נעים מאוד
שמי שירה, ואני פעילה פוליטית וחברתית. יהודיה חילונית גאה ביהדותי, בערכי ההומניזם ובמיוחד בדגש על חשיבות הקשר התקין שבין אדם לחברו בתוך הספרות התרבותית-היסטורית והפילוסופית של היהדות.
גם צמחוני יכול לקום ולומר שהוא אוכל בשר מפני שהוא קובע את הצמחונות שלו והוא לא מרגיש צורך להתחשב בכללי הצמחונות. גם אדם יכול לומר שבשבילו "אוכל בריא" זה קפה עוגות וממתקים. הוא הרי לא רואה צורך להתחשב בדעות מבוססות.
תשובתי: אני טבעונית, ואני בהחלט רואה זרמים שונים ומגוונים של צמחונות וגם טבעונות, וגם ביקורת בין הזרמים הללו והמחזיקים בדעות שונות, אני לא רואה פסילה, אני לא רואה כפייה, ואני לא רואה הסתרה של דיון לגיטימי דוגמת ההתנהלות הבריונית שגרמה לרשות הדואר להחזיר את הכסף ללקוח משלם (דעת אמת) ולהמנע מלחלק את הפליירים שלהם בתיבות דואר. שזה בברור לפגוע בחופש המידע, והפרסום. ובחופש הבחירה של פרטים הגרים באותן שכונות האם לקרוא או שלאו. מדובר גם בבריונות למול רשות הדואר - עליהום. דבר מה נוסף, האורתודוכסיה החרדתית פועלת באופן בו "דרכי היא היחידה", זה לא פלורליזם וזה פוסל אפשרות של כבוד הדדי וקבלת קיומם של זרמים אחרים ביהדות (רפורמים, דתיי לאומיים, חילונים ועוד) בפרט ושל אחרים בכלל. זה יוצר מצב לא מאוזן של התחשבות חד צדדית וכפויה מחד וביטול האחר המתחשב מאידך. לעומת הדוגמה שנתתי שבה ישנם זרמים שונים של תזונה ויש פעילות יוזמת (כמו הפגנות למען זכויות בעלי חיים, והסברה לאנשים פרטיים- אני עושה זאת כל הזמן, ועוד) אבל יש גם דיון פתוח, ומרבית האוכלוסיה לא תפסול את הזרמים האחרים בצורה קטגורית, כמובן שיש גם קיצונים. יש נטייה באורתודוכסיה החרדית לשמוע רק מה שהיא רוצה ופוסקת להתייחס לאמירה X של פרשן Y ולהתעלם מאמירה Z של אותו פרשן Y. התעלמות מהלך הרוח וזרם ההשכלה והעבודה שמייצג הרמב"ם מחד ומאידך הצמדות עיוורת לדברים אחרים שהוא כתב. ועוד.
>רגשות החילונים נרמסים השכם והערב < הכצעקתה ???? הרי בדת החילונית לא קיים איסור על שירת גברים בלבד! כך שלחילוני אין שום בעיה לשמוע שירת גברים. בעוד שלאדם הדתי תהיה בעיה לשמוע שירה מעורבת. ההתחשבות בכנסת יכולה להוות דוגמא להתחשבות מינימאלית בדעתו ובהשקפותיו של האחר.
תשובתי: כן, זו פגיעה. החילונות רואה בעקרון השוויון עקרון חשוב. עבורי כאישה זה משפיל מאוד כשמונעים ממני לקחת חלק שוויוני. ומבחינתי כאישה, אני מאוד מודאגת מסירוס כזה של זכות הנשים נציגות בית הנבחרים במעמד מכובד וייצוגי כזה. הרי מדובר בתהליך רב שלבי ומקצין. אולי כדאי שנציגות הציבור ממין נקבה תהיינה בעזרת נשים? הרי זה מקשה עליהם את הישיבה במליאה, וגורם להם להתקבץ לפינה הרחוקה מהנשים הללו. למען האמת אני חושבת שבשלב מסוים לא יתכן כי יותר לנשים להיות נבחרות ציבור, הרי זו לא מדינה דמוקרטית שמהות שאיפתה למימוש הפרט, לשוויון ולחופש דת. הרי זו מדינה המגבילה את אזרחיה בעקבות מיעוט שהולך ומתרבה כי הוא עסוק בהתרבות במקום בלקיים את צאצאיו, על זה אמונים אלו שמרוויחים את הקצבאות, הציבור העובד בארץ הזו. אז מה עם התחשבות מינימלית ברגשותיי כאישה חופשיה בעלת זכויות שוות ונציגות ברשות המחוקקת??? הא, כרגיל הרגשות שלי לא חשובים, הרי ההתחשבות היא חד צדדית והצד הנגדי אמור לספוג ולספוג ולספוג כי אין לו זכות לזהות ועליו לבטל את עצמו.
