"ישראל, שהייתה צריכה להיות ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, הפכה בשביל נכים רבים לארץ המגבלות הבלתי אפשריות.
אנחנו רואים מדרכה, הוא רואה עלייה, אנחנו רואים מעלית, הוא רואה שהכפתור גבוה מדי, אנחנו רואים טופס, הוא שם לב שהאותיות קטנות מדי. אנחנו שומעים מכונית מתקרבת, הוא לא שומע.
דברים שלנו הם יומיומיים, לאנשים אחרים הם בלתי אפשריים. והתיקון של כל החוליים והפגמים האלה, החובה הזאת שלנו היא לא בשביל הנכים או הלקויים פיזית או נפשית, התיקון הוא קודם כול בשבילנו. זו חובה שלנו.
זו חובתנו כמחוקקים קטנים, לא כמחוקקים גדולים. עד שנפתור את הבעיות הגדולות, יש לנו המון מה לעשות."
(מתוך נאום של ח"כ אורי אורבך, לרגל היום הבין-לאומי לשוויון זכויות של בעלי מוגבלויות)
היום מציינים עשור למותו של אורי אורבך, איש מצחיק וישר. סאטיריקן, סופר, עיתונאי ושר. הוא כל כך חסר בנוף המקומי.
אורבך כתב ספרי ילדים משעשעים ברוח "הילד הזה הוא אני" בגרסה הדוסית, ספרי מידע, קומיקס וספרים הומוריסטיים גם למבוגרים.
כשר לענייני אזרחים ותיקים, הוא יזם את פרויקט 'שלישי בשלייקס' המאפשר לקשישים ליהנות מפעילויות תרבות במחירים הוגנים. ואת את מיזם שבת "והדרת" כמועד שנתי להוקרה לאזרחים הוותיקים, בתאריך שבת פרשת "קדושים", שבה מופיע הפסוק "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן".
נפתלי בנט חבר מפלגתו, ספד לו במילים: "כתבת 'רעיי, בני הכפר, שכניי וידידיי. תוכלו לתקן חלומות בלעדיי', "היית מתקן החלומות של החיבור בישראל. הראש היצירתי שלך לא הפסיק לעבוד גם כשהגוף שלך הלך ודעך. כך תוקן החלום של הקשישים בישראל".
באחד משיריו כתב אורבך:
מִי שֶׁהָיָה צַדִּיק
אוֹ חָשׁוּב,
קוֹרְאִים עַל שְׁמוֹ
רְחוֹב אוֹ יִשּׁוּב.
מָה זֶה שָׁוֶה
אִם מִיָּד אַחַר-כָּךְ,
אֶת הַשֵּׁם שֶׁל הָאִישׁ
כּוֹתְבִים עַל הַפַּח?
אנחנו מקווים שהוא לא מתבאס שם למעלה, מהעובדה שקראו רחוב על שמו.
מספריו: לילדים: 'אולי בשבת יזרקו סוכריות' (1996) 'ילדה כמוני' (1999), 'יש מניין בבניין', 'מתקן החלומות', 'מעבר להרי החדשות'. ספר קומיקס: 'מוקצה' ביחד עם הקומיקסאי שי צ'רקה (2010), ספרי מידע: 'מה מברכים על גלידה?', ו'חכמינו לימינו'. וגם ספרים למבוגרים: סבא שלי היה רב(2002), דתי נורמלי(2018)
איור: דיוקן של אורי אורבך, מאת חברו ושותפו ליצירה, הקומיקסאי שי צ'רקה.
באדיבות בית אריאלה וספריות תל אביב-יפו
אנחנו רואים מדרכה, הוא רואה עלייה, אנחנו רואים מעלית, הוא רואה שהכפתור גבוה מדי, אנחנו רואים טופס, הוא שם לב שהאותיות קטנות מדי. אנחנו שומעים מכונית מתקרבת, הוא לא שומע.
דברים שלנו הם יומיומיים, לאנשים אחרים הם בלתי אפשריים. והתיקון של כל החוליים והפגמים האלה, החובה הזאת שלנו היא לא בשביל הנכים או הלקויים פיזית או נפשית, התיקון הוא קודם כול בשבילנו. זו חובה שלנו.
זו חובתנו כמחוקקים קטנים, לא כמחוקקים גדולים. עד שנפתור את הבעיות הגדולות, יש לנו המון מה לעשות."
(מתוך נאום של ח"כ אורי אורבך, לרגל היום הבין-לאומי לשוויון זכויות של בעלי מוגבלויות)
היום מציינים עשור למותו של אורי אורבך, איש מצחיק וישר. סאטיריקן, סופר, עיתונאי ושר. הוא כל כך חסר בנוף המקומי.
אורבך כתב ספרי ילדים משעשעים ברוח "הילד הזה הוא אני" בגרסה הדוסית, ספרי מידע, קומיקס וספרים הומוריסטיים גם למבוגרים.
כשר לענייני אזרחים ותיקים, הוא יזם את פרויקט 'שלישי בשלייקס' המאפשר לקשישים ליהנות מפעילויות תרבות במחירים הוגנים. ואת את מיזם שבת "והדרת" כמועד שנתי להוקרה לאזרחים הוותיקים, בתאריך שבת פרשת "קדושים", שבה מופיע הפסוק "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן".
נפתלי בנט חבר מפלגתו, ספד לו במילים: "כתבת 'רעיי, בני הכפר, שכניי וידידיי. תוכלו לתקן חלומות בלעדיי', "היית מתקן החלומות של החיבור בישראל. הראש היצירתי שלך לא הפסיק לעבוד גם כשהגוף שלך הלך ודעך. כך תוקן החלום של הקשישים בישראל".
באחד משיריו כתב אורבך:
מִי שֶׁהָיָה צַדִּיק
אוֹ חָשׁוּב,
קוֹרְאִים עַל שְׁמוֹ
רְחוֹב אוֹ יִשּׁוּב.
מָה זֶה שָׁוֶה
אִם מִיָּד אַחַר-כָּךְ,
אֶת הַשֵּׁם שֶׁל הָאִישׁ
כּוֹתְבִים עַל הַפַּח?
אנחנו מקווים שהוא לא מתבאס שם למעלה, מהעובדה שקראו רחוב על שמו.
מספריו: לילדים: 'אולי בשבת יזרקו סוכריות' (1996) 'ילדה כמוני' (1999), 'יש מניין בבניין', 'מתקן החלומות', 'מעבר להרי החדשות'. ספר קומיקס: 'מוקצה' ביחד עם הקומיקסאי שי צ'רקה (2010), ספרי מידע: 'מה מברכים על גלידה?', ו'חכמינו לימינו'. וגם ספרים למבוגרים: סבא שלי היה רב(2002), דתי נורמלי(2018)
איור: דיוקן של אורי אורבך, מאת חברו ושותפו ליצירה, הקומיקסאי שי צ'רקה.
באדיבות בית אריאלה וספריות תל אביב-יפו