לאיזי, למגי, לרותי - ובכלל.... ../images/Emo66.gif
כולנו יודעים שחתולים אוהבים לרבוץ בפינוק בשמש, שרועים על השטיחון הקטן מפתן הבית, בכניסה.. אבל האם אנחנו יודעים מדוע זה?? אוהו, סיפור ישן נושן, ומגיע אחורה בזמן עד לתקופה של תיבת נוח.... מספרים שנוח עבד על התיבה הזו מאה שנים.. במהלך השנים הללו, תוך כדי עבודות הבניה הקשות והמסובכות, ניסה נוח להזהיר את בני האדם מן הצרה העומדת להתרגש עליהם, אבל אף אחד לא לקח אותו ברצינות..."עזוב אותך משטויות, נוח, אל תבלבל לנו במוח.." מאה שנים תמימות עבד נוח על התיבה, והנה הגיע היום בו הכל היה מוכן. למעלה השמיים התקדרו בעננים שחורים ורעמים מחרישי אוזניים התגלגלו מקצה העולם לקצהו השני. נוח העלה את כל החיות, זוגות זוגות, אל התיבה. כל שנותר הוא שהאדם, נוח, וזוגתו, יעלו גם הם לתיבה, אלוהים ינעל אותה מבחוץ ויתן לה דחיפה קלה שתצא לדרך... אבל בשלב זה התעוררה בעיה: גברת נוח עמדה למטה ליד המדרגות המובילות אל התיבה, מחזיקה בזרועותיה את החתול האהוב שלה, וסירבה לעלות.. מה שהסתבר הוא שנוח כבר העלה לתיבה זוג חתולים, זכר ונקבה, ולא היה אפשרי שגברת נוח תעלה חתול נוסף לתיבה. נוח הציע לה שתוותר על החתול ותשאירו מאחור. הגברת כמובן השתוללה מכעס. היתה לה בטן מלאה עליו, על בעלה. הוא והפרוייקט הדבילי הזה שלו.. האמת, שהבעיה עם החתול היתה שאמנם הוא שייך לגברת נוח, שאהבה אותו והרעיפה עליו ליטופים ופינוקים, אבל החתול עצמו היה כרוך מאד אחרי נוח עצמו. כל הזמן היה קופץ עליו, מנסה חמשוך את תשומת לבו, מתחנן לליטוף קטן, נכנס לו בין הרגליים.. ונוח ממש התעצבן. הוא פשוט שנא חתולים.. אנחנו כולנו מכירים חתולים כאלה שיש להם חיבה לאנשים שלא שמים עליהם בכלל, לא? וחוץ מזה, נוח גם ידע שהחתול הזה אוהבת לצוד חיות קטנות – עכברים, ג´וקים וכ"ו... והרי ציד לא בא בחשבון בתיבה שלו!!. לא, החתול הזה לא יעלה לתיבה – גמר נוח אומר בלבו. אבל גברת נוח היתה עקשנית לא קטנה, ורוטנת ונרגנת... "לא אוותר לך!!" קראה לו מלמטה, "מספיק שהזנחת אותי מאה שנים תמימות, התעסקת רק עם התיבה הארורה הזאת שלך ולא שמת לב אלי בכלל!! כל פעם שהייתי צריכה ממך משהו – היית צריך לתקן משהו בתיבה!! " נוח התחיל להתעצבן.. "בואי כבר, אשה!! שעת האפס מתקרבת, ואת מעכבת אותנו!! את יודעת יפה מאד שבניתי את התיבה במצוות אלוהים ולא סתם כאיזה תחביב לשעות הפנאי. תזיזי כבר את עצמך ותעלי למעלה או שאגרור אותך בכוח!!" והאשה עמדה בסירובה. "לא אבוא! אתה אוהב את התיבה הזו יותר מאשר אתה אוהב אותי.. אם אתה רוצה להציל את העולם, כדאי שקודם תתחיל עם הצלת הנישואין שלנו.. וחוץ מזה, אתה אפילו לא אוהב את החתול שלי, איך אני יכולה לחיות עם גבר כמוך!!" למעלה בשמיים התגלגלו הרעמים, ומיד אחריהם הבזיקו הברקים, ולנוח נדמה היה שהוא רואה את פני האלוהים נגלים אליו באור וקוראים לו להזדרז.. ירד נוח למטה, תפס את האשה בכוח בזרועה, וגרר אותה בכוח למעלה (גם שוביניסט וגם אלים) "שטן שכמוך!!" קרא נוח לאשתו, "עלי כבר לתיבה ותביאי את החתול הארור שלך אתך!!" והשטן, שהתחבא מאחורי חבית, רק חיכה להזדמנות כזו שיקראו בשמו ויזמינו אותו לעלות