קצת חוויות
הגענו ביום שני בבוקר ל O2 ARENA לקחת את הכרטיסים. למזלנו כולם לקחו את הכרטיסים שלהם ביום ראשון כך שכמעט לא היה תור. אח"כ נעמדנו בתור למרצ'נדייז, וזה לקח שעתיים וחצי... תוך כדי התראיינתי לגלי צהל עם יעל דן וקוטנר (מי ששמע - זה היה אני) . קניתי חולצה (20 פאונד) , וגם תוכנייה מושקעת בכריכה קשה עם דיסק של 75 דקות על חייו של אהמט ארטגן (והלכו להם עוד 20 פאונד). אח"כ נעמדנו בתור לכניסה , בסביבות שלוש - שלוש וחצי. בחמש וחצי פתחו לאט לאט את השערים והתחילו להכניס. נכנסתי ב 100 איש הראשונים למקומות העמידה , כך שעמדתי בשורה 6 - 7 , בערך 8 - 10 מטר מג'ימי וג'ונסי . עלו כל מיני אומנים, ביניהם ביל ווימן , הבסיסט של הרולינג סטונס , ופול רוג'רז , הסולן של FREE וכמובן שהוא שר ALRIGHT NOW.. גם פורינר עלו וירדו אחרי שיר אחד (I WANNA KNOW WHAT LOVE IS) . המתנו עוד חצי שעה בערך, בינתיים מארגנים את הלודוויג ויסטה לייט של בונהם (אותה מערכת כמו של אבא שלו) , פסנתר חשמלי בשביל ג'ונסי , 8 ראשי מגברים (!!) מחוברים ל 4 בוקסות 4X12 של ג'ימי . ההופעה התחילה ! האמת שרצינו שהיא תתחיל ב ROCK AND ROLL , כיוון שאין משפט פתיחה יותר מתאים מ : IT'S BEEN A LONG TIME SINCE I'VE ROCK AND ROLL. GOOD TIMES BAD TIMES היה ראשון , ואחריו עוד שירים (אני מתישהו אכתוב כאן את הרשימה המלאה) . ג'ימי עלה עם חליפה ומשקפי שמש , ולאט לאט , איך שהתקדמו השירים , הוא הסיר את על השכבות ונשאר עם חולצה לבנה מכופתרת ספוגה זיעה וריר (כן אנשים , הוא הזיל ריר תוך כדי נגינה, נו טוב הוא עוד פחות מחודש בן 64) . ג'ונסי כהרגלו מופנם ,אבל נותן את התמיכה שלו באופן מדהים . רוברט מתאמץ מאוד , רואים שקשה לו , אבל הוא מאלתר מסביב וזה נשמע פשוט מושלם ! ג'ימי כבר לא יכול לנגן סולאים מהירים כמו פעם (לדוגמא ב SINCE I'VE BEEN LOVING YOU) , אבל הגיטרה היא חלק ממנו , והוא עושה בה מה שהוא רוצה , עם המון רגש, יציאות מהקצב וחזרות לקצב כמו שרק וירטואוז כמוהו יודע. בונהם ג'וניור תופף מאוד טוב , רואים שהיה לו מורה מדהים ללימוד הבסיס של התיפוף, אבל בונהם ג'וניור הוא לא אבא שלו , והוא בטוח יודע את זה. מה שבונזו היה עושה עם פדאל בס אחד בונהם ג'וניור היה צריך דאבל בס... אבל הוא תופף מצוין בדרכו שלו . MOBY DICK לא בוצע , לפי דעתי כדי לא לתת לערב הרגשה של ערב הדצעה לבונזו, כיוון שזהו ערב הנצחה לאהמט ארטגן. שני הדרנים היו , האחד ROCK AND ROLL והשני WHOLE LOTTA LOVE , כשבסיום כל אחד מהם וכמובן בסיום ההופעה המקורית (לפני ההדרנים), הם השתחוו לקהל וירדו מהבמה. 5 - 7 דקות בין הדרן להדרן , ומחיאות הכפיים לא מפסיקות לרגע ! בסיום ההדרן השני והאחרון , בונהם ג'וניור ניגש קדימה לבמה ועושה I'M NOT WORTH IT לפני השלושה . הוא כנראה יודע את מקומו. צבטנו אחד את השני לראות שזה לא היה חלום . היה פשוט אלוהי. הביקורות בעיתונים האנגליים יום אחרי שיבחו את ההופעה , חילקו לה ציון של 5 מתוך 5 , והתחננו למסע הופעות . אני לא בטוח שהם בנויים למסע הופעות. יכל להיות שראיתי את זפלין בפעם האחרונה כלהקה , למרות שכמו כולם אני מקווה ל TOUR. תמונות אני אעלה עוד מעט , אני צריך להוריד אותן מהמצלמה .
