היה שלום יהודה עמיחי - בדמעות ובחרוזים...
שלום משתתפי הפורום היקרים אינני יכולה להניח למותו של יהודה עמיחי, כי הוא מושא הערצה גדול מאוד שלי. היה לי חלום כי אפגוש אותו (כמובן שעוד כמה משוררים/סופרים) בעתיד... וכרגע נשארתי עם ריק גדול בחלל הלב. הלב שכה התרגש משיריו - המלאי פאתוס, המלאי ביקורת, המלאי אהבה... מצאתי את עצמי אוספת כל פיסת מידע שרק אפשר, מכל מקום אפשרי. מכה בי בכל פעם מחדש העובדה כי מדברים על האיש הגדול הזה בלשון עבר, אך יהודה עמיחי תמיד יהיה חי בליבי ילווה את חיי בשיריו המופלאים. ברצוני לשתף אתכם במידע שמצאתי אודותיו... אז ברשותכם... ברצוני להתחיל עם עצה למשורר הצעיר מפיו של עמיחי, לפי דעתי יש המון מה ללמוד ממנה והיא מתאימה מאוד להלך הפורום הזה ולכם אנשים יקרים : ``עצה אחת: אל תזרוק כלום. לפעמים שורה שלא רצית בה, שורות אחרות יתחילו לצמוח סביבה אחרי עשרים שנה``. באשר לשיר חדש, עמיחי אמר באחד הראיונות - ``אני מניח אותו ונותן לו להתבשל כמו ריבה, ואז אני בודק אם זה לא העלה עובש. ואם לא - אז טוב. זה בדיוק כמו טבח, היודע מתי לכבות את האש``. עמיחי, ``נביא של מה שהיה`` - בשירים של עמיחי יש שאיפה חזקה להאריך את העבר לתוך ההווה הוא מסכים שיש כאן סתירה והיפוך: `` אלה הגעגועים לעבר והגעגועים לעתיד. כשאני פושט את שתי ידי לצדדים אז יד אחת מסמלת את העבר והאחרת את העתיד. כל זמן ששתיהן פשוטות - הכל בסדר. אבל אם נשאר לי רק העתיד - אהיה אומלל, ואם רק העבר - יהיה לי רע``. עמיחי ביחסו אל ההיסטוריה מספר (באחד משיריו) על קבוצת תיירים שמקבלת הדרכה במצודת דוד : ``הגאולה תבוא רק אם יגידו להם: אתם רואים שם את הקשת מן התקופה הרומית ? לא חשוב: אבל לידה, קצת שמאלה ולמטה ממנה, יושב אדם שקנה פירות וירקות לביתו``. [ ואני קוראת מילים אלה בשקיקה ] המשורר רוני סומק, כתב עליו – `` פעם ראיינתי אותו ושאלתי אותו האם כותב הוא באותו עט את שירי האהבה ואת שירי המלחמה שלו. בשירי האהבה שלו יש משהו מאוד אינטימי. והתשובה שלו הדהימה אותי, ``אין אהבה של מעלה, אין אהבה של מטה. באותה עט שבה אני כותב את שירי האהבה, אני גם כותב את דוחות מס ההכנסה שלי.`` `` עוד כתב כי – `` יש לי הרגשה שבשירים שלו , דווקא משום שהוא יוצא מתוך תחושה מאוד אישית, הוא מצליח להגיע לשמיים פילוסופיים. קחו לדוגמא את השיר ``אלהים מרחם על ילדי הגן``. בכל מקום שקוראים אותו מציגים אותו כשיר מאוד פוליטי. בעיני זה שיר אהבה. בסוף הוא מגיע ל``אולי על האוהבים באמת/ ייתן רחמים ויחוס ויצל/… / כדי שאושרם יגן עלינו/ עכשיו ובימים אחרים``. מה הוא בעצם אומר ? בעולם שבו מידת הרחמים הולכת ופוחתת, הסיכוי היחיד לשרוד בו הוא לברוא דת חדשה, דת האהבה. אם