לתיבה.. איך ששמע את דברי נוח, הפך את עצמו לעכברוש שמן וחיש מהר קפץ על סיפון התיבה, שניה לפני שאלובים הגיף את הדלת מבחוץ ונתן לתיבה "פוש" שתצא לדרך.. והמבול החל... ארבעים יום וארבעים לילה ירד גשם זלעפות ללא הפוגה וכיסה את כל פני האדמה.. ארבעים יום שסערו וגעשו בחוץ, אבל גם בפנים, בתוך התיבה. נוח ואשתו לא הפסיקו לריב ולהתווכח... האשה לא סלחה לו על שהעלה אותה בכוח, אפילו שבסופו של דבר הסכים להעלות את החתול שלה.. נוח לא סלח לה על שהוא צריך לסבול את חברתו של החתול שכל הזמן קפץ עליו וחיפש את תשומת לבו, ולאן שפנה החתול הסתבך לו בין הרגליים.. ונוח המשיך לא לשים לב לאשתו, כי היה עסוק נורא כל הימים וכל הלילות בהאכלת כל בעלי החיים שהיו על התיבה ובשמירת הסדר בין כל הערב רב הזה של החיות.. ביום בהיר אחד, כל סיר הלחץ הזה התפוצץ, כאשר נוח נתקל בחתול שנדבק אליו והסתבך לו בין הרגליים, נוח נפל ארצה וצנח ישר לתוך ערימת צואה של פילים. נוח השתולל מכעס על החתול השנוא עליו, ונשבע לתפוס אותו ולעשות בו שפטים... החתול ברח ממנו בפחד, אחרי שהבין שהוא ממש לא אהוב ולא רצוי..וירד למעמקי התיבה, לסיפון התחתון ביותר, כדי שלא ימצאו אותו.. ושם, בבטן התיבה, גילה נוסע סמוי אחד מסתתר – עכברוש שמנמן שניסה להתכווץ לאחת הפינות שלא ירגישו בו. אבל בחתול, שהיה צייד חובב, תכף ומיד גילה אותו, ולא רק זאת אלא שגם ידע מי הוא בדיוק!! התחיל מצוד ומשחק של חתול ועכבר, ובסופו של דבר יצא משם החתול כאשר העכברוש (השטן, זוכרים?) תפוס בין שיניו.. מיהר החתול לעלות למעלה, למצוא את נוח, ולהגיש לו את טרפו במתנה על מגש של כסף... סוף סוף אזכה להכרה ואהדה של נוח, חשב החתול, תפסתי בשבילו את השטן בכבודו ובעצמו.. כשעלה למעלה שמע את נוח ואשתו ממשיכים להתווכח.. "התיבה הזו היא לא ספינת שעשועים!!" שמע את נוח צועק על אשתו.. כשגילה נוח את החתול, הוציא עליו את כל העצבים שלו: תפס אותו בעורפו בחמת זעם וזרק אותו ואת הטרף שבין שיניו דרך החלון החוצה, אל המים!! "החתול שלי, החתול שלי!!" ייללה האשה. איך שנחתו במים, שיחרר החתול את העכברוש מפיו, וניסה לשחות כדי להציל את עצמו. השטן, שהמים לא היו נעימים לו כלל ועיקר, מיד שינה את עורו וחזר לצורת השטן המקורית שלו.. כשראו זאת נוח ואשתו, הבינו שניהם כי החתול הציל את ולם בתופסו את השטן ובהרחיקו אותו מן התיבה. מיד שלח נוח חכב ארוכה עם רשת ודג בה את החתול מן המים ומשה אותו חזרה אל תוך התיבה.. התנצל נוח בפני החתול וביקש את סליחתו על כל התנהגותו בעבר.. ייבש אותו והחליק את פרוותו . באותו רגע, הפתיעה קרן שמש ראשונה מזה ימים רבים. נוח הניח את החתול להתייבש על מפתן דלת הכניסה לתיבה, והשמש החמימה שהפציעה מתוך חשרת העננים בשמיים חיממה וליטפה את גופו הרטוב של החתול עד שהתייבש.. ומאז, אוהבים כל החתולים להתפרקד להם בשמש, על מפתני הבתים, ולהזכר בגאווה איך פעם, הצילו את העולם מן השטן...
) חן חן... ומגי, לא צריך למשוך אותי, וגם לא למשוח -- אני כאן כל הזמן. הפורום הזה נמצא על המסלול הטיול היומי שלי. רק שלא ממש יש לי מה להגיד בענייני נוסטלגיה, אז בינתיים רק קוראת. שנה טובה לך, ולכולם 
