היה לי יום קשה אתמול..

[איליין]

היה לי יום קשה אתמול..../images/Emo7.gif

אתמול הייתי באזכרה לבעלה של בת דודה שלי שנהרג לפני שנתיים בתאונה מחרידה כשהוא משאיר אישה צעירה (היום בת 36) ושני ילדים בגיל של הילדים שלי מה אני יגיד לכם הבת שלו הקריאה לו מכתב ליד הקבר על כמה שהיא מתגתעגעת יודעת שהיא לא תראה אותו יותר לעולמים....בכי בכי בכי וזה מגעיל להגיד אבל זה כל כך מכניס אותך לפרופוציות על החיים , אז אני גרושה אבל לפחות יש לילדים אבא...לא מושלם אבל יש אבא.... זהו, תמיד אני נשארת מזועזעת כמה ימים אחרי..במיוחד מהדהד לי בראש המשפט של בת דודתי בשבעה היא אמרה לי עכשיו תצטרכי ללמד אותי איך לחיות לבד..לא רציתי להגיד לה אבל הלבד שלה הוא הרבה יותר מהלבד שלי...אבל חיים החיים ממשיכים אין ברירה!!!!

 

[רק אביגיל]

מצטערת , היה לי קשה היום ../images/Emo10.gif

וגם אתמול. סיפורים כאלו על אבות /אמהות צעירים נעלמים להם סתם כך , אל הלא נודע , לבני זוגם , במיוחד לילדיהם תמיד מסמרים. הלבד הוא לא רק שלה , מה עם הילדים? איך מעבירים להם? איך מקלים עליהם , אם בכלל? רק אתמול שמעתי מאבא של ג´וניור שבעלה של אחותו , כן , כן , הזותי וילדיה שהיו איתנו בטיול , נפטר זה לא מכבר מהמחלה הארורה. איש צעיר. אני עדיין המומה. לא היכרתי אותו . אותה ואת ילדיה שהם בעצם המשפחה של ג´וניור , הכרתי רק בטיול בעצם , ופתאום לדעת שהם לא מה שהם נראים , או מה שידעתי עליהם מקודם לפחות. ומהבוקר היום , חזרתי לפני שעה קלה מבי"ח לשם לקחתי את אבא שלי לחדר מיון. הרגיש לא טוב אחרי ניתוח שעבר בשבוע שעבר. אנשים חולים נראים קטנים וחסרי אונים שזה מ פ ח י דדדדדדדדד. רק בריאות לכולם.

 

[חגית חד הורית]

חיבוקים חמים לשתיכן. ../images/Emo25.gif

 

[חדהורי 34]

החיים קשים../images/Emo35.gif

אני חושב שהחיים הם איך שאנחנו מחליטים לקחת אותם, בהתאם להחלטות שלנו, וגם בהתאם לארועים שנופלים עלינו.... כאשר אנו נמצאים בסיטואציה מסויימת צריך קודם כול לקבל אותה כעובדה.... ולחיות איתה... לא חייבים להתקע איתה לעולם, אסור לנו להתאבל לעולם....... לחפש את הטוב שניתן להפיק מכול מצב שאנו נמצאים בו.... גם מהמצב בעצוב שבת דודתך נקלעה אליו... עצוב וקשה אבל חייבים להמשיך הלאה.... בשבילנו ובישבילהם... ילדנו היקרים......... גם לי זו הייתה החלטה קשה לגדל ילד לבד בגיל קטן (כיום שנתיים) מגיל שנה ו 3 חודש..... אני איש של הרפתקאות... עובד חוסך וטס לחפש הרפתקאות בחורים שבעולם צולל למקומות הכי נידחים........ קופץ ממטוסים.. עולה על ג´בלאות ומה לאאאאאא.... ופתאום אני מוצא את עצמי מחליף טיטולים מכין מאכלים במיקסר....... השלמתי עים זה מהרגע שהחלטתי שהוא איתי.......... יש רגעים קשים אבל החלטתי אזזזזז זה מה יש... ואני נהנה מכול רגע. ולמי שזה נפל ללא תכנון ובצורה טראגית אין ספק שצריך לעזור ולתמוך, אבל צריך להראות לה את הדרך של להמשיך הלאה ושהחיים עדיין ממשיכים.

