היום בעיתון..

יעלקר

Well-known member
מנהל
1618257391088.png גור גירית מצויה מתוק שנמצא מסתובב מחוץ למחילת הוריו בקיבוץ בצפון, הוא הובא לבית החולים לחיות בר של הספארי ורשות הטבע והגנים.
אחרי שנערכו לו בדיקות כלליות, התברר כי הגור הולך כראוי אך הוא נזקק לקצת נוזלים וויטמינים כדי להתחזק.
לאחר הטיפול הרפואי, ולאחר כמה שעות התאוששות, הוחלט להחזיר את הקטנצ'יק למחילה, ויפה שעה אחת קודם, כדי לא ליצור החתמה.
עמית דולב, אקולוג רשות הטבע והגנים, הסביר לתושבים, שקצת חששו ממשפחת הגיריות שגרה במחילה הסמוכה לבתיהם, את החשיבות בכך שהגור ישוב לחיק הוריו.
במהלך הלילה. במבצע מיוחד של צוות בית החולים לחיות בר, אנשי רשות הטבע והגנים ומתנדבי החיבולנס, הושב הגור בחזרה למחילת ההורים. האמא יצאה לקראתו ותוך שניות אחדות שניהם נכנסו בחזרה לביתם המוגן.
באדיבות ספארי רמת גן.
סיפור זה מזכיר לי את הספר:

הדרך אל ההר​

כתבה ואיירה: מריאן דוּבּוּ /מצרפתית: רמה אַיָלון/הוצאת כנרת



גברת גירית הזקנה צועדת כל שבת במעלה השביל עד לפסגת ההר. בדרך היא מברכת את ידידיה, עוזרת לזקוקים לה, קוטפת, מלקטת ואוספת אוצרות מן הטבע. היום היא מרגישה שבולשים אחריה. באיור אנחנו רואים חתלתול. גברת גירית חולקת עמו את ארוחת העשר שלה. החתלתול מביע את רצונו לטפס גם הוא אל הפסגה אבל חושש "אני קטן מדי." גברת גירית מעודדת אותו "הייתי בגילך כשעליתי לפסגה בפעם הראשונה", מתקינה לו מקל־עזר מענף עץ, מדריכה אותו, מלמדת, עונה לשאלותיו, ומלמדת אותו גם לעזור. לאחר טיפוס מאומץ ומלא חוויות הם מגיעים לפסגת העולם. "נכון שזה נפלא?" במשך כמה שבתות הם עולים יחד.
לאט-לאט חל היפוך בתפקידים והחתול לוּלוּ הוא שעוזר לגברת גירית הישישה המתקשה. עד שיום אחד אין לה עוד כוח לעלות, "אחכה לךָ כאן. כשתחזור, תבוא לספר לי הכול." עכשיו לולו פונה לבדו בשביל אל ההר "כמו בכל שבת, אבל לא בדיוק." כשהוא יורד, הוא רץ לגברת גירית לספר לה על התגליות שלו וגם מביא לה אוצרות חדשים. "לאט־לאט ההר של גברת גירית נהיה ההר של לולו." ויום אחד הוא מגלה מאחוריו ארנבת קטנה. "אני רוצֶה להראות לךְ מקום נפלא" הוא אומר לה. עכשיו שניהם צועדים יחד לפסגה.
פיקצ'רבוק אלגורי – חלק מן הסיפור מתרחש באיורים בלבד – על טיפוס לפסגה במסע החיים. המבוגר חונך את הצעיר, שממשיך את דרכו של מורהו אך מאמץ לו גם שביל משלו.
שם ההר שמטפסים עליו – חרוט הסוכר, כשמו של אחד מאתרי הטיפוס הידועים השוכן בריו דה ז'ניירו בברזיל, אך גם מוסיף לפסגת החיים שהגענו אליה טעם של מתיקות.
האיורים מופלאים (וכדאי גם לראות את ספרה המשעשע של דוּבּוּ האהוב על פעוטות "להפיל פיל" – כנרת 2012).
מריאן דובו, סופרת ומאיירת קנדית, היא קודם כל מאיירת נהדרת עם רעיונות נפלאים. אך לטקסטים שלה חסר עורך טוב ש"ירים" אותם. בספר הזה, רצף הסיפור נקטע תכופות על ידי הכללות דידקטיות מפי המספר דוגמת: "לא תמיד אנחנו מאמינים בעצמנו"; "גברת גירית יודעת שבחיים יש הרבה החלטות ושחשוב להקשיב ללב שלך" ועוד. בראיון שערך עמה כתב העת המקוון "הפנקס" סיפרה על דרך עבודתה: בהתחלה הרעיון, אחר כך שרטוטים ולהשלמה - כתיבת הסיפור.
הסיפור הוא בעיקרו תיאורי, ללא עלילה. מגיל 5 ייהנו הילדים מן המסע עם הדמויות ואיתור הפרטים הרבים בדרך. מגיל 10 אפשר כבר לכוונם להיבטים האלגוריים ולשוחח על חשיבות הדרך ועל העברת הלפיד מדור לדור.
ספר יפה ומומלץ.
 
למעלה