אתה מסוגל לזה, אתה צריך לעמוד ליד האנשים שיש להם אהבה ולהתחמם לאורם. זה מאוד מתוחכם. מי שאמר שעמיחי משורר פשוט, לא הבין את העניין. `` המשורר האנגלי טד יוז כתב עליו : `` עמיחי מצא קול הנותן ביטוי לא רק לעמו במשבר, אלא לתחייתו של עם עתיק שהיתה בה בשעה גם בריאתו של עם חדש, שתפס את מקומו כבעל יחוד בדרמה הפוליטית בהתנגשות בין שתי תרבויות הלכודות זו בזו... השפעת שירתו עלי היא שמעניקה לי את חיי שלי פותחת אותם, חושפת אותם לפני מחדש, מעלה סוגים שונים של עושר בכל רגע מהם ומשחררת אותי מבתי הכלא הנפשיים שלי ``. נשיא המדינה משה קצב, נגע לליבי כאשר אמר שעמיחי הוא – ``ההתגלות הנאצלת ביותר לכוח היצירה של התרבות היהודית ישראלית``. וקטע אחרון אותו אספתי… קטע מאחד משיריו של יהודה עמיחי : ``ואל תאמר, יהיה מה שיהיה ואל תאמר מה שהיה כלא היה, האמן לחלומות, האמן לבתים העזובים, האמן לגרוטאות, הקשב לעברם המפואר האמן לשעווה על השולחן שהיתה נר, שהיתה חלת דבש ואל תאמר, אהיה אשר הייתי כי לא תהיה אשר היית, ואל תשכח שגם פרדס אפל נותן פרחים לבנים ואל תשכח אותי.`` הוא תמיד ישאר בליבי… * אני הולכת לפרסם על גבי דפי הפורום הזה בחלקים תסכית אותו כתב יהודה עמיחי – בתסכית זה נחשפתי אליו לראשונה, לכתיבתו. התסכית נקרא ``פעמונים ורכבות`` וזכה בפרס ראשון בתחרות שנערכה ע``י ``קול ישראל`` בשנת תשכ``ג.
שלום משתתפי הפורום היקרים אינני יכולה להניח למותו של יהודה עמיחי, כי הוא מושא הערצה גדול מאוד שלי. היה לי חלום כי אפגוש אותו (כמובן שעוד כמה משוררים/סופרים) בעתיד... וכרגע נשארתי עם ריק גדול בחלל הלב. הלב שכה התרגש משיריו - המלאי פאתוס, המלאי ביקורת, המלאי אהבה... מצאתי את עצמי אוספת כל פיסת מידע שרק אפשר, מכל מקום אפשרי. מכה בי בכל פעם מחדש העובדה כי מדברים על האיש הגדול הזה בלשון עבר, אך יהודה עמיחי תמיד יהיה חי בליבי ילווה את חיי בשיריו המופלאים. ברצוני לשתף אתכם במידע שמצאתי אודותיו... אז ברשותכם... ברצוני להתחיל עם עצה למשורר הצעיר מפיו של עמיחי, לפי דעתי יש המון מה ללמוד ממנה והיא מתאימה מאוד להלך הפורום הזה ולכם אנשים יקרים : ``עצה אחת: אל תזרוק כלום. לפעמים שורה שלא רצית בה, שורות אחרות יתחילו לצמוח סביבה אחרי עשרים שנה``. באשר לשיר חדש, עמיחי אמר באחד הראיונות - ``אני מניח אותו ונותן לו להתבשל כמו ריבה, ואז אני בודק אם זה לא העלה עובש. ואם לא - אז טוב. זה בדיוק כמו טבח, היודע מתי לכבות את האש``. עמיחי, ``נביא של מה שהיה`` - בשירים של עמיחי יש שאיפה חזקה להאריך את העבר לתוך ההווה הוא מסכים שיש כאן סתירה והיפוך: `` אלה הגעגועים לעבר והגעגועים לעתיד. כשאני פושט את שתי ידי לצדדים אז יד אחת מסמלת את העבר והאחרת