היוג'ה, פרק 2.

[Uchina]

היוג'ה, פרק 2.

קראתי את ההערות שלכם וניסיתי לשפר ככל שיכלתי, אז הנה פרק 2. מי שמעוניין (אם יש כאלו) לקרוא לפני את פרק 1 (ומי שיקרא את 2 מוכרח לקרוא את 1 לפני) ניתן לגשת לפרקים בכתובת האינטרנט למטה, אוקי, ועכשיו לפרק 2: "שלוםםם יוג'י" אמרה המנהלת בקול צווחני וחיוך מטומטם מרוח לה על הפנים. "שלום שלום.." ענה יוג'י. "אתה מתרגש מהיום הראשון בכיתה ז?? אתה לא מפחד נכון?? בטח שלא. אתה הרי ילד גדוללל" המשיכה. "נו, אז אם את יודעת שלא למה את שואלת?" ענה באדישות. "יו, תיהיה מנומס" התרגזה מרי וצבטה לו קלות בכתף. "אני מתנצל גברת המנהלת.." הוסיף. יוג'י היה רחוק מלהיות ילד רגיל בכיתה ז', בגיל 3 הוא בנה פאזלים מורכבים במחצית מהזמן שהיה דרוש למבוגר, קרא עיתונים, עבד עם תוכנות מחשב מסובכות. עקב פעולות יוצאות דופן אלו המליצו למרי לערוך לו בדיקת אינטליגנציה, כאשר הבדיקה הראתה על אי.קיו 356 , הניחו הבוחנים כי חלה טעות בחישוב וערכו בדיקה נוספת. הבדיקה הנוספת לא השאירה מקום לספק, יוג'י היה גאון. לא סתם גאון, איינשטיין היה גאון, ביל גייטס הינו גאון, אך איש מהם אינו עובר אפילו את ה200. איש אינו ידע כיצד להגדיר את יוג'י. "אתה יכול לקרוא לי איריין" אמרה וחיוך טיפשי עדיין מרוח לה על הפנים. "ב-ס-ד-ר...גברת המנהלת" ענה. יו הבחין בקוביה הונגרית מונחת על שולחן המנהלת, "אפשר?" שאל. "כן ברור, תנסה אתה, הקוביה הזאת אצלי כבר מספר שנים ועדיין לא הצלחתי להרכיב אותה" אמרה והושיטה את הקוביה ליו. במספר תנועות, עיקומים, וחישובים הרכיב יוג'י את הקוביה והושיטה למנהלת. "אה...הצלחת.." אמרה והתיישבה על הכיסא שלידה. מרי עם חיוך מאוזן לאוזן ליטפה לבנה את הראש. "עזבי את הורסת את הג'ל..." אמר יו והוריד את יד אמו מראשו. "זהו, סיימנו עם פרטי ההרשמה?" שאלה מרי את המנהלת. "כן כן , כמובן.." ענתה המנהלת שלא הסתכלה על מרי מאחר ולא יכלה להוריד את עיניה מהקוביה "מעולה. נתראה." אמרה מרי והחלה ללכת לכיוון הדלת, "רק שניה גב' מרשל" "כן?" "ליוג'י יש יכולות כ"כ מדהימות, למה את רושמת אותו לביה"ס רגיל?" אמרה וסוף סוף הורידה עיניה מהקוביה והסתכלה על מרי. "עם כל היכולות המדהימות של יו, הוא עדיין רק ילד בן 13, והוא צריך חיים רגילים" ענתה. "את אמא נהדרת" אמרה המנהלת וחזרה לבחון את הקוביה. "תודה" ענתה מרי והמשיכה ללכת לכיוון הדלת. הם יצאו מחדר המנהלת והחלו דרכם לכיוון היציאה מבית הספר, יו הסתכל לא הפסקה להסתכל לצדדים, "אז כאן אני מבלה את 6 השנים הבאות, אה אמא?" שאל והרים את ראשו לעבר אמו. "כן חמוד" חייכה אליו מרי. "אמא" אמר, "כן?" "תפסיקי לקרוא לי חמוד" אמר בשקט והמשיך ללכת, "בסדר חמוד" חייכה מרי והלכה אחריו.