>טוענת שאם כך הוא אז צריך להמנע משירת התקווה בפני, ואולי בכלל, ערבים ישראלים שהרי מדובר בפגיעה ברגשותיהם < טענתך נכונה כפי שמספרים חברי הכנסת בשיחה עם רזי ברקאי. פשוט הם קמים ויוצאים. אני מאמין שאם חברי הכנסת החרדים היו קמים ויוצאים היתה קמה זעקה גדולה על "פגיעה בכבוד ההמנון הלאומי". כנראה שבכל זאת יש מעט חכמה והתחשבות בכנסת, וכאמור, דבר זה יכול להוות דוגמא.
תשובתי: הכנסת מייצגת את כלל האוכלוסיות בישראל, ואם הם לא מסוגלים לקחת חלק בדברים שמבוססים על השותפות והדמוקרטיה ולכבדם, אז יש להם בעיה קשה. אם הם כ"כ חלשים באמונתם ואין ביכולתם להיות בסביבה אחרת כנראה שמקומם לא בבית נבחרים של מדינה דמוקרטית. אני מקווה ורוצה שיקחו חלק, אבל לא תוך ביטול ופסילת האחר והתנשאות אלא תוך שותפות אמיתית וכבוד -הדדי-.
>אני לא יכולה להתיישב בשכונה חרדית כי יתעללו בי מילולית וכנראה גם גופנית < הרי בשכונות חרדיות החילונים צריכים ללכת עם שומרי ראש... הם לא יכולים לשלוח ילדים לבד מחשש שידביקו להם כיפה לראש... הם לא יכולים ללכת בחוסר צניעות מחשש לחייהם... כמובן שהכל הבל ורעות רוח. יש הרבה שכונות מעורבות של חרדים וחילונים שחיים - לרוב - בשלום. הראיה שהבאת אינה ראיה מפני שהיא מקרה קיצוני. גם בחיפה עצמה יש שכונות אחרות שתושביה מעורבים, ואין שום בעיה מיוחדת שם.
תשובתי: תן לי דוגמא אחת שבה יש שכנות בין חרדים לחילונים שבה אין כפייה מצד החרדים ואין מאבק על אופי השכונה ואין ניסיון להכפיף את הכללים והתקנות החרדיים אם זה מבחינת חיצוניות השכונה או אופי הפולחן הדתי (כן, גם לחילונים יש צרכים דתיים וגם צרכים קהילתיים ותרבותיים! והם לגיטימיים ויש להם מקום). תתפלא לאילו תגובות זוכות נשים שלכאורה אינן צנועות (ומי קבע זאת? הרי יש דרגות צניעות שונות שהן תלויות זרם דתי ותלויות מוסר ובחירה אישית). כן, גם לאלימות, גם אלימות מילולית וביזוי הינם אלימות. הראיה שהבאתי אינה קיצונית, היא מצב קיים של תוקפנות. ואם לציבור הדתי על זרמיו באמת היה חשוב שגם לציבור החילוני, על זרמיו, תהיה שלוות נפש וזכות לחיות כראות עיניו ושיובהר כי מדובר במקרה קיצוני אז הייתי מאוד שמחה לו הציבור הדתי על פלגיו וזרמיו היה פוסל את ההתנהגות הפושעת בשכונת רוממה הישנה בחיפה. את חיפה אני מכירה היטב, אני חיפאית, את הבעיות בשכונות מעורבות שהן יותר שכונות שעוברות התחרדות, היינו יציאה של אוכלוסיה חילונית/דתית לאומית, וכניסה של אוכלוסיה חרדית, גם את הבעיות בשכונות כאלו אני מכירה. בוא לא ניתמם. [ראה קובץ תמונה מצורף, וכמובן שלא חסרות עוד דוגמאות] מדוע מסיונרים של היהדות האורתודוכסית רשאים לפנות לבני נוער וילדים בפתח בתי ספר ועוד, ואילו לארגונים חילוניים אסור לחלק חומר הסברה? זוהי אפליה. יתר על כן, הדת היהודית לא דוגלת במסיונריות, זה אפיון של הדת הנוצרית. עוד דוגמה לצורה הדמגוגית בה מאפיין X של דת אחרת מאומץ אבל מול מאפיין Y יש התמרדות קשה. אני יהודיה חילונית, ואני רוצה שהמיסים שלי ילכו למטרות שחשובות להתנהלות תקינה של המדינה, ביניהן לא נמצאת המטרה של מימון בחורי ישיבות מחד וקיצוץ פושע ונפשע באבן השואבת שלנו, הלא היא מערכת החינוך וההשכלה הגבוה שהינן רצף משלים, מאידך. ראוי לציין כי יש לי חברות דתיות לאומיות ואני והן אוהבות זו את זו אהבת נפש. אנחנו חוגגות ביחד ימי הולדת, את יום העצמאות ועוד אירועים. הכבוד הוא הדדי וההליכה זו לקראת זו גם הן הדדיים. הדו שיח הוא פתוח, ואחת הסיבות לכך הוא כי הן בטוחות בדרכן ולא חוששות מדרכי או מדעותיי ואני לא משלהן כי גם אני בטוחה בדרכי. רק עם שותפים כאלה אפשר לבנות עתיד משותף והדדי!