את העתיד. כל זמן ששתיהן פשוטות - הכל בסדר. אבל אם נשאר לי רק העתיד - אהיה אומלל, ואם רק העבר - יהיה לי רע``. עמיחי ביחסו אל ההיסטוריה מספר (באחד משיריו) על קבוצת תיירים שמקבלת הדרכה במצודת דוד : ``הגאולה תבוא רק אם יגידו להם: אתם רואים שם את הקשת מן התקופה הרומית ? לא חשוב: אבל לידה, קצת שמאלה ולמטה ממנה, יושב אדם שקנה פירות וירקות לביתו``. [ ואני קוראת מילים אלה בשקיקה ] המשורר רוני סומק, כתב עליו – `` פעם ראיינתי אותו ושאלתי אותו האם כותב הוא באותו עט את שירי האהבה ואת שירי המלחמה שלו. בשירי האהבה שלו יש משהו מאוד אינטימי. והתשובה שלו הדהימה אותי, ``אין אהבה של מעלה, אין אהבה של מטה. באותה עט שבה אני כותב את שירי האהבה, אני גם כותב את דוחות מס ההכנסה שלי.`` `` עוד כתב כי – `` יש לי הרגשה שבשירים שלו , דווקא משום שהוא יוצא מתוך תחושה מאוד אישית, הוא מצליח להגיע לשמיים פילוסופיים. קחו לדוגמא את השיר ``אלהים מרחם על ילדי הגן``. בכל מקום שקוראים אותו מציגים אותו כשיר מאוד פוליטי. בעיני זה שיר אהבה. בסוף הוא מגיע ל``אולי על האוהבים באמת/ ייתן רחמים ויחוס ויצל/… / כדי שאושרם יגן עלינו/ עכשיו ובימים אחרים``. מה הוא בעצם אומר ? בעולם שבו מידת הרחמים הולכת ופוחתת, הסיכוי היחיד לשרוד בו הוא לברוא דת חדשה, דת האהבה. אם אתה מסוגל לזה, אתה צריך לעמוד ליד האנשים שיש להם אהבה ולהתחמם לאורם. זה מאוד מתוחכם. מי שאמר שעמיחי משורר פשוט, לא הבין את העניין. `` המשורר האנגלי טד יוז כתב עליו : `` עמיחי מצא קול הנותן ביטוי לא רק לעמו במשבר, אלא לתחייתו של עם עתיק שהיתה בה בשעה גם בריאתו של עם חדש, שתפס את מקומו כבעל יחוד בדרמה הפוליטית בהתנגשות בין שתי תרבויות הלכודות זו בזו... השפעת שירתו עלי היא שמעניקה לי את חיי שלי פותחת אותם, חושפת אותם לפני מחדש, מעלה סוגים שונים של עושר בכל רגע מהם ומשחררת אותי מבתי הכלא הנפשיים שלי ``. נשיא המדינה משה קצב, נגע לליבי כאשר אמר שעמיחי הוא – ``ההתגלות הנאצלת ביותר לכוח היצירה של התרבות היהודית ישראלית``. וקטע אחרון אותו אספתי… קטע מאחד משיריו של יהודה עמיחי : ``ואל תאמר, יהיה מה שיהיה ואל תאמר מה שהיה כלא היה, האמן לחלומות, האמן לבתים העזובים, האמן לגרוטאות, הקשב לעברם המפואר האמן לשעווה על השולחן שהיתה נר, שהיתה חלת דבש ואל תאמר, אהיה אשר הייתי כי לא תהיה אשר היית, ואל תשכח שגם פרדס אפל נותן פרחים לבנים ואל תשכח אותי.`` הוא תמיד ישאר בליבי… * אני הולכת לפרסם על גבי דפי הפורום הזה בחלקים תסכית אותו כתב יהודה עמיחי – בתסכית זה נחשפתי אליו לראשונה, לכתיבתו. התסכית נקרא ``פעמונים ורכבות`` וזכה בפרס ראשון בתחרות שנערכה ע``י ``קול ישראל`` בשנת תשכ``ג.