מכה אחר מכה נפלה על החקלאות בארץ עד שהיא מתה. החקלאות,
שהקימה את מדינת ישראל וקבעה את גבולותיה, כבר לא קיימת יותר והחוק הזה הוא תעודת הפטירה שלה.
החקלאות בישראל מתה בגלל שינויים מרחיקי לכת שהתרחשו פה:
1. המידבור של ישראל. רצועת המידבר העולמית התרחבה צפונה ודרומה מאז שנות ה-90 וכעת היא מכסה את כל שטח הארץ. בעבר רק הנגב נכלל בה אך בשל התרחבותה צפונה, כל שטח ישראל נהפך למדבר.
עד לשנות ה-90, לחקלאים היה שפע של מים בחינם בעונת החורף, מהגשמים. החורפים היו גשומים מאד וכל אזור מישור החוף, השרון והגליל היו מוצפים במים.
מאז שנות ה-90, החורפים בישראל הלכו ודעכו עד שהם נעלמו כליל. החקלאים נאלצו לקנות מהמדינה מים יקרים שהפכו ליקרים שבעתיים עם התפלת המים מהים התיכון.
2. המהפך של 77'. עד למהפך, מנהיגי החקלאים בארץ ניהלו את המדינה והם דאגו להקצות משאבים רבים מתקציב המדינה לטובת תעשיית החקלאות הישראלית.
המהפך השלטוני שינה את סדרי העדיפויות וסגר את הברז לחקלאות בארץ. החקלאים הפכו באחת למגזר מושמץ שנאלץ להיאבק על פירורים מהתקציב הממשלתי שהופנה ברובו למטרות אחרות, לפי הכוונת השלטון החדש.
ללא תמיכה ממשלתית, הרבה משקים חקלאיים פשטו את הרגל ונעלמו.
3. האינתיפאדה הראשונה. עד לאינתיפאדה הזאת, החקלאות הישראלית נהנתה מכח עבודה בלתי מוגבל של ערביי יו"ש ועזה שצבאו על המשקים הישראלים ועבדו בהם מבוקר ועד ערב.
הם לא היו אזרחים ישראליים ולכן הם לא היו זכאים לזכויות סוציאליות. לכן שכרם היה נמוך מאד ונתן אפשרות לכל משק להעסיק הרבה מאד פועלים אצלו.
עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, בכל יום היו פיגועי סכינאות ברחובות ישראל והתגובה הממשלתית האוטומטית היתה להטיל סגר על יו"ש ועל עזה לאחר כל פיגוע שכזה. הבעיה היתה שהסגרים נהפכו להיות צמודים אחד לשני עד שיותר לא באו פועלים משם לעבוד בחקלאות בישראל.
4. ייבוא פועלי חקלאות מחו"ל. החקלאים עמדו בפני שוקת שבורה כי לא היו להם פועלים והם ביקשו מהממשלה לייבא לפה פועלים מהמזרח הרחוק.
החקלאים, שהיו רגילים להעסיק אצלם כמות בלתי מוגבלת של פועלים, פתאום נאלצו להסתפק במעט הפועלים הזרים שהממשלה הקצתה להם.
הממשלה גם דרשה מהחקלאים לשלם להם זכויות סוציאליות מלאות והחקלאים לא היו ערוכים לכך כלכלית.
5. צמיחת מדינת ת"א ודעיכת הפריפריה. מתחילת שנות ה-2,000 התרבות בארץ השתנתה לתרבות חומרית שמקדשת את הפרט ובזה לערכים חברתיים. הדור הצעיר של משפחות החקלאים נהר בהמוניו למדינת ת"א כדי לקחת חלק בחגיגת התרבות הישראלית החדשה (לימודי השכלה גבוהה, עבודה במקצועות חופשיים, קידום מהיר לעמדת ניהול נוחה ומתגמלת). כל צעיר רצה לעבוד כמנהל במדינת ת"א.
הדור המבוגר של החקלאים נשאר ללא ממשיכי דרך.
6. הפיכת האדמה מערך לאומי לנכס כלכלי פרטי. הדור הצעיר בחל בעבודת כפיים ואילץ את הוריו החקלאים לאמץ את ערכיו החומריים. אדמת המשק החקלאי הפכה להיות לשטח למחסנים/למפעלים/לגני אירועים/לפארקי שעשועים/למרכזי קניות/לחניונים ולכל דבר אחר שהניב הכנסות מהירות לדור הצעיר.
7. ייבוא זול ומהיר של מוצרים חקלאיים מחו"ל. כל העולם נהפך להיות למקום קטן והמרחקים מחו"ל לארץ התקצרו. סחורה חקלאית זולה מגיעה לארץ במהירות מכל קצווי תבל ומבטלת את הצורך לגדלה פה.
8. צמיחת ענף גידול המותגים היקר שמיועד ללקוחות בחו"ל. הדור הצעיר בארץ גילה שניתן להרוויח כסף רב ע"י זניחת הגידולים המסורתיים ומעבר לגידול חקלאי מצומצם מאד שמיועד למס' לקוחות מועט ועשיר בחו"ל. החקלאות הפכה להיות לאמנות לעשירים.
החקלאות כערך, מתה בישראל ולכן הערך של האדמה מצא לעצמו הקשרים ערכיים אחרים שאימצו אותו בחום. האדמה הפכה להיות למושג דתי או למושג היסטורי או למושג ביטחוני כי אין יותר את החקלאות ששמרה על אדמת הארץ והגדירה אותה כאדמת מדינת ישראל.