 

[Uchina]

המשך

"בוקר טוב תלמידים, היום נלמד משוואות" הכריזה המורה, קריאות התפלאות נשמעו בכיתה. ורק יוג'י ישב לו בשקט והסתכל על התיקרה כאילו הוקרן שם סרט כלשהו. "X = 1*3" התחילה "אם מציבים את x במשוואה Y = x , יוצא y = 3" "נה.. מה את אומרת..." חשב לעצמו יוג'י, ובלי לשים לב גם אמר זאת בקול רם. "למנהלת, ועכשיו" הרימה את קולה המורה. "נו באמת המורה , זה היום הראשון ללימודים." השיב בשקט. "אל תתחכם. למנהלת" הרימה את קולה עוד יותר. יוג'י לא המשיך להתווכח והחל לצעוד לעבר משרד המנהלת. "אמא תהרוג אותי.." חשב לעצמו בעודו פותח את דלת המשרד. המנהלת לא הייתה במשרדה. "טוב, אני חושב שניצלתי הפעם" חשב והסתובב לצעוד חזרה לעבר הכיתה, בדרך לכיתה הוא נכנס לשירותים. הוא נכנס לשירותים והבחין בכחמישה נערים מעשנים מכיתה י"א. "צוציק, אני רוצה את הכסף מארוחת הצהריים שלך" פנה אחד מהנערים אל יוג'י. "ואני רוצה מיליון דולר." השיב יוג'י וניסה להכנס לאחד התאים עם האסלות. אחד הנערים חסם לו את הדרך, "או הו הו, תראו, כל כך קטן עם פה כל כך גדול" אמר בעודו חוסם את המעבר עם יד אחת ובידו השניה דוחף את יוג'י אחורה. "מה הקטע עם ה או הו הו? אתה סוג של סנטה קלאוס על סמים?" אמר. חבריו של אותו נער החלו להתפקע מצחוק, הוא הסתכל עליהם במבט כועס ובשניה אחת כולם הפסיקו "לא מצחיק בכלל" אמרו ארבעתם יחד. "אני לא חושב שאתה מבין עם מי יש לך עסק" החל הנער בקול מאיים. "מישהו עם סירחון ממש גדול מהפה אולי?" ענה יוג'י. פניו של אותו נער הפכו אדומות, ובתנועה מהירה הוא הרים את ידו והכניס אגרוף לפניו של יוג'י. יוג'י התרסק אחורה והחל מדמם מהאף. "קרעו לו תצורה" אמר לחבריו, כל החמישה התנפלו על יוג'י והחלו לבעוט בו. יוג'י שדימם מהאף ומהפה ניסה להתרומם אך ללא הצלחה, הנערים המשיכו לבעוט ולתת אגרופים. האור בשירותים כבה, "מה יהיה?" נשמע קולו של אחד מהנערים. החלו להשמע צלילים של ניפוץ זכוכיות, שבירת דלתות מעץ, וצרחות שמביעות כאב עצום. האור דלק, יוג'י מדמם כולו הבחין בכך שכל הנערים שכבו ללא תזוזה, אחד על כיור וחתיכות זכוכית תקועות בתוך גרונו כסכין, אחד אחר עם ראשו באסלה, אחד נוסף מסתובב על המאוורר. "מה לעזא...?" חשב יוג'י. גבר גבוה במכנס עור וגופיה שחורים נכנס לשירותים ונעל אחריו את הדלת. הוא ניגש ליוג'י, יוג'י החל לרעוד. "מפחד?" לחש הגבר. "ממך? I dont think so.." ענה יוג'י והמשיך לרעוד. "ממש כמו אמא שלך.." המשיך הגבר בקול שקט. "מה אתה רוצה מאמא שלי?" הרים יוג'י את קולו. "מה אם אני יגיד לך שהרגתי את אמא שלך?" חייך הגבר. "אני לא ממש יאמין לך, אם אתה מנסה לשחק אותה רוצח, לפחות תגוון קצת בבגדים. על מי אתה עובד?" ענה יוג'י שהספיק לחזור לעצמו. הגבר החל לצחוק, ואז הרים את שתי ידיו ולחש משהו לא מובן, ענן אפור הופיע מול יוג'י, "נראה על מי אני עובד." אמר הגבר. יוג'י ראה בענן האפור את פניה של מרי, פניה התרחקו והתרחקו עד שהיה מסוגל לראות את כל גופה, מה שיוג'י ראה זה את אמו שוכבת על ריצפת המטבח בביתם מדממת עם סכין תקועה בתוך בטנה. "א...