היה לי משהו מדליק לפני שבוע
ספונטני לחלוטין אבל אני עוד חושבת עליו סוף אימון אני מבקשת מהמתאמן לומר לי מה הוא לוקח מהאימון אליו והוא פותח בספור דימיוני שכלל לא שייך לנושא ובעודי תוהה אם לעצרו או לא, כי זה לא סיכום ולא שייך, אני מתאפקת ושותקת ומקשיבה ומתחבטת עם עצמי ועדיין שותקת ואז רואה את נקודת התורפה בספור שלו (כמו ציידת? כמו הארה? כמו ממקום של בטחון?) ומחייכת - מהבטן והוא שואל למה ואני שואלת אם לדעתו לאור הספור שלו הוא הצליח לבצע את המשימה והוא אומר בוודאי אבל בגלל החיוך שלי הוא חוזר עליה ובעודו חוזר עליה הוא רושם נקודות ואני מבקשת שיביט והוא חוזר שוב וממש לא רואה שעצר שניה אחת, ממש שניה לפני סיום המשימה הדמיונית שלו. הראיתי לו מה המילה שהיתה מסיימת את המשימה בשלום הוא לא האמין שאכן פספס את הפואנטה של עצמו. גם על עצמי למדתי במפגש הזה. ללכת עם הספור, למרות שהוא היה דמיוני לחלוטין. ואחר כך תהיתי אם כך הייתי מגיבה אלמלא יום לפני זה סיימתי יומיים של העברת סדנאות למנהלי מכירות.
ספונטני לחלוטין אבל אני עוד חושבת עליו סוף אימון אני מבקשת מהמתאמן לומר לי מה הוא לוקח מהאימון אליו והוא פותח בספור דימיוני שכלל לא שייך לנושא ובעודי תוהה אם לעצרו או לא, כי זה לא סיכום ולא שייך, אני מתאפקת ושותקת ומקשיבה ומתחבטת עם עצמי ועדיין שותקת ואז רואה את נקודת התורפה בספור שלו (כמו ציידת? כמו הארה? כמו ממקום של בטחון?) ומחייכת - מהבטן והוא שואל למה ואני שואלת אם לדעתו לאור הספור שלו הוא הצליח לבצע את המשימה והוא אומר בוודאי אבל בגלל החיוך שלי הוא חוזר עליה ובעודו חוזר עליה הוא רושם נקודות ואני מבקשת שיביט והוא חוזר שוב וממש לא רואה שעצר שניה אחת, ממש שניה לפני סיום המשימה הדמיונית שלו. הראיתי לו מה המילה שהיתה מסיימת את המשימה בשלום הוא לא האמין שאכן פספס את הפואנטה של עצמו. גם על עצמי למדתי במפגש הזה. ללכת עם הספור, למרות שהוא היה דמיוני לחלוטין. ואחר כך תהיתי אם כך הייתי מגיבה אלמלא יום לפני זה סיימתי יומיים של העברת סדנאות למנהלי מכירות.
