אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
היוג'ה. פרק 1.
- פותח הנושא Uchina
- פורסם בתאריך
או בהודעה:
"זה מהאדון בשולחן 4" אמר המלצר למרי ובידיו מעטפה. מרי הייתה בחורה בת 25, יפיפיה, גבוהה, קרה כקרח, אשר חשבה פעמיים לפני כל צעד שביצעה. "הם לעולם לא ילמדו, אה?" אמרה דנה אשר אכלה ארוחת ערב יחד עם מרי. מרי לא הייתה בחורה שקל לגשת אליה, מילים יפות ומכוניות איכותיות לא עזרו לאותם עשרות הבחורים שניסו להתקרב אליה. היא פתחה את המעטפה ובה היה פתק "את ניגשת לשולחן שלי, ועכשיו". מרי הופתעה - מעולם לא נתקלה בחוצפן שכזה, היא הסתכלה על אותו מסתורי משולחן 4, היה בו משהו מהפנט ומרי לא יכלה שלא לגשת. "אנחנו נוסעים אלי הביתה לאכול ארוחת ערב, את ואני" אמר הבחור ובלי לחכות לתשובה ממרי שילם את החשבון וקם ללכת. מרי הייתה המומה, מעולם לא ניגשו אליה בצורה כזו - היא הסתכלה לו בעניים, היה בהם משהו... מרי לא סירבה, היא ביקשה ממנו להמתין והלכה לומר לדנה שהיא עוזבת. כל הדרך השניים לא החליפו בינהם מילה, וסוף סוף לאחר קרוב ל15 דקות נסיעה הגיעו אליו לדירה, דירה יפיפיה עם נוף לים. מרי הסתכלה על אותו המסתורי, וסוף סוף העזה לשאול "מה שמך?" "זה לא משנה" ענה המסתורי. בעוד מרי חושבת לעצמה "מה לעזאזל אני עושה פה?" ניגש המסתורי ונשק לה על השפתיים. מרי לא התנגדה, הייתה להם נשיקה ארוכה ולוהטת, הוא השכיב אותה על הספה שבסלון, החל לנשקה נשיקות קטנות ועדינות בצוואר, מרי הרגישה בגן עדן, הוא שלח את ידו מתחת לחולצתה... יום למחרת מרי התעוררה בביתה שלה, תוהה איך היא הגיעה הביתה ומי היה אותו מסתורי מהמסעדה. היא קמה, התקלחה, ניגשה להכין לעצמה ארוחת בוקר ומצאה פתק על שולחן המטבח "נתראה." "הוא לא מרבה במילים אה.." חשבה לעצמה מרי. היא סיימה את ארוחת הבוקר ויצאה לעבודה, בעבודה קפצה עליה דנה, "נו איך היה? סוף סוף מישהו הצליח להגיע אלייך?" אמרה כולה קורנת מאושר. "כן, אחרי הכל גם אני אישה" אמרה מרי שלא הבינה מדוע חברתה כל כך מאושרת מהעניין. דנה הסתובבה לשולחן מאחוריהם, שם ישב דייב שלרגע עזב את עבודתו, הוציא 100 דולר מהכיס והושיט אותם לדנה. "Now i get it..." אמרה מרי וצחקה. כולם חזרו לעבודה. כאשר מרי חזרה הביתה היא בילתה את שארית היום בציפיה לטלפון מאותו זר מסתורי שבילתה איתו את הלילה, היא חיכתה גם היום למחרת, וזה שאחריו, וכך חלף לו חודש. המחזור של מרי איחר להגיע, והיא החליטה לערוך בדיקת הריון, ניגשה לבית מרקחת הקרוב וביקשה ערכה לבדיקת הריון. לאחר שערכה את הבידקה, מרי הייתה בהלם טוטאלי, היא הייתה בהריון. למרות שהם השתמשו באמצעי מניעה. הדבר הראשון שעלה בראשה הוא הפלה, היא התקשרה למנהל בעבודה והודיעה שלא מגיעה מחר לעבודה מאחר ויש לה סידורים חשובים לעשות. "מחר אני עושה הפלה.." חשבה לעצמה והלכה לחדרה להתכונן לישון. הזר המסתורי נכנס לחדר, "מה אתה עושה פה? איך