היום בתבור, או unflyble conditions
לאחר שברגע האחרון הצלחתי לשכנע את סביבתי הקרובה שאני חייב לטוס, וגירדתי גם חבר של הילד +האבא שלו, לבוא איתנו, הגעתי בשעה 11 ורוח זלעפות (וגרוע מכך, חלונות שבהם הרוח יורדת מ-40 ל - 15 קמ"ש)קיבלה את פנינו. כולם מורכבים ואיש לא ממריא. הליגה (בצדק) מתבטלת והעדר מתחיל לברוח מהמכלאה. מלמטה זה נראה לא נורא. החלטתי להמריא כשהכוונה לטוס לצמח. המראה מחייבת רגש רב והצבת הגלשן על הכתפיים לבד (!!!) לאחר שמבקשים מהעוזרים לזוז קדימה ואחורה בהתאם ללחץ שהם מרגישים. במקרה שההמראה לא מאוזנת, הכל מתרחש במהירות כ"כ גבוהה, שיש סכנה שגם גדולי הגולשים, לא יספיקו לאזן את הגלשן בזמן. המראה מאוזנת, הישאבות מהירה ל750 מטר, עוד 4-5 סיבובים בטרמיקוה חזקה וגדולה ואני כבר ב 1000מ'. היי, מה הולך פה, רק כרגע המראתי. בדר"כ נדרשת חצי שעה להגיע לגובה הזה. אני כבר נסחף לצידו האחורי של ההר ויודע שעוד סיבוב אחד בטרמיקה הזאת, פירושו שאני כבר לא יכול לחזור. כל גלשן במרחק של 100 מטר מפחיד כי תוך שניה הוא יכול להגיע אלי. לא נעים באוויר, חדירות כמעט אפס ואני מחליט לוותר תוך ידיעה שאני חוסך למלווים שלי לפחות שעתיים. ואז התקדמות איטית עם גיאומטריה משוכה עד הסוף. חוצה טרמיקות לרב, אבל הן לא מעניינות אותי. בתחילת שדה הנחיתה הרגיל, אני עדיין בגובה 550 מ' ואני מושך לכיוון העץ הגדול בצידו המערבי של השדה. העסק פעיל ואני כבר רואה שלעץ אני לא מגיע... בכל זוא מתעקש, ולקראת הנחיתה האוויר כל כך טורבולנטי שאני לא מסוכל לעזוב את הבר. אני מחליט לסיים את העניין בשכיבה, כי מהירות הקרקע היא כמעט אפס. בכל זאת, בגובה שני מטר אני איכשהו מעביר ידיים ונוחת נחיתה עדינה, על קצות האצבעות. במז"א כזה, המרחק בים תאונת נחיתה לבין נחיתה אידיאלית הוא לפעמים שניה אחת לשם או לכאן. התברר שבצמח גם היו "חגיגות" נחיתה. אילן כבר נגע בקרקע והתרומם שוב. היום - לאחר כ-20 שעות, אני עדיין מרגיש כל שריר בגופי הדואב, כאילו טסתי לפחות 4 שעות ולא 20 דקות. לסיכום: יום די מיותר לטיסה. לדעתי טיסה בגלשן סינגל המוטס ע"י גולש שאיננו לפחות דרגה 3 מנוסה, אסורה ביום כזה.ואם אני לא טועה היו כאלה שהמריאו. חגי, בחרת יום טוב לחלות, קום כבר על הרגליים יש לך ארבעה בלונדינים + בלונדינית להאכיל.
לאחר שברגע האחרון הצלחתי לשכנע את סביבתי הקרובה שאני חייב לטוס, וגירדתי גם חבר של הילד +האבא שלו, לבוא איתנו, הגעתי בשעה 11 ורוח זלעפות (וגרוע מכך, חלונות שבהם הרוח יורדת מ-40 ל - 15 קמ"ש)קיבלה את פנינו. כולם מורכבים ואיש לא ממריא. הליגה (בצדק) מתבטלת והעדר מתחיל לברוח מהמכלאה. מלמטה זה נראה לא נורא. החלטתי להמריא כשהכוונה לטוס לצמח. המראה מחייבת רגש רב והצבת הגלשן על הכתפיים לבד (!!!) לאחר שמבקשים מהעוזרים לזוז קדימה ואחורה בהתאם ללחץ שהם מרגישים. במקרה שההמראה לא מאוזנת, הכל מתרחש במהירות כ"כ גבוהה, שיש סכנה שגם גדולי הגולשים, לא יספיקו לאזן את הגלשן בזמן. המראה מאוזנת, הישאבות מהירה ל750 מטר, עוד 4-5 סיבובים בטרמיקוה חזקה וגדולה ואני כבר ב 1000מ'. היי, מה הולך פה, רק כרגע המראתי. בדר"כ נדרשת חצי שעה להגיע לגובה הזה. אני כבר נסחף לצידו האחורי של ההר ויודע שעוד סיבוב אחד בטרמיקה הזאת, פירושו שאני כבר לא יכול לחזור. כל גלשן במרחק של 100 מטר מפחיד כי תוך שניה הוא יכול להגיע אלי. לא נעים באוויר, חדירות כמעט אפס ואני מחליט לוותר תוך ידיעה שאני חוסך למלווים שלי לפחות שעתיים. ואז התקדמות איטית עם גיאומטריה משוכה עד הסוף. חוצה טרמיקות לרב, אבל הן לא מעניינות אותי. בתחילת שדה הנחיתה הרגיל, אני עדיין בגובה 550 מ' ואני מושך לכיוון העץ הגדול בצידו המערבי של השדה. העסק פעיל ואני כבר רואה שלעץ אני לא מגיע... בכל זוא מתעקש, ולקראת הנחיתה האוויר כל כך טורבולנטי שאני לא מסוכל לעזוב את הבר. אני מחליט לסיים את העניין בשכיבה, כי מהירות הקרקע היא כמעט אפס. בכל זאת, בגובה שני מטר אני איכשהו מעביר ידיים ונוחת נחיתה עדינה, על קצות האצבעות. במז"א כזה, המרחק בים תאונת נחיתה לבין נחיתה אידיאלית הוא לפעמים שניה אחת לשם או לכאן. התברר שבצמח גם היו "חגיגות" נחיתה. אילן כבר נגע בקרקע והתרומם שוב. היום - לאחר כ-20 שעות, אני עדיין מרגיש כל שריר בגופי הדואב, כאילו טסתי לפחות 4 שעות ולא 20 דקות. לסיכום: יום די מיותר לטיסה. לדעתי טיסה בגלשן סינגל המוטס ע"י גולש שאיננו לפחות דרגה 3 מנוסה, אסורה ביום כזה.ואם אני לא טועה היו כאלה שהמריאו. חגי, בחרת יום טוב לחלות, קום כבר על הרגליים יש לך ארבעה בלונדינים + בלונדינית להאכיל.
