ועוד "ציפורות" - צפורה בת יתרו, אשת משה.
וצפורה זייד - אשתו של אלכסנדר זייד.
על צפורה זייד: מתוך אתר "אדם בגליל":
זייד, ציפורה
נולדה בשנת : 1888 ברוסיה.
עלתה ארצה : 1907 בעליה השניה
נפטרה בשנת : 1968
תחום פעילות: מפקדת טרם מדינה, התיישבות
תקופת פעילות: 1908.- 1960
"למדתי לחרוש וללכת בתלם עם זוג שוורים. הסתגלתי לעקשן שבכל כלי העבודה למעדר, ותענוג מיוחד גרמה לי הרכיבה על פרדה לבנה שהיתה לנו, השמנה היה שמה. על גבה הרחב והנוח עבר כל חבר "קורס" רכיבה ואחרי סיום ה"קורס" היינו נושאים את עינינו לסוסתו האצילה והיפהפיה של האדון אליהו קראוזה,המנהל". כך סיפרה ציפורה על מעשיה בחוות סג'רה.
כיבוש השמירה, כשומרת עצמאית, הצריך מאמץ מיוחד מצידה,.היא רכשה לעצמה אקדח בראונינג, למדה להפעילו.
אלכסנדר מספר ביומנו כי פעם כשעבד בבפר תבור בגורן, באה ציפורה לבקרו. משראתה שיש לפניו הרבה עבודה, נטלה קלשון, והחלה עובדת במרץ. לפנות ערב הגיע בעל הגורן ואמר: "אם בחורה חרוצה וחקלאית מומחית נפלה בגורלך, אעזור לכם גם אני, כדי שתסיימו מהר..."
בימי מלחמת העולם הראשונה גרו השומרים פרק זמן מסויםבמטולה. ביומנו מספר אלכסנדר על חיי ציפורה שם: "לאחר שהשגנו שק חיטה, צריכה היתה לברור אותו גרעין, גרעין, לשאתו על גבה לטחנה הערבית, ולאחר הטחינה להחזיר למושבה את הקמח. כשנילוש הבצק, היתה צריכה לקושש זרדים כדי להסיק את התנור ולאפות לחם. כדי לכבס - היה צורך לרדת עם הגיגית אלנחל עיון ואח"כ לשאת את הכבסים הלחים במעלה ההר".
את מאבקן של הנשים חוותה ציפורה מכל זווית אפשרית. לאחר המלחמה - ניסתה המשפחה להכות שורש בתל-חי ובכפר גלעדי. לבסוף עקרו משם אל שיח' א-בריק והקימו בית קבע למשפחה.
לאחר הרצחו של אלכסנדר זייד, המשיכה ציפורה לקיים את הבית, שהתפתח כמרכז למשפחה וכישוב בפני עצמו - גבעות זייד.
נקברה בקברות השומרים בקרית טבעון. בבית הקברות שלהשומר בכפר-גלעדי הוצב לה לוח זכרון, לצד בעלה ושאר חברי"השומר".