נכנסת?" מרי נבהלה לרגע אך ניסתה להסתיר זאת מהמסתורי , "את לא תעשי הפלה" הגיב בשקט המסתורי כאשר הוא מתעלם לגמרי משאלתה. "ומי בדיוק ימנע ממני?" אמרה מרי בקול מתנשא. לפתע מיטתה החלה לרעוד והתמונות בחדרה ליפול "רעידת אדמה?" אמרה בשקט מרי, עדיין שומרת על קור רוח. היא הסתכלה על המסתורי שהיה רגוע לגמרי למרות שהחדר נראה כאילו הולך להתמוטט. עיניו של המסתורי הפכו אדומת, מרי נבהלה , זנחה כל טיפת קור רוח שהייתה לה והחלה לרוץ לעבר הדלת במטרה לצאת, היא הרגישה הדף חזק מהצד, ההדף זרק אותה מס' מטרים באוויר והיא נחבטה בקיר. היא לא יכלה לזוז, כאילו משהו בלתי נראה קשר את גופה. "את לא תפילי את התינוק הזה" המשיך ללחוש המסתורי. שתי כפות ידיו החלו לזהור, הוא הצמיד אותן אחת אל השניה והחל להזיז אותן בתנועות סיבוביות, הזוהר בכפות ידיו החל להפוך לכדור זוהר, הכדור גדל, וגדל, וגדל כאשר הכדור היה בגודל חצי גופה של מרי, לחש המסתורי "היוג'ה קלאן יחזור.." והשליך לעברה את כדור האנרגיה מרי ראתה הבזק אור ואחריו מספר שניות של חושך מוחלט, היא הרגישה שהיא נופלת מגובה עצום,היא המשיכה ליפול כשלפתע היא נחתה על משהו רך. מרי פקחה את עיניה, ולמרבה התדהמה גילתה שהיא נמצאת במיטתה החמה. החדר לא היה הרוס, התמונות היו במקום. "אוי.. זה היה רק חלום" אמרה בהקלה מרי. היא התקלחה, ויצאה לעבודה. "מרי, מה את עושה כאן?" שאל אותה המנהל. "לא זכור לי שפיטרת אותי, אז עובדת." ענתה מרי בקור רוח. המנהל פשוט שתק והמשיך ללכת. כל שעות העבודה משהו הטריד את מרי, כאילו שכחה משהו חשוב ולא מסוגלת להיזכר בו. *כעבור חודשיים* "שמת לב שהשמנת בצורה מטורפת?" אמרה דנה למרי. מרי שמה לב, אך לא הבינה מדוע, היא שמרה על תזונה בריאה, שמרה על קלוריות, הכל סדיר. למרי החלו בחילות, כאבי ראש, מצבי רוח משתנים, רעב תמידי, כאילו אכלה בשביל שני אנשים. "את צריכה להיבדק אצל רופא" הוסיפה דנה. "כן, אני אלך מחר" ענתה מרי בעודה אורזת את חפציה מאחר וסיימה את עבודתה להיום. "את בהריון" אמרה לה הרופאה. "אבל.. אבל.. המחזור שלי לא איחר כבר כמה חודשים" ענתה מרי מבולבלת. "זה מקרה מיוחד, איני יודע בדיוק למה - אבל קיבלת מחזור למרות היותך בהריון" ענתה הרופאה. ** כעבור 6 חודשים ** "זה בהחלט התינוק הכי חמוד שראיתי בחיים שלי! קוצ'י קוצ'י" השתעשעה דנה עם בנה בן המספר שבועות של מרי. היא קראה לו לבנה "יוג'י", אף אחד לא הבין מדוע מרי בחרה לבנה דווקא את השם הזה, גם מרי לא בדיוק הבינה, אך היה לה חשק מוזר לקרוא לו יוג'י. מרי חשבה על איך הוא יגיע לביה"ס, החברה הראשונה שלו, כשהוא יגדל. בזמן שהיא טיילה לה בארץ החלומות היא הצליחה לחתוך את האצבע עם הסכין. "נו דאמט.." קיללה בשקט מרי והלכה להביא פלסטר. בדרך היא עברה ליד דנה שהמשיכה לשחק עם יוג'י, מרי התכוונה לנשק את בנה במצח כשלפתע הוא התחיל לבכות ולהשתולל "מה יש לו?" שאלה דנה. "הוא תינוק, הם בוכים את יודעת" ענתה לה מרי וחשבה לעצמה "שכל זה בהחלט לא הצד החזק של דנה." האור בחדר נכבה, שמעו רעש של התנפצות ודנה הרגישה הרגשה מוזרה באצבע החתוכה. האור דלק, שתי החברות הסתכלו מסביב וראו תמונה של דנה שהייתה תלויה על הקיר מנופצת על הריצפה, מרי הסתכלה באצבע שלה שלפני רגע הייתה חתוכה ומדממת, ולא היה על האצבע זכר לחתך. "מוזר.." חשבה לעצמה מרי. בטלוויזיה שודרה התוכנית "Believe it or not", הפעם התוכנית אירחה את ד"ר אלברטמן, אשר טען שהוא דוקטור לעל טיבעי. "בלה בלה בלה" חשבה לעצמה מרי, "איזה שטויות אנשים מדברים לפעמים". "ישנה דת אשר מאמינה כי שדים בשם היוג'ה קלאן ינסו לחזור לעולם ולהחריבו לאחר שנת אלפיים הם מאמינים כי אם יצליח אחד השדים להזדווג עם בן אנוש ולהוליד צאצא, הצאצא יהיה בעל כוחות הרסניים שהצבאות החזקים בעולם לא יוכלו להתחרות בהם" אמר ד"ר אלברטמן. "תעבירי ערוץ מרי מזה השטויות האלה" אמרה לה דנה...
"זה מהאדון בשולחן 4" אמר המלצר למרי ובידיו מעטפה. מרי הייתה בחורה בת 25, יפיפיה, גבוהה, קרה כקרח, אשר חשבה פעמיים לפני כל צעד שביצעה. "הם לעולם לא ילמדו, אה?" אמרה דנה אשר אכלה ארוחת ערב יחד עם מרי. מרי לא הייתה בחורה שקל לגשת אליה, מילים יפות ומכוניות איכותיות לא עזרו לאותם עשרות הבחורים שניסו להתקרב אליה. היא פתחה את המעטפה ובה היה פתק "את ניגשת לשולחן שלי, ועכשיו". מרי הופתעה - מעולם לא נתקלה בחוצפן שכזה, היא הסתכלה על אותו מסתורי משולחן 4, היה בו משהו מהפנט ומרי לא יכלה שלא לגשת. "אנחנו נוסעים אלי הביתה לאכול ארוחת ערב, את ואני" אמר הבחור ובלי לחכות לתשובה ממרי שילם את החשבון וקם ללכת. מרי הייתה המומה, מעולם לא ניגשו אליה בצורה כזו - היא הסתכלה לו בעניים, היה בהם משהו... מרי לא סירבה, היא ביקשה ממנו להמתין והלכה לומר לדנה שהיא עוזבת. כל הדרך השניים לא החליפו בינהם מילה, וסוף סוף לאחר קרוב ל15 דקות נסיעה הגיעו אליו לדירה, דירה יפיפיה עם נוף לים. מרי הסתכלה על אותו המסתורי, וסוף סוף העזה לשאול "מה שמך?" "זה לא משנה" ענה המסתורי. בעוד מרי חושבת לעצמה "מה לעזאזל אני עושה פה?" ניגש המסתורי ונשק לה על השפתיים. מרי לא התנגדה, הייתה להם נשיקה ארוכה ולוהטת, הוא השכיב אותה על הספה שבסלון, החל לנשקה נשיקות קטנות ועדינות בצוואר, מרי הרגישה בגן עדן, הוא שלח את ידו מתחת לחולצתה... יום למחרת מרי התעוררה בביתה שלה, תוהה איך היא הגיעה הביתה ומי היה אותו מסתורי מהמסעדה. היא קמה, התקלחה, ניגשה להכין לעצמה ארוחת בוקר ומצאה פתק על שולחן המטבח "נתראה." "הוא לא מרבה במילים אה.." חשבה לעצמה מרי. היא סיימה את ארוחת הבוקר ויצאה לעבודה, בעבודה קפצה עליה דנה, "נו איך היה? סוף סוף מישהו הצליח להגיע אלייך?" אמרה כולה קורנת מאושר. "כן, אחרי הכל גם אני אישה" אמרה מרי שלא הבינה מדוע חברתה כל כך מאושרת מהעניין. דנה הסתובבה לשולחן