 

[האחים וויזלי]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[*יערית]

מורידה את הכובע בפנייך

האקס שלי בדיוק בן גילך, הילדים לא רוצים ללכת אליו בזמן האחרון, מאוד משעמם להם איתו וזה בצדק, מאוד מחמיר עם הילדים כשהוא נפגש איתם אחת לשבוע למס´ שעות, מרגיש שהם תחת פיקודו והם החיילים, אין רגישות,אין רצון לגשר בין מה שהם מרגישים לבינו, הוא מבחינתו "החבר של אמא יכול לקחת את מקומי".. והוא עוד טוען שאני מקלקלת את הילדים! לעולם לא אמרתי מילה רעה עליו ויתרה מזו רק שיבחתי וחיפיתי... חבל..חבל שהוא לא מבין את הטעות שלו.. ואת האמת שמה שמכעיס אותי יותר זה שהם חוזרים ממנו כועסים, מלאי רוגז וכמה ימים לוקח להם לחזור לעצמם... מה לעשות? יערית

 

[רק אביגיל]

משטר צבאי ../images/Emo13.gif

מעורר אצלי זכרונות לא הכי נעימים . תמיד הג´וניורים הגדולים "ברחו" אלי כדי להתחבא לי מתחת לסינור מזעם המשטר

סתם , סתם , אמנם היה משטר , אבל לא משהו שיכול לפגוע בהם , אלא מתוך דאגה להם , לחינוכם , להשכלתם וכו´ וכו´. ובלי שום השמצות הדדיות. ובשל זאת אני תמיד אמרתי שבזה שהם נשארו איתו הם הרוויחו אבא , שאכן הוכיח את עצמו , גם אם המשטר היה נוקשה. בשביל הרכות , תמיד נשארתי אני. זה תמיד עצוב לי לשמוע על הורים שלאחר פרידה מכניסים את רגשות הילדים לעסק שלהם ביניהם ולא משאירים אותם מחוץ לזה. אנשים בוגרים צריכים להבין (אני אומרת את זה בפעם המאה?) שזה שהם לא מתאימים לחיות ביחד , זה לא סוף העולם וזה לא מחייב אותם להשתלחויות והתנצחויות . להרבה מאיתנו יש כל מיני חברים וחברות טובים ש...מה לעשות , לא מתאימים להיות בני/בנות זוג , ובנזוג לגירושין יכול להיות אחד מאלו.

 

[חדהורי 34]

היי... השאירי הכובע במקומו../images/Emo8.gif

בהתחלה!!! הוא עוד יצטער על זה ובגדולללל

לילדים יש זכרון.... ויבוא היום שלא את ולא הוא תכריחו אותם לבקרו...ובאמת, זה לא משנה למה הוא כך מתנהג.... אז לפני שיהיה מאוחר כדאי לנסות לשפר את המצב.... אולי בשיחה איתו.. אפילו משולבת עים הילדים... ובמצבים מסויימים אולי צד שלישי עדיף... במיוחד במצבי קנאה וכאלה.... נקווה שיתעשת הבחור, מה אשמים הילדים...

 

[ophra]

לימין שור ../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

ורגע ברצינות - אני לא יודעת בני כמה הילדים שלך, כמה זמן את ואבא שלהם בנפרד, וכמה הוא קשוח.... - אבל בעקרון, אני חוויתי וחווה מצב דומה. אני מזכירה להם מדי פעם שאם הם לא רוצים ללכת לאבא הם לא חייבים. כאן זה הבית שלהם, והם תמיד רצויים כאן. אני מאמינה שבאיזשהו שלב, אם הוא לא יתפכח (ובואי נהיה ריאליות, זה הרי לא יקרה....), הם יורידו את תדירות הביקורים. וגם אז - לא לעשות מזה עניין. לא להכריח מצד אחד - ולא לשמוח בצורה בולטת מצד שני. להתייחס לזה בשלוות נפש: "אין בעיה... רק נודיע לאבא" או משהו דומה. ובקשר לעצבים שהם חוזרים איתם: עם הזמן רמת העצבים תפחת ומשך הזמן שלהם יתקצר. עד אז - אני ממליצה לזכור מראש שהם חוזרים ככה, ולהכין משהו נחמד שתעשו יחד בבית ביום שהם חוזרים. גם ה-state of mind שלך וגם הפעילות של "ביחד בבית" תרגיע את האווירה והמעבר חזרה לשגרה יהיה קל יותר... אצלי זה עבד לפחות. זהו להפעם (יש לי עוד טיפים אבל נשמור משהו לפעם הבאה) עפ

