אם קראתם את "פונטנלה" של מאיר שלו, ודאי נתקלתם בשיר "האוגר". שיר הילדים המתוק הוא דקלום יום ההולדת הקבוע של גיבור הספר, מיכאל יופה, מאז שהיה בן חמש. לא בכדי בחר שלו את שירה של של אנדה עמיר-פינקרפלד לככב בספרו. פינקרפלד הייתה מדור משוררי הילדים שעיצבו את שירת הילדים העברית, והסופר המצליח גדל על שיריה של עמיר-פינקרפלד ומאז ילדותו ידע לצטט רבים מהם בעל-פה.
למר אוגר שנתו ערבה,
הקיץ, החליק את הפרווה.
גדולה-רבה שמחת החג –
יום-הולדתו היום יוחג.
אבל עמיר-פינקרפלד הייתה כל-כך הרבה יותר מאשר אחת מהמשוררים המשפיעים על שירת הילדים העברית. היא הייתה אישה נועזת, פורצת דרך ושונה כל-כך בנוף הארץ ישראלי.
פינקרפלד שמרה לאורך כל חייה את שם נעוריה, דבר שלא היה מקובל כלל באותן שנים. גם לאחר שהתחתנה, שם המשפחה של בעלה, עמיר, לא נוסף לשמה. לעומת זאת את שמה הפרטי, בעל הצליל הזר והלא-ישראלי, אנדה– סירבה לשנות, למרות פניות מפורשות ובקשות כי תעברת אותו.
חייה האישיים החופשיים, שכללו מערכת יחסים לא שגרתית לתקופתה עם בעלה, השתלבו באומץ ובנחישות שלה לעסוק בנושאים חברתיים ולפעול למען החלש. כשהחליטה לצאת לשליחות במחנות העקורים באירופה בשנת 1946 היתה אם לילד צעיר: "אחרי מלחמת העולם השנייה התנדבתי לנסוע לגרמניה (הבן היה אז בגיל 10), ואני עזבתי בן קטן ובעל ונסעתי לגרמניה. אך עמיר לא הפריע לי, הוא כיבד את רצוני, תמיד." סיפרה.
האומץ, התעוזה והחדשנות של פינקרפלד השתקפו גם ביצירתה – בתכנים וכן בצורה. היא הייתה מהראשונות שכתבו שירה ללא מבנה, ללא חריזה, בדומה לדוד פוגל.
אֲנִי, כְּמוֹ כָל אִשָּׁה:
שַׁיֶּכֶת.
אֲנִי, כְּמוֹ כָל אִשָּׁה:
מְסוּרָה.
[…]
הֵי! תֵּדְעוּ יָדֹעַ!
לֹא הִשְׁתַּיַּכְתִּי לָכֶם לְעוֹלָם
לֹא לְאֶחָד מִכֶּם!
בַּת חוֹרִין הָיִיתִי
וְאֶהְיֶה!
[כמו כל אישה | אנדה פינקרפלד-עמיר]
שירי הילדים שכתבה העניקו לה את פרס ישראל בתחום ספרות ילדים לשנת 1978. אין ספק ששירי הילדים שלה אלמותיים, אך ייתכן שבצילם היה קל לפספס את חלוציותה של פינקרפלד כאישה וכיוצרת.
אנדה פינקרפלד-עמיר הלכה לעולמה היום לפני 44 שנים.
מה עשתה פינקרפלד עבור סופרים ומשוררים אחרים, ועבור נשים באומנות? איך דרשה וקיבלה את החופש שלה, בתקופה בו נשים עוצבו להיות עקרות בית?
***
בתמונה: אנדה עמיר-פינקרפלד על רקע אחד משיריה. צילום: בנו רותנברג, מתוך אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית. השיר בכתב ידה וחתימתה מתוך ארכיון גנזים.
לכתבה בתגובה הבאה
למר אוגר שנתו ערבה,
הקיץ, החליק את הפרווה.
גדולה-רבה שמחת החג –
יום-הולדתו היום יוחג.
אבל עמיר-פינקרפלד הייתה כל-כך הרבה יותר מאשר אחת מהמשוררים המשפיעים על שירת הילדים העברית. היא הייתה אישה נועזת, פורצת דרך ושונה כל-כך בנוף הארץ ישראלי.
פינקרפלד שמרה לאורך כל חייה את שם נעוריה, דבר שלא היה מקובל כלל באותן שנים. גם לאחר שהתחתנה, שם המשפחה של בעלה, עמיר, לא נוסף לשמה. לעומת זאת את שמה הפרטי, בעל הצליל הזר והלא-ישראלי, אנדה– סירבה לשנות, למרות פניות מפורשות ובקשות כי תעברת אותו.
חייה האישיים החופשיים, שכללו מערכת יחסים לא שגרתית לתקופתה עם בעלה, השתלבו באומץ ובנחישות שלה לעסוק בנושאים חברתיים ולפעול למען החלש. כשהחליטה לצאת לשליחות במחנות העקורים באירופה בשנת 1946 היתה אם לילד צעיר: "אחרי מלחמת העולם השנייה התנדבתי לנסוע לגרמניה (הבן היה אז בגיל 10), ואני עזבתי בן קטן ובעל ונסעתי לגרמניה. אך עמיר לא הפריע לי, הוא כיבד את רצוני, תמיד." סיפרה.
האומץ, התעוזה והחדשנות של פינקרפלד השתקפו גם ביצירתה – בתכנים וכן בצורה. היא הייתה מהראשונות שכתבו שירה ללא מבנה, ללא חריזה, בדומה לדוד פוגל.
אֲנִי, כְּמוֹ כָל אִשָּׁה:
שַׁיֶּכֶת.
אֲנִי, כְּמוֹ כָל אִשָּׁה:
מְסוּרָה.
[…]
הֵי! תֵּדְעוּ יָדֹעַ!
לֹא הִשְׁתַּיַּכְתִּי לָכֶם לְעוֹלָם
לֹא לְאֶחָד מִכֶּם!
בַּת חוֹרִין הָיִיתִי
וְאֶהְיֶה!
[כמו כל אישה | אנדה פינקרפלד-עמיר]
שירי הילדים שכתבה העניקו לה את פרס ישראל בתחום ספרות ילדים לשנת 1978. אין ספק ששירי הילדים שלה אלמותיים, אך ייתכן שבצילם היה קל לפספס את חלוציותה של פינקרפלד כאישה וכיוצרת.
אנדה פינקרפלד-עמיר הלכה לעולמה היום לפני 44 שנים.
מה עשתה פינקרפלד עבור סופרים ומשוררים אחרים, ועבור נשים באומנות? איך דרשה וקיבלה את החופש שלה, בתקופה בו נשים עוצבו להיות עקרות בית?
***
בתמונה: אנדה עמיר-פינקרפלד על רקע אחד משיריה. צילום: בנו רותנברג, מתוך אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית. השיר בכתב ידה וחתימתה מתוך ארכיון גנזים.
לכתבה בתגובה הבאה
