עד לפני כשבע עשרה שנים,
כשהוקם המרכז הישראלי לכלבי נחיה, היו עיוורים שרצו והיו יכולים להרשות לעצמם כלכלית נוסעים לאנגליה ובעיקר לארה"ב להביא כלבי נחיה. מכשול השפה היה מאוד משמעותי, הן לעיוור והן לכלב, שלא ידע כמובן להשמע לפקודות בעברית. עיוורים שלא דיברו היטב אנגלית לא יכלו להעזר בכלב נחיה. הגורה שלומדת עברית היא כמובן קוריוז ולא יותר, אבל העקרון של כלבי נחיה שמאולפים בישראל ובעברית מאוד חשוב.