מאחוריהם, שם ישב דייב שלרגע עזב את עבודתו, הוציא 100 דולר מהכיס והושיט אותם לדנה. "Now i get it..." אמרה מרי וצחקה. כולם חזרו לעבודה. כאשר מרי חזרה הביתה היא בילתה את שארית היום בציפיה לטלפון מאותו זר מסתורי שבילתה איתו את הלילה, היא חיכתה גם היום למחרת, וזה שאחריו, וכך חלף לו חודש. המחזור של מרי איחר להגיע, והיא החליטה לערוך בדיקת הריון, ניגשה לבית מרקחת הקרוב וביקשה ערכה לבדיקת הריון. לאחר שערכה את הבידקה, מרי הייתה בהלם טוטאלי, היא הייתה בהריון. למרות שהם השתמשו באמצעי מניעה. הדבר הראשון שעלה בראשה הוא הפלה, היא התקשרה למנהל בעבודה והודיעה שלא מגיעה מחר לעבודה מאחר ויש לה סידורים חשובים לעשות. "מחר אני עושה הפלה.." חשבה לעצמה והלכה לחדרה להתכונן לישון. הזר המסתורי נכנס לחדר, "מה אתה עושה פה? איך נכנסת?" מרי נבהלה לרגע אך ניסתה להסתיר זאת מהמסתורי , "את לא תעשי הפלה" הגיב בשקט המסתורי כאשר הוא מתעלם לגמרי משאלתה. "ומי בדיוק ימנע ממני?" אמרה מרי בקול מתנשא. לפתע מיטתה החלה לרעוד והתמונות בחדרה ליפול "רעידת אדמה?" אמרה בשקט מרי, עדיין שומרת על קור רוח. היא הסתכלה על המסתורי שהיה רגוע לגמרי למרות שהחדר נראה כאילו הולך להתמוטט. עיניו של המסתורי הפכו אדומת, מרי נבהלה , זנחה כל טיפת קור רוח שהייתה לה והחלה לרוץ לעבר הדלת במטרה לצאת, היא הרגישה הדף חזק מהצד, ההדף זרק אותה מס' מטרים באוויר והיא נחבטה בקיר. היא לא יכלה לזוז, כאילו משהו בלתי נראה קשר את גופה. "את לא תפילי את התינוק הזה" המשיך ללחוש המסתורי. שתי כפות ידיו החלו לזהור, הוא הצמיד אותן אחת אל השניה והחל להזיז אותן בתנועות סיבוביות, הזוהר בכפות ידיו החל להפוך לכדור זוהר, הכדור גדל, וגדל, וגדל כאשר הכדור היה בגודל חצי גופה של מרי, לחש המסתורי "היוג'ה קלאן יחזור.." והשליך לעברה את כדור האנרגיה מרי ראתה הבזק אור ואחריו מספר שניות של חושך מוחלט, היא הרגישה שהיא נופלת מגובה עצום,היא המשיכה ליפול כשלפתע היא נחתה על משהו רך. מרי פקחה את עיניה, ולמרבה התדהמה גילתה שהיא נמצאת במיטתה החמה. החדר לא היה הרוס, התמונות היו במקום. "אוי.. זה היה רק חלום" אמרה בהקלה מרי. היא התקלחה, ויצאה לעבודה. "מרי, מה את עושה כאן?" שאל אותה המנהל. "לא זכור לי שפיטרת אותי, אז עובדת." ענתה מרי בקור רוח. המנהל פשוט שתק והמשיך ללכת. כל שעות העבודה משהו הטריד את מרי, כאילו שכחה משהו חשוב ולא מסוגלת להיזכר בו. *כעבור חודשיים* "שמת לב שהשמנת בצורה מטורפת?" אמרה דנה למרי. מרי שמה לב, אך לא הבינה מדוע, היא שמרה על תזונה בריאה, שמרה על קלוריות, הכל סדיר. למרי החלו בחילות, כאבי ראש, מצבי רוח משתנים, רעב תמידי, כאילו אכלה בשביל שני אנשים. "את צריכה להיבדק אצל רופא" הוסיפה דנה. "כן, אני אלך מחר" ענתה מרי בעודה אורזת את חפציה מאחר וסיימה את עבודתה להיום. "את בהריון" אמרה לה הרופאה. "אבל.. אבל.. המחזור