 

[*יערית]

רק עכשיו

שמתי לב שהגיבו לי על ההודעות ובאמת ראיתי רציונת והבנה שלכם, אך לא עזר דבר מולו,כל שיח הכי רגיש שניסיתי לא עזר במהומה אלא רק הגביר את האנטיות שלו כלפי הדברים שאמרתי. בכל אופן התייעצתי עם מביני דבר,אמרו שהוא לעולם לא יקשיב לדבריי שעדיף לתת לו להיות אבא איך שהוא רוצה,ולפי היכול שלו, לא לבקר אותו אפילו לא בעדינות יתרה..פשוט לנתק מגע של שיחות בנוגע לילדים כי אין עם מי לדבר. ואכן קיימתי איתו שיחה אחרונה ואמתרי לו שאני מתנתקת מזה ולא חוזרת "למאבקים" איתו והא שתק לאורך כל השיחה והפתיע אותי בסוף שאמר: לראשונה בחיי שאני שומע אותך צודקת!" אז זהו אולי יהייה מהפך!!!!!!!!! אני ממשיכה את חיי וכמה שיותר מאושרים שיהיו!

 

[מ ו צ א ת א ו ת ך]

רוצה לאמר לך שזה כל כך נכון

לא חשוב כמה קשה עם אותו הורה לפעמים אין גיל להרגיש עצב בלי הורה אבדתי את אמא שלי לפניי 10 חודשים סופית אבדתי אותה כבר לפניי שנים כשחלתה כל השנים הסבל ולראות אותה כמו שהייתה היה קשה ועכשו יותר עכשו זה בלי אמא עדיין קשה מרגישה כמו כל ילדה שרוצה לשוחח עם אמא לחבק את אמא ולהשען לפעמים

 

[רק אביגיל]

../images/Emo20.gif../images/Emo24.gif../images/Emo20.gif

 

[מ ו צ א ת א ו ת ך]

../images/Emo13.gifתודה אביגיל, אבל תגידי לי

לא התעיפת לכתוב את סיפור הנסיכה? חחחחח מה זה קצר

 

[רק אביגיל]

../images/Emo6.gif לא שמעת על

copy & paste ????? זה סיפור מכמה שנים כבר.

 

[מ ו צ א ת א ו ת ך]

אוי ואני לתומי חשבתי שאת משקיענית

חחחחחחחחח סתם חשבתי לעצמי "בטח מעתיקה מעניין מאיפה"

 

[רק אביגיל]

יקירתי ../images/Emo3.gif אני אכן משקיענית

את הסיפור אני כתבתי , לפני כמה שנים. ההעתקה הייתה רק ממסמך וורד , אצלי בהארד-דיסק לכאן בפורום. *זה אם לא היה ברור , כי מה שמגיע מגיע *

ושלשים שניות של רצינות : אני מאוד קפדנית בנושאי זכויות יוצרים ולא אפרסם וגם לא אתן לפרסם שום כלום ללא אישור מאת המחבר / המקור (אם מדובר בהעתקה ולא בקישור כמובן) ומתן הקרדיט המתאים , גם במקרה שהכותב אלמוני. (כמו במקריים הנפוצים , לצערי , שמצטטים מאימיילים שמגיעים בלי לאמר "זה לא אני כתבתי". |וזה מבלי לייחס מקרה כזה לאף אחד מכאן , כמובן

|

 

[מ ו צ א ת א ו ת ך]

זה היה בהלצה כמובן../images/Emo52.gif../images/Emo140.gif

 

[רק אביגיל]

../images/Emo39.gif../images/Emo24.gif../images/Emo6.gif