לפי דעתי:
אם כבר מדברים על עריכה מגמתית, אז אין יותר עריכה מגמתית מכל מה שמראים לנו על סין בכמה חודשים האחרונים. הסינים הם אנשים רעים, בלה בלה בלה בלה. אבל שימו לב שאם יוצא לכם לראות יותר מכתבות אלא ממש תוכניות על סין תוכלו לראות שהסינים (העם עצמו) מאושר לגמרי מבואה של האולימפידה, אני לא חושבת שהעם היה מאושר כל כך אם זה היה גורם סבל. חוץ מהעובדה הברורה ששם הרבה יותר קשה להבלוט ולהפוך ל"כוכבי ספורט" שהם בגדר חצי אלוהים שם. ככה זה שיש לך מיליוני אנשים שעוסקים בספורט, אתה לא יכול להישאר ברמה "הרגילה" של האימון אם אתה רוצה להיות הטופ של הטופ של הטופ. אם בסין הצביעו עליך כבעל פוטנציאל, תרצה או לא תרצה, בסוף תממש אותו, ואז רק תוכל להודות למאמנים שלך שהפכו אותך לכאלה. תחשבו על עצמכן כשהיתן קטנות, בגיל הזה הגוף עוד לא מבין את התנועה, וצריך ל"גרום" לו להבין בדרכים אחרות, אם זה התנייה (מכות) ואם זה תרגול בלתי אפשרי במצב אחר (קשירת רגליים). בסופו של דבר הגוף יתרגל לתנועה וכך נוצר לך "פור" על ספורטאים אחרים. מה גם שבסין אחוז העוני הוא גבוה, בעיקר עם כל הקטע של ריבוי ילודה, העתיד של הילד צריך להיות מוכן כבר מגיל צעיר. אם הייתן הורה לילד שעתיד לגדול בעוני, מה הייתן מעדיפות? שהוא יסבול באימונים כשהוא צעיר ויודה לכן אחר כך, או פשוט לוותר ולהוביל אותו במו ידיכן לעוני? המאמנת שלי אומרת שהישראליות בכייניות:כשהיא היתה מתחרה היתה תקופה שהיו כל מיני מאמנות רוסיות בארץ שפשוט כיסחו את הילדות בקטע של כושר גופני ומשמעת, והילדות התלוננו וויתרו על האופציה. כל נבחרת בעולם עובדת הכי קשה שיש,עם השיטות הכי מחמירות שיש. וספורטאים שם הם סופר-סטארים ענקיים! נראה לכם שילנה זמולוציקובה יכולה ללכת לה בסבבה ברחוב? שיו מינג יכול ללכת לקניון ככה סתם? שמייקל פלפס (אני לא בטוחה שזה השם המדויק) הולך לו בכיף לים עם האחים הקטנים שלו ומוכר אקטיקים לא מציע לו את כל הארגז? לא מעריכים אצלנו ספורטאים, לאף אחד לא אכפת מספורט. אם היתה בזה איזשהי תשואה אולי יותר אנשים היו נמשכים לספורט. אבל לעשות ספורט עם מעגל תמיכה מצומצם של משפחה-חברים-מאמן זה עסק רציני.פה אתן יודעות שנעשה לא מזמן סקר שבו רק 16% מהציבור יודעים מי זה אלכס אברבוך?! זה מטורף! עד שיש לנו ספורטאים שרמה כזו הם צריכים להחזיק איזשהי משרה בצד כדי שיוכלו להתקיים. נראה לך שבסין זה היה קורה? ואני חושבת שדווקא למנטליות של הישראלים זה היה יכול לעבוד, פעם אהבנו עבודה קשה, פעם בכל קיבוץ היה מקבילים ומתח וטבעות מחוץ לחדר אוכל, תשאלו אנשים שהקימו קיבוצים תשמעו שכולם "אני הייתי פעם מתעמל" (יש לי אחד כזה במשפחה, הוא בן 60, לימד אותי פליק פלאק בגינה ועדין עושה שפגט פיסוק), למה? כי זו עבודה פיזית קשה עם תוצאות בסופה. הפכנו לעם של בטלנים, ולא רק אנחנו כל העולם. רק שלכל העולם יש מספיק לא בטלנים כדי לבחור מהם.