שלי לא איחר כבר כמה חודשים" ענתה מרי מבולבלת. "זה מקרה מיוחד, איני יודע בדיוק למה - אבל קיבלת מחזור למרות היותך בהריון" ענתה הרופאה. ** כעבור 6 חודשים ** "זה בהחלט התינוק הכי חמוד שראיתי בחיים שלי! קוצ'י קוצ'י" השתעשעה דנה עם בנה בן המספר שבועות של מרי. היא קראה לו לבנה "יוג'י", אף אחד לא הבין מדוע מרי בחרה לבנה דווקא את השם הזה, גם מרי לא בדיוק הבינה, אך היה לה חשק מוזר לקרוא לו יוג'י. מרי חשבה על איך הוא יגיע לביה"ס, החברה הראשונה שלו, כשהוא יגדל. בזמן שהיא טיילה לה בארץ החלומות היא הצליחה לחתוך את האצבע עם הסכין. "נו דאמט.." קיללה בשקט מרי והלכה להביא פלסטר. בדרך היא עברה ליד דנה שהמשיכה לשחק עם יוג'י, מרי התכוונה לנשק את בנה במצח כשלפתע הוא התחיל לבכות ולהשתולל "מה יש לו?" שאלה דנה. "הוא תינוק, הם בוכים את יודעת" ענתה לה מרי וחשבה לעצמה "שכל זה בהחלט לא הצד החזק של דנה." האור בחדר נכבה, שמעו רעש של התנפצות ודנה הרגישה הרגשה מוזרה באצבע החתוכה. האור דלק, שתי החברות הסתכלו מסביב וראו תמונה של דנה שהייתה תלויה על הקיר מנופצת על הריצפה, מרי הסתכלה באצבע שלה שלפני רגע הייתה חתוכה ומדממת, ולא היה על האצבע זכר לחתך. "מוזר.." חשבה לעצמה מרי. בטלוויזיה שודרה התוכנית "Believe it or not", הפעם התוכנית אירחה את ד"ר אלברטמן, אשר טען שהוא דוקטור לעל טיבעי. "בלה בלה בלה" חשבה לעצמה מרי, "איזה שטויות אנשים מדברים לפעמים". "ישנה דת אשר מאמינה כי שדים בשם היוג'ה קלאן ינסו לחזור לעולם ולהחריבו לאחר שנת אלפיים הם מאמינים כי אם יצליח אחד השדים להזדווג עם בן אנוש ולהוליד צאצא, הצאצא יהיה בעל כוחות הרסניים שהצבאות החזקים בעולם לא יוכלו להתחרות בהם" אמר ד"ר אלברטמן. "תעבירי ערוץ מרי מזה השטויות האלה" אמרה לה דנה...
זה לא כתוב טוב.
הרעיון, בסדר, יכול לעבוד, תלוי לאן זה יתפתח. אבל הכתיבה לא טובה. אתה יותר מדי אומר במקום להראות (מספר לנו איזה טיפוסים הם האנשים במקום להראות את זה, מספר לנו מה הם מרגישים במקום להראות את זה, וכולי), ובאופן כללי נותן תחושה שאתה מתאמץ לחסוך לעצמך תיאורים על ידי זה שאתה מוסר לנו ישירות את מה שאתה רוצה להגיד, במקום להתעסק בתיאור. הרבה פעמים הייתה לי התחושה שעוד שנייה יגיע המשפט "נו, אתם יודעים, כמו שזה נראה בסרט הזה והזה", בתור קיצור דרך לתיאור של סצינות. וזו עוד בעייה - אתה משתמש בקלישאות וברעיונות משומשים כדי לתאר דברים, מה שמאפשר לך לקמץ בתיאורים, אבל הוא די מעצבן. הזר המסתורי שמציע משהו למישהי ש"משום מה" מסכימה, בלי להתעמק בזה קצת יותר. הסצינות שנראות ממש כאילו נלקחו מ"מגרש השדים". התוכנית בטלוויזיה שמוסרת את כל המידע בבת אחת ישר על ראש הקורא. אני ממליצה לך לצפות ב"מגרש השדים", ב"תינוקה של רוזמרי" וב-"Incubus" כדי לערוך היכרות עם הקלישאות של הז'אנר - ולהשתדל לנקות קצת את הכתיבה שלך מהן.
הרעיון, בסדר, יכול לעבוד, תלוי לאן זה יתפתח. אבל הכתיבה לא טובה. אתה יותר מדי אומר במקום להראות (מספר לנו איזה טיפוסים הם האנשים במקום להראות את זה, מספר לנו מה הם מרגישים במקום להראות את זה, וכולי), ובאופן כללי נותן תחושה שאתה מתאמץ לחסוך לעצמך תיאורים על ידי זה שאתה מוסר לנו ישירות את מה שאתה רוצה להגיד, במקום להתעסק בתיאור. הרבה פעמים הייתה לי התחושה שעוד שנייה יגיע המשפט "נו, אתם יודעים, כמו שזה נראה בסרט הזה והזה", בתור קיצור דרך לתיאור של סצינות. וזו עוד בעייה - אתה משתמש בקלישאות וברעיונות משומשים כדי לתאר דברים, מה שמאפשר לך לקמץ בתיאורים, אבל הוא די מעצבן. הזר המסתורי שמציע משהו למישהי ש"משום מה" מסכימה, בלי להתעמק בזה קצת יותר. הסצינות שנראות ממש כאילו נלקחו מ"מגרש השדים". התוכנית בטלוויזיה שמוסרת את כל המידע בבת אחת ישר על ראש הקורא. אני ממליצה לך לצפות ב"מגרש השדים", ב"תינוקה של רוזמרי" וב-"Incubus" כדי לערוך היכרות עם הקלישאות של הז'אנר - ולהשתדל לנקות קצת את הכתיבה שלך מהן.
לא עובד כך
לא כדי לחכות לפרק הבא. "זה ישתפר בהמשך" פשוט לא עובד. תחזור להתחלה. תשכתב את הפרק. תבנה אותו נכון. הסיפור צריך להיות טוב מההתחלה ועד הסוף, אחרת למה שמישהו בכלל ימשיך מעבר לפרק הראשון? בקשר לביצוע התיאורים. במקום לספר לנו שהיא הייתה "קרה, נוקשה,יפיפיה וכו" תראה את ההתנהגות שלה. תראה איך היא מגיבה למילים של אחרים. דבר נוסף, תחשוב היטב על המניעים של הדמויות. אתה מדבר על אנשים מבוגרים שמתנהגים מתוך רצונות, מחשבות ודחפים. לכל פעולה צריך להיות הסבר.
לא כדי לחכות לפרק הבא. "זה ישתפר בהמשך" פשוט לא עובד. תחזור להתחלה. תשכתב את הפרק. תבנה אותו נכון. הסיפור צריך להיות טוב מההתחלה ועד הסוף, אחרת למה שמישהו בכלל ימשיך מעבר לפרק הראשון? בקשר לביצוע התיאורים. במקום לספר לנו שהיא הייתה "קרה, נוקשה,יפיפיה וכו" תראה את ההתנהגות שלה. תראה איך היא מגיבה למילים של אחרים. דבר נוסף, תחשוב היטב על המניעים של הדמויות. אתה מדבר על אנשים מבוגרים שמתנהגים מתוך רצונות, מחשבות ודחפים. לכל פעולה צריך להיות הסבר.
תראה
דרך התיאור אינה קשורה לאורך הסיפור. אומנם סיפור ארוך מאפשר לבנות ולפתח דמות באיטיות ובמסירת פרטים תוך כדי העלילה, אבל עדיין, אפילו בסיפור הקצר, לא צריכה להיות האכלה עם כפית. אם הדמות שולית, אז למה להשאיר תיאור שלה? מה אכפת לנו אם היא קרה, יפה, אצילה, ירוקת עור או תכולת עינים? היא ממילא תיעלם בהמשך הפרק. מצד שני אם היא דמות חשובה, והפרטים האלו בעלי משמעות לבנייתה כדמות, אז צריך להעביר אותם בצורה הנכונה. לסיכום, או שלא לתאר כלל, או שלתאר נכון. לא לעשות חצי עבודה. וזריקת רשימת קניות של תיאורים על הקורא, זה בדיוק זה, חצי עבודה.
דרך התיאור אינה קשורה לאורך הסיפור. אומנם סיפור ארוך מאפשר לבנות ולפתח דמות באיטיות ובמסירת פרטים תוך כדי העלילה, אבל עדיין, אפילו בסיפור הקצר, לא צריכה להיות האכלה עם כפית. אם הדמות שולית, אז למה להשאיר תיאור שלה? מה אכפת לנו אם היא קרה, יפה, אצילה, ירוקת עור או תכולת עינים? היא ממילא תיעלם בהמשך הפרק. מצד שני אם היא דמות חשובה, והפרטים האלו בעלי משמעות לבנייתה כדמות, אז צריך להעביר אותם בצורה הנכונה. לסיכום, או שלא לתאר כלל, או שלתאר נכון. לא לעשות חצי עבודה. וזריקת רשימת קניות של תיאורים על הקורא, זה בדיוק זה, חצי עבודה.
בעיקרון אהבתי, אבל...
הוא מדלג מדי, הסיפור הזה. אתה בדיוק מתחיל לשקוע קצת בעלילה - ואז טראח! היא בהריון - היא לא בהריון, זה היה חלום - לא, היא כן בהריון! אצל הרופא! כעבור חודשיים! כעבור שישה! הקורא מקבל הרגשה, כאילו הוא מופגז, כן? ההתחלה היתה ממש טובה, נאמר עד לקטע, שבו הוא לא מתקשר שוב (גם זאת לא ממש אהבתי, אבל זה כבר התוכן - זכותך המלאה ולא ענייני כקורא...), ואז כמה קטעים ב"שישה חודשים מאוחר יותר", לקראת הסוף - אבל ביניהם עוד צריך לרבד בהרבה, הרבה בשר. בעיקרון - יש פה פוטנציאל לאחלה סיפור. היי, אולי פשוט להפוך את ההתחלה ההיא לסיפור שלם בפני עצמו? מה דעתך?
הוא מדלג מדי, הסיפור הזה. אתה בדיוק מתחיל לשקוע קצת בעלילה - ואז טראח! היא בהריון - היא לא בהריון, זה היה חלום - לא, היא כן בהריון! אצל הרופא! כעבור חודשיים! כעבור שישה! הקורא מקבל הרגשה, כאילו הוא מופגז, כן? ההתחלה היתה ממש טובה, נאמר עד לקטע, שבו הוא לא מתקשר שוב (גם זאת לא ממש אהבתי, אבל זה כבר התוכן - זכותך המלאה ולא ענייני כקורא...), ואז כמה קטעים ב"שישה חודשים מאוחר יותר", לקראת הסוף - אבל ביניהם עוד צריך לרבד בהרבה, הרבה בשר. בעיקרון - יש פה פוטנציאל לאחלה סיפור. היי, אולי פשוט להפוך את ההתחלה ההיא לסיפור שלם בפני עצמו? מה דעתך?
אוקי,
בכל הקשור לתיאורי הדמויות והרגשותיהם, הבנתי - אני אנסה לשפר. אך בעניין של הדילוג בעלילה, בלי הסבר על מי מו ולמה. אני חייב לעשות את זה, יש לי מספר תקופות זמן במהלך הסיפור, בתקופות זמן הראשונות ישנם מספר ארועים שאני מוכרח לציין. אם יש למישהו רעיון איך אני יכול לספר מספר קטן של ארועים בתקופות זמן מסוימות מבלי ל"רוץ בעלילה" אודה לו מאוד אם ישתפני. =) אני ישפר בפרק הבא. נקווה. חג שמח.
בכל הקשור לתיאורי הדמויות והרגשותיהם, הבנתי - אני אנסה לשפר. אך בעניין של הדילוג בעלילה, בלי הסבר על מי מו ולמה. אני חייב לעשות את זה, יש לי מספר תקופות זמן במהלך הסיפור, בתקופות זמן הראשונות ישנם מספר ארועים שאני מוכרח לציין. אם יש למישהו רעיון איך אני יכול לספר מספר קטן של ארועים בתקופות זמן מסוימות מבלי ל"רוץ בעלילה" אודה לו מאוד אם ישתפני. =) אני ישפר בפרק הבא. נקווה. חג שמח.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.