מ...א..." לחש יוג'י ודמעה זלגה על אחת מלחייו. "עכשיו נראה אם אתה ראוי" המשיך הגבר שקט. מתעלם לגמרי ממשפטו האחרון התנפל יוג'י עליו אך נעדף אחורה אל הקיר. "אתה הרי מרגיש את זה..תן לזה לצאת" יוג'י החל לרעוד כולו, הוא הרגיש כאילו משהו מנסה לצאת מעורו החוצה, עיניו של יוג'י הפכו אדומות, הוא הסתכל על הגבר וניסה לחבוט בו, אך במקום אגרוף רגיל יצא ליוג'י זרם חשמלי עצום מהיד ופגע בזר. הוא נחבט אחורה אל הקיר, אומנם לקח לו מספר שניות להתאושש, אך הזר קם על רגליו שוב. "אתה אפילו עולה על ציפיותי" אמר וחיוך החל להתפשט על פניו "אתה טוב, אבל לא מספיק טוב בכדי להסתדר איתי" יוג'י דמיין לעצמו שוב את אמו שוכבת מתה במטבח, ושוב ההרגשה של משהו אשר מתפרץ מעורו חזרה אליו, הפעם עיניו הפכו מאדומות לכחולות, החדר התמלא בזוהר וזרם נוסף אך הרבה יותר גדול נשלח אל עבר הזר, הפעם הזר פשוט המשיך לעמוד ללא תזוזה, הבעת פניו השתנתה מחיוך אל הבעה שמביעה כלום, לא ראו על פניו דבר, לא שמחה, לא עצב, כאילו איש מת. לפתע הזר החל לרעוד ובשניה אחת התפרק להמון חלקיקים קטנים שנעלמו. יוג'י עמד מבוהל, הוא אינו יכל להזיז את ידיו. לא ידע מאיפה להתחיל להבין מה קרה היום, מזה שאמו נרצחה? מזה שיש לו כוחות מוזרים שראה אך ורק בסרטים? או מזה שיש לידו 6 גופות של נערים? הוא יצא מדלת השירותים וחשב איך להגיע הביתה, כשלפתע ראשו החל להסתובב והוא מצא עצמו מול פתח ביתו. נכנס בריצה אל הבית ופונה למטבח, הוא ראה את אמו מבשלת משהו. "חזרת הביתה מוקדם היום, מה קרה?" חייכה אליו. "אמא! את חיה!" ענה ועיניו החלו לזהור. "ברור שאני חיה, מה קרה לך ילד?" שאלה. "אממ.. כלום.. סתם מצב רוח טוב" אמר וחייך אליה. יוג'י עבר לסלון והפיל את עצמו על הספה הקרובה. "אני משתגע או משהו?" אמר לעצמו וניגש לשלט להדליק את הטלויזיה. "היום בביה"ס מספר 45 נמצאו גופות של 5 נערים, לפי הסימנים על גופם והראיות, נראה כי הם נתקפו ע"י קרוב ל15 איש. המשטרה פותחת בחקירה" "זה לא הביה"ס שלך?" שאלה מרי בפה פעור. "כן.. שלי" ענה יוג'י. "אתה נראה בהלם.. זה בטח קשה לך. הכרת את אחד הנערים?" שאלה מרי. "לא, לא הכרתי אף אחד מהם.. כן, הלם.. הרבה יותר ממה שאת מסוגלת לדמיין אמא" ענה יוג'י והלך לחדרו. "אני לא מבין, איך לעזאזל הצאצא חיסל את מרקוס? הוא רק בן 13. היכולות שלו רק בתחילת דרכם והוא כבר הצליח להרוג את אחד השדים היותר חזקים שלנו." "אהבה.."

 

[CallMeCavanaugh]

צר לי אם אני יוצא מניאק

אבל אין שום שיפור ברמת הכתיבה מהפרק הקודם. הסיפור עדיין מלא קלישאות, התנהגות הדמויות עדיין מוזרה ולעתים אפילו מגוחכת, גם הטקסט הזה זקוק בדחיפות להגהה. כדאי שתקרא שוב את ההערות שקיבלת על הקטע הקודם ותפנים אותן. אחר כך תשכתב את הקטע ההוא, ורק כשהוא יהיה טוב, תמשיך הלאה. אני יכול להגיד לך כבר עכשיו שאם תפרסם גם פרק שלישי, אני אפילו לא אטרח לקרוא אותו, אחרי הרושם שקיבלתי משני הפרקים שראיתי עד עכשיו.

 

[סנדרין]

מסכימה ../images/Emo45.gif../images/Emo142.gif

 

[Boojie]

אה... זה כתוב אפילו יותר גרוע

מהפרק הקודם. מצטערת.

הדיאלוגים ממש רעים. לחלוטין לא אמינים, לחלוטין לא משכנעים. הבעיות שצוינו בפרק הקודם נשארו בתוקף. קלישאיות, יותר מדי תיאורים שאומרים ולא מראים וכדומה. ככל שאנחנו פוגשים יותר דמויות, מתברר שהן ממש קרטוניות, כלומר, חסרות עומק ומאד לא משכנעות. דמות המנהלת בקושי הייתה משכנעת אותי בתור בובת יד בתאטרון בובות, בטח שלא בתור מנהלת אמיתית. "את אמא נהדרת". נו, באמת. תנסה לקרוא בקול את מה שהדמויות שלך אומרות ולשאול את עצמך אם אתה באמת מסוגל לדמיין בנאדם אמיתי אומר את הדברים האלה. אני נורא מצטערת על האכזריות, אבל כמו שאמרו לך, אתה חייב לחזור להתחלה ולהתחיל לשפץ את זה מהבסיס. תתחיל מהפסקאות הראשונות של הפרק הראשון. אין מה לעשות, למידה מושגת בעבודה שחורה. אה, כן, והאמריקאיות של הדבר הזה ממש בלתי נסבלת. אתה חי בישראל, לא? למה הכל כל כך אמריקאי? לסיום, הערה עובדתית אחת: כפי שתוכל לראות באתר מנסה, מבחני איי-קיו לא ממש יידעו לחשב איי-קיו שמעל, נגיד, מאתים (ואני ממש לארג'ית כאן). גם אם בוחן יתן תוצאה שמעל מאתים (ובטח ובטח שמעל שלוש מאות), היא בשום אופן לא תהיה מספר מדויק, אלא, "מעל מאתים, כנראה. אולי", ומן הסתם הבוחן גם יבלע את הלשון שלו אחרי זה, מההלם. והילד לא ייגרר עם אמא שלו לשיחה עם המנהלת, אלא יוזנק לשלל מכוני מחקר שינסו לאבחן את הפלא. חדשות, עניינים, ראיונות בעיתונות.

 

[Yuli Gama]

ומכיוון שהרוב כבר נאמר

ילד בן 13 אינו ילד קטן. יצא לי להכיר ילדים שבגיל הזה כבר עבדו ודאגו להביא אוכל הביתה. (לכן הצגתו ככזה פשוט לא עובדת) הרכבת קוביה הונגרית זה לא כזה שוס.יש שיטה שאפילו ילד בן 13 יוכל ללמוד(ובמיוחד ילד בן 13, זה הגיל שהם זוכרים הכל, ראו פוקימון) מקווה שתיישם את ההערות שניתנו לך על-ידי האנשים, מקווה לראות גרסה משוכתבת בקרוב