היום את חסרה לי בצורה קצת אחרת..
אני מתגעגעת אלייך היום.. בעצם אני מתגעגעת אלייך בכל יום, רק שהיום זה מורגש בצורה קצת שונה.. מוזר באיזה דברים אני מחפשת אותך ובאילו אני אכן מוצאת אותך.. אני מחפשת אותך בקרן שמש הנשלחת לארץ עם בואו של יום נוסף-חדש, אני מחפשת אותך בכוכב הכי זוהר בשמיים, במבול היורד על האדמה, בעלה ראשון נושר של שלכת מתחילה, בפרח בודד הצומח על עץ בודד עוד יותר.. אני מחפשת אותך בנרות שעל עודת יום הולדת, בבלונים, בנוסחאות של תרגילי מתמטיקה, בסיפורים המוקראים לנו בשיעורי ספרות, בדמויות של סדרות טלוויזיה, בקולות של ענשים, בעיניהם, בחיוכים שלא שייכים לך.. אני מחפשת אותך בטעמים ובריחות ובקולות חוץ... צפירה של מכונית נוסעת, ריח הגשם, טעם של שוקולד מריר= מתוק ומר כאחד.. בחולצה של 100% כותנה הנעימה כל כך למגעו של העור... אבל את יודעת איפה אני באמת מרגישה שאני מוצאת אותך?! כל יום ראשון, כשאני מתחילה ללמוד ב-7:00 בבוקר, ומהבית אני יוצאת ב-6:45, אני מוצאת אותך ברוח המוקדמת של הבוקר- הרוח העדינה הנוגעת-לא נוגעת וריח טל טרי נישא בה עוד.. זוהי רוח מיוחדת; קרירה וחמימה.. היא מלטפת אותי ברוך, ממש מחבקת, ונעלמת חיש מהר.. ליטוף שממלא אתי ליום שלם אך נגמר במהירות רבה כל כך. ממש כמו שהחיבוק שלך הייה- חם ולא רוך ואהבה אבל כל כך קצר.. למה חיבקת קצר, דודה? הרי בחיבוקך העברת כל כך הרבה.. אולי פחדת שתעבירי יותר מדי?! אולי ככה גם הרוח הזאת, מלטפת בקצרה ונעלמת מהר, נמצאת רק כמה רגעי בוקר קצרים ונעלמת עד ליום הבא- הרי היא כל כך ממלאה, שאולי היא מפחדת שמתלאה קצת יותר מדי?! והמבט שלך.. איפה עוד אני אפגוש מבט כמו שלך? מריר-מתוק, מהול בשמחה ובעצב מר.. איך אדם אחד יכול לשלב שני ניגודים כל כך חריפים, בדיוק רב כל כך?! ואולי אלה פשוט לא היו ניגודים מבחינתך?!... כל כך מעט הכרתי בך.. כל כך מעט הכרתי איתך.. "..נגעת בחופים ועזבת.." במהירות רבה כל כך.. מעט היית בחיים אבל השארת כל כך הרבה- ואני שואלת איך זה הגיוני? איך שבן אדם שלא חי חצי מחייו מותיר אחריו חיים שלמים של שניים?! ואת חסרה הרי.. כל כך חסרה... כל יום שעובר ההעדרות שלך מורגשת יותר, ואני ממשיכה לנסות ולהבין איך מתמודדים? איך קמים ללכת אחרי לכתך? לא נכון בעצם.. בקשר למבט שלך, אני מתכוונת...יש מישהו שבו אני כן מוצאת את מבטך- אבא שלך! יש בו את הכל כמו שהייה בך.. כולו עשוי ממך.. או שמא יותר נכון הייה להגיד, כולך היית עשוייה ממנו.. כולך עדיין נותרת עשוייה ממנו- הילדה הקטנה שלו... אותן הליכות, אותו קול הקולע בול, אותו מגע רך וממכר- אך קצר ומתפוגג במהירות פיזית. אבל בלב נשאר ניצחי.. ואותו המבט= העיניים המרות-מתוקות המדברות אלייך בלי מילים ומספרות את הסיפור כולו- "..את כל מה שחבוי בך ונרדם.." אני מתגעגעת אלייך היום.. בעצם אני מתגעגעת אלייך בכל יום, אבל היום זה מורגש בצורה שונה.. יש לי היום יום הולדת, יום הולדת שני בלעדייך, אני בת 17 היום.. ואני מרשה לעצמי להגיד לי מזל טוב גדול ואוהב בשמך.. כי את לא תיהיי כאן כבר יותר כדי להגיד לי מזל טוב אף פעם... את כבר לא תיהיי פה יותר בכלל.. זה עצוב כל כך.. השעון מראה 00:00 התאריך הוא ה-11.11.03, היום רישמית יום שלישי, ואני רישמית בת 17.. "מזל טוב מנורו'ש שלי.. אוהבת, דודה לידיה!"
אני מתגעגעת אלייך היום.. בעצם אני מתגעגעת אלייך בכל יום, רק שהיום זה מורגש בצורה קצת שונה.. מוזר באיזה דברים אני מחפשת אותך ובאילו אני אכן מוצאת אותך.. אני מחפשת אותך בקרן שמש הנשלחת לארץ עם בואו של יום נוסף-חדש, אני מחפשת אותך בכוכב הכי זוהר בשמיים, במבול היורד על האדמה, בעלה ראשון נושר של שלכת מתחילה, בפרח בודד הצומח על עץ בודד עוד יותר.. אני מחפשת אותך בנרות שעל עודת יום הולדת, בבלונים, בנוסחאות של תרגילי מתמטיקה, בסיפורים המוקראים לנו בשיעורי ספרות, בדמויות של סדרות טלוויזיה, בקולות של ענשים, בעיניהם, בחיוכים שלא שייכים לך.. אני מחפשת אותך בטעמים ובריחות ובקולות חוץ... צפירה של מכונית נוסעת, ריח הגשם, טעם של שוקולד מריר= מתוק ומר כאחד.. בחולצה של 100% כותנה הנעימה כל כך למגעו של העור... אבל את יודעת איפה אני באמת מרגישה שאני מוצאת אותך?! כל יום ראשון, כשאני מתחילה ללמוד ב-7:00 בבוקר, ומהבית אני יוצאת ב-6:45, אני מוצאת אותך ברוח המוקדמת של הבוקר- הרוח העדינה הנוגעת-לא נוגעת וריח טל טרי נישא בה עוד.. זוהי רוח מיוחדת; קרירה וחמימה.. היא מלטפת אותי ברוך, ממש מחבקת, ונעלמת חיש מהר.. ליטוף שממלא אתי ליום שלם אך נגמר במהירות רבה כל כך. ממש כמו שהחיבוק שלך הייה- חם ולא רוך ואהבה אבל כל כך קצר.. למה חיבקת קצר, דודה? הרי בחיבוקך העברת כל כך הרבה.. אולי פחדת שתעבירי יותר מדי?! אולי ככה גם הרוח הזאת, מלטפת בקצרה ונעלמת מהר, נמצאת רק כמה רגעי בוקר קצרים ונעלמת עד ליום הבא- הרי היא כל כך ממלאה, שאולי היא מפחדת שמתלאה קצת יותר מדי?! והמבט שלך.. איפה עוד אני אפגוש מבט כמו שלך? מריר-מתוק, מהול בשמחה ובעצב מר.. איך אדם אחד יכול לשלב שני ניגודים כל כך חריפים, בדיוק רב כל כך?! ואולי אלה פשוט לא היו ניגודים מבחינתך?!... כל כך מעט הכרתי בך.. כל כך מעט הכרתי איתך.. "..נגעת בחופים ועזבת.." במהירות רבה כל כך.. מעט היית בחיים אבל השארת כל כך הרבה- ואני שואלת איך זה הגיוני? איך שבן אדם שלא חי חצי מחייו מותיר אחריו חיים שלמים של שניים?! ואת חסרה הרי.. כל כך חסרה... כל יום שעובר ההעדרות שלך מורגשת יותר, ואני ממשיכה לנסות ולהבין איך מתמודדים? איך קמים ללכת אחרי לכתך? לא נכון בעצם.. בקשר למבט שלך, אני מתכוונת...יש מישהו שבו אני כן מוצאת את מבטך- אבא שלך! יש בו את הכל כמו שהייה בך.. כולו עשוי ממך.. או שמא יותר נכון הייה להגיד, כולך היית עשוייה ממנו.. כולך עדיין נותרת עשוייה ממנו- הילדה הקטנה שלו... אותן הליכות, אותו קול הקולע בול, אותו מגע רך וממכר- אך קצר ומתפוגג במהירות פיזית. אבל בלב נשאר ניצחי.. ואותו המבט= העיניים המרות-מתוקות המדברות אלייך בלי מילים ומספרות את הסיפור כולו- "..את כל מה שחבוי בך ונרדם.." אני מתגעגעת אלייך היום.. בעצם אני מתגעגעת אלייך בכל יום, אבל היום זה מורגש בצורה שונה.. יש לי היום יום הולדת, יום הולדת שני בלעדייך, אני בת 17 היום.. ואני מרשה לעצמי להגיד לי מזל טוב גדול ואוהב בשמך.. כי את לא תיהיי כאן כבר יותר כדי להגיד לי מזל טוב אף פעם... את כבר לא תיהיי פה יותר בכלל.. זה עצוב כל כך.. השעון מראה 00:00 התאריך הוא ה-11.11.03, היום רישמית יום שלישי, ואני רישמית בת 17.. "מזל טוב מנורו'ש שלי.. אוהבת, דודה לידיה!"
