"בקולג' קיבלתי שיעורים בכתיבה יצירתית. כשהתחלתי לכתוב לילדים הייתי צריך לשכוח את כל מה שלמדו אותי."
כך ענה דוקטור סוס כאשר נשאל על סודות כתיבתו.
לא היו לו ילדים משל עצמו והוא נהג לומר: "אתם עושים אותם – אני משעשע אותם". מבוגרים, היו להגדרתו "ילדים שיצאו מכלל שימוש".
לא רק שדוקטור סוס לא היה דוקטור, הוא גם לא היה סוס-
זוס, היה שמו האמצעי ושם הנעורים של אמו. ואת התואר דוקטור, הוא הוסיף לשמו כדי לשמח את אביו, שחלם כי בנו יהיה רופא.
בשנת 1957 שיגרה בריה"מ לחלל את לווין הספוטניק. האמריקאים היו הרוסים (אופסי, משחק מילים) מן ההפסד במירוץ לחלל, והחלו ברפורמות בתוכניות הלימודים, בלימודי המתמטיקה והקריאה.
באחד המאמרים בנושא זה, המליץ הכותב להיפטר מן המקראות המשעממות ללימוד קריאה, בכיכובם של האח והאחות האנמיים דיק וג'יין. ולמסור את המושכות לידי דוקטור סוס.
סוס, לקח את העניין ברצינות, הוא עשה זאת תוך תחושת שליחות אמיתית וכך נולד ספרו המזוהה עמו ביותר "The cat in the hat", הוא "חתול תעלול" הראשון בספרי המתחילים שלו שנועדו לסייע לילדים ברכישת השפה בדרך קלה ומשעשעת וב- 225 מילים בלבד.
חשבתם שלכתוב סיפור עם 225 מילים בלבד זה קשה?
עכשו תנסו לכתוב סיפור עם 50 מילים בלבד. בלתי אפשרי?
זה גם מה שהמו"ל שלו, בנט קרפ, חשב, כשהתערב על כך עם דוקטור סוס.
והתוצאה?- הספר "Green eggs and ham", או בעברית כשרה, של מתרגמת סוס המבריקה לאה נאור - "לא רעב ולא אוהב".
ספר בן 50 מילים בלבד, שהפך לרב מכר. אגב, את חמישים הדולר של ההתערבות, סוס לא קיבל מעולם.
דוקטור סוס עבד מאוד ברצינות על ספריו המשעשעים, היה לו מוסר עבודה גבוה מאוד,
הוא כתב כשמונה שעות ביום, מדי יום, גם לאחר שחצה את גיל השמונים.
הוא עבד על כל ספר כשנה, וכתב בממוצע 1000 עמודי טיוטה עד שזיקק מהם ספר של 225-50 מילים.
כשנשאל על הדמויות שלו אמר: "אם אחת הדמויות שלי הייתה מזמינה אותי לארוחת ערב, לא הייתי בא."
סוס שמר כל חייו על מכתב ששיגר אליו נידון למוות, בתקופת עבודתו כעיתונאי:
"אם החומרים שיש לך להציע הם מהסוג שמודפס עכשו, אז כבר לא כל כך אכפת לי להסתלק מן העולם..."
דוקטור סוס, שהכניס לחיינו הרבה שמחה וחריזה ויצורים כרבולתיים ומשונים בצבעי גלידה, נולד היום לפני 121 שנים. רבים מספריו תורגמו לעברית בווירטואוזיות ע"י המשוררת לאה נאור.
אילו ספרים של דוקטור סוס אתם אוהבים במיוחד?
בהכנת הטקסט נעזרנו וציטטנו מספרו של יהודה אטלס "ילדים גדולים", בהוצאת ידיעות אחרונות.
באדיבות ספריית בית אריאלה
כך ענה דוקטור סוס כאשר נשאל על סודות כתיבתו.
לא היו לו ילדים משל עצמו והוא נהג לומר: "אתם עושים אותם – אני משעשע אותם". מבוגרים, היו להגדרתו "ילדים שיצאו מכלל שימוש".
לא רק שדוקטור סוס לא היה דוקטור, הוא גם לא היה סוס-
זוס, היה שמו האמצעי ושם הנעורים של אמו. ואת התואר דוקטור, הוא הוסיף לשמו כדי לשמח את אביו, שחלם כי בנו יהיה רופא.
בשנת 1957 שיגרה בריה"מ לחלל את לווין הספוטניק. האמריקאים היו הרוסים (אופסי, משחק מילים) מן ההפסד במירוץ לחלל, והחלו ברפורמות בתוכניות הלימודים, בלימודי המתמטיקה והקריאה.
באחד המאמרים בנושא זה, המליץ הכותב להיפטר מן המקראות המשעממות ללימוד קריאה, בכיכובם של האח והאחות האנמיים דיק וג'יין. ולמסור את המושכות לידי דוקטור סוס.
סוס, לקח את העניין ברצינות, הוא עשה זאת תוך תחושת שליחות אמיתית וכך נולד ספרו המזוהה עמו ביותר "The cat in the hat", הוא "חתול תעלול" הראשון בספרי המתחילים שלו שנועדו לסייע לילדים ברכישת השפה בדרך קלה ומשעשעת וב- 225 מילים בלבד.
חשבתם שלכתוב סיפור עם 225 מילים בלבד זה קשה?
עכשו תנסו לכתוב סיפור עם 50 מילים בלבד. בלתי אפשרי?
זה גם מה שהמו"ל שלו, בנט קרפ, חשב, כשהתערב על כך עם דוקטור סוס.
והתוצאה?- הספר "Green eggs and ham", או בעברית כשרה, של מתרגמת סוס המבריקה לאה נאור - "לא רעב ולא אוהב".
ספר בן 50 מילים בלבד, שהפך לרב מכר. אגב, את חמישים הדולר של ההתערבות, סוס לא קיבל מעולם.
דוקטור סוס עבד מאוד ברצינות על ספריו המשעשעים, היה לו מוסר עבודה גבוה מאוד,
הוא כתב כשמונה שעות ביום, מדי יום, גם לאחר שחצה את גיל השמונים.
הוא עבד על כל ספר כשנה, וכתב בממוצע 1000 עמודי טיוטה עד שזיקק מהם ספר של 225-50 מילים.
כשנשאל על הדמויות שלו אמר: "אם אחת הדמויות שלי הייתה מזמינה אותי לארוחת ערב, לא הייתי בא."
סוס שמר כל חייו על מכתב ששיגר אליו נידון למוות, בתקופת עבודתו כעיתונאי:
"אם החומרים שיש לך להציע הם מהסוג שמודפס עכשו, אז כבר לא כל כך אכפת לי להסתלק מן העולם..."
דוקטור סוס, שהכניס לחיינו הרבה שמחה וחריזה ויצורים כרבולתיים ומשונים בצבעי גלידה, נולד היום לפני 121 שנים. רבים מספריו תורגמו לעברית בווירטואוזיות ע"י המשוררת לאה נאור.
אילו ספרים של דוקטור סוס אתם אוהבים במיוחד?
בהכנת הטקסט נעזרנו וציטטנו מספרו של יהודה אטלס "ילדים גדולים", בהוצאת ידיעות אחרונות.
באדיבות ספריית בית אריאלה
