היום בתפוז
27.12.04

היום בתפוז../images/Emo43.gif 27.12.04

היום ב-17:00 נארח בפורום החברה להגנת הטבע בת"א, את ניר פפאי, רכז החופים של החברה להגנת הטבע בת"א. השאירו שאלות בפורום.
היום ב-19:30 נחום היימן יתארח בפורום מוזיקה עברית חדשה וישנה ויענה לשאלותיכם.
עמרי אפק, הוא שחקן הכדורגל שיתארח הערב ב-20:15 ברצועת הספורט השבועית של blogtv ואתר "ספורט 5". שרשור שאלות בפורום כדורגל.
 
../images/Emo32.gifאני חדