם.
כשהיה נלי בן 45 הוא חלה בטרשת נפוצה, אבל גם אז לא וויתר והמשיך לצלם עד שנאלץ לפרוש לפני כעשור. נלי הלך לעולמו היום לפני שנה בגיל 71. יהי זכרו ברוך!
האם גם אתם גדלתם על הסיפורים בכיכובו של נלי?
בהכנת הטקסט נעזרנו בכתבה: "אולי תרדו שם - לזכרו של הצלם נלי שפר"/ נאוה בודק אחירון, 13.02.24
וציטטנו מהספרים:
האח הקטן והאמיץ/ פוצ'ו, מסדה, 1984
ספריית בית אריאלה