היה לי יום טוב

[UpAndAway]

היה לי יום טוב

למעשה, היו לי כמה ימים טובים, ממש.
אבל זה כאילו יש לי כפתור בראש שלחיצה אחת קטנה עליו יכולה להפוך הכל למסריח שוב.
חשבתי שאני בסדר, ועדיין יש אנשים שרק לראות זכר לקיום שלהם, חיים, נושמים, נהנים גורם לי להרגיש פתאום רע ממש. בלי יכולת להסביר את זה.
אבל למה עכשיו? היה לי טוב לאחרונה, חשבתי שהתקופה הרעה של לבכות מכל טריגר קטן עברה, אז למה פתאום?
למה אני צריכה לבכות עכשיו אחרי שהיה לי יום שהצלחתי להפוך, במו ידי מיום רע ליום טוב?

 

[Lady Stark]

הי יקירה

איך את מרגישה עכשיו?
לכולנו יש ימים יותר טובים ופחות טובים.
אני זוכרת בעצמי תקופה ארוכה (של כמה שנים, למעשה) שבה בכל יום טוב שהיה לי הרגשתי תחושת אימה מהמפלצת שמחכה לי בפינה. שיכולה לתקוף בכל רגע. זו לא איכות חיים.
אני לא זוכרת אם את בטיפול או לא, אבל ממש ממליצה לך להתחיל לטפל כדי ללמוד איך לא לפחד מה"מפלצת" ובסופו של דבר, להשיג שליטה עליה.
אני שמחה מאוד בכל זאת לשמוע שהיו לך כמה ימים טובים. את יכולה להודות רק לעצמך על זה, ומקווה שתתחזקי מזה בידיעה שיש לך את היכולת להרגיש יותר טוב

 

[UpAndAway]

יש ימים טובים יותר ופחות,

אבל זה כאילו יש מספר אנשים שרק הקיום שלהם הוא טריגר עבורי.
ולא בהכרח אנשיםש אני לא אוהבתף לפעמים זה אפילו ההיפך. קשה לי להסביר.

מה שביאס אותי זה שהיתה לי תקופה כל כך טובה, וחשבתי שהנה, אני עולה שוב על המסלול של להיות בסדר שוב, כמעט כמו פעם, ואז נלחץ הכפתור, ובשנייה אחת הכל נמחק...

 

[Lady Stark]

זה לא נמחק

יש לך עדיין את היכולת להרגיש טוב יותר יקירה. זה תמיד שם גם כשאת לא מרגישה את זה. ברגעים כאלה של נסיגה תמיד כדאי לחזור למה שעבד קודם. מה הצליח לחזק אותך? תנסי לחשוב איך לחזור לזה.
חשוב גם שתדעי שיש לך יכולת לעבוד על עצמך עד למצב בו טריגרים יאיימו עליך פחות. את לא חייבת להיות מפוחדת.
את רוצה לנסות לספר לנו על הטריגרים האלה?

ולגבי הפרוזאק ששאלת עליו, תנמיכי מינון רק בייעוץ עם רופא שיסביר לך על כמויות עד להפסקה מוחלטת. ובטח שלא להפסיק בבת אחת. הכדור לא משפיע עליך? או שיש לו תופעות לוואי?

 

[UpAndAway]

אני כבר לוקחת מינון מינימלי

כלומר, כדור אחד (זו קפסולה, אי אפשר לרדת יותר נמוך מזה, אל אאם כן זה יום כן ויום לא, ואני פוחדת שזה סתם יגרום לתנודות...), אני שואלת פה כי אולי מישהו התנסה פעם בגמילה מפרוזק.
אני לא יודעת אם הכדור משפיע עליי, אני חושבת שכן, והוא ללא ספק גורם לתופעות לוואי - הוא מעייף אותי ברמות שאני יכולה לישון כל היום, ממש כך. זה מייאש ונמאס לי להעביר חצי מהחיים שלי בשינה.

הטריגרים האלו הם אנשים. לראות את הפרצוף שלהם בפייסבוק. שמישהו מגיב להם, שהם מפרסמים משהו.
חלקם טריגרים שנובעים כי אני לא אוהבת את האדם הזה או כי היו לי איתו סכסוכים בעבר, וחלקם אלו דווקא אנשים שהייתי איתם בקשר טוב, ומסיבות שונות הם עושים לי רע במצב שיש בינינו עכשיו.
פוחדת שוב ליפול למה שנוח ומוכר וידוע, למרות שאני יודעת שזה לא טוב לי.

 

[אלומת האור]

תכריחי את עצמך לא לעשות את מסעות הפייסבוק

האלה. זה רע מאוד לנשמה. נתקי את היחסים עם מי שעשה/שעושה לך רע. לא מגיע לך לסבול ככה. למה את עושה את זה לעצמך? אני שואלת ומרגישה קצת צבועה, כי גם אני עושה את זה, מחטטת לעצמי בפצעים. אבל דרכך אני רואה כמה שזה אבסורדי לעשות את זה. סוג של התמכרות, של מזוכיזם, את לא חושבת? אולי נפסיק עם זה?

 

[UpAndAway]

למה אני עושה את זה לעצמי?

שאלה קשה.
מכורה לכאב, אני מניחה. אולי זה הדבר היחידי שנאי מכירה?
אני משתדלת שלא לעשות את זה, אבל לפעמים הם מופיעים בצד כי יש חברים משותפים, או לא יודעת מה.
אבל אני מאוד מאוד משתדלת.

אני לא רוצה לנתק יחסים עם חלקם, כי אכפת לי מהם מאוד, ואני רוצה לדעת מ קורה איתם בחיים, ומצד שני, לדעת עושה לי רע.
עם אלו שאני לא אוהבת ונתקלת בהם בגלל חברים משותפים, אני אפילו לא חברה שלהם בפייסבוק, אז זה לא באמת העניין - ניתוק הקשר.

 

[כאילו יש מחר]

את יותר מבסדר.

 

[UpAndAway]

תודה.

 

[UpAndAway]

ואם כבר, שאלה על הפסקת פרוזק

אולי למישהו כאן יש ניסיון עם זה.
האם צריך להוריד מינונים (למשל, כדור יום כן יום לא?) או שלהפסיק לגמרי זה בסדר? אני יודעת שעם הציפרלקס זה היה אחרת, והיו אשכרה תופעות לוואי בזמן הגמילה שלי ממנו, אז הייתי שמחה לדעת אם מישהו הפסיק פעם עם הפרוזק ויודע איך זה עובד או איך אמורים לרדת ממנו, כי שמעתי שזה אחרת.
אני יודעת שעדיף בנושאים כאלו להתייעץ עם הרופא, אבל הרופא שלי לא זמין כרגע, ואני מקווה שאני אוכל להתמודד בלי הכדורים עכשיו, אבל לא רוצה להיכנס למערבולת גדולה מדי.

 

[אלומת האור]

למה

כי החיים הם לא קו אחד ליניארי. הם סוג של ספירלה, עליות ומורדות. אל לך להתאכזב, הכול עובר (גם הטוב. גם הרע). ועוד עצה: נסי לא לחלק את החיים ל"תקופות" אלא לחיות מדי יום ביומו ליום אחד בלבד.

.

 

[UpAndAway]

אני יודעת שהם לא,

אבל למה זה צריך להיות כל כך קיצוני כל הזמן.
למה הספירלה תמיד מובילה רק לכיוון מטה, ולעולם לא לכיוון השני.

אני משתדלת לא לחלק לתקופות, לנסות לחיות כל יום בזמן שלו, אבל זה קשה שלא להסתכל על החיים שלנו במקטעים.

 

[אלומת האור]

כל דבר שלא מיומנים בו ושלא רגילים אליו קשה

כשאני נזכרת לפעמים שזה אפשרי, קל לי יותר. רוב הזמן, לצערי, אני מחלקת את החיים שלי למקטעים ולתקופות, ומאוד מאוכזבת ממה שאני רואה. ואני לא חושבת שהספירלה מובילה תמיד למטה. זה הדיכאון שלנו, שמעוות את התמונה. אם זה מוביל תמיד למטה זו לא בדיוק ספירלה... ואני מנסה לעודד אותך ולומר לך שזה יתהפך. הכול עובר, גם זה יעבור. השאלה איך אנחנו בוחרים לעזור לעצמנו. מה את עושה למען עצמך? במה/במי את נעזרת? אילו כוחות יש לך בתוכך?

 

[UpAndAway]

אני מקווה שאת צודקת,

ומודה לך על הניסיון לעודד.

אני לא עוזרת לעצמי, אני רק עושה לעצמי רע תמיד.
זו הבעיה שלי, אין לי כוחות לקחת את עצמי בידיים אף פעם, וזה מעגל שמזין את עצמו.
אני משתדלת להיעזר בחברים ובהורים, אבל בתוך עצמי כבר אין ממש כוחות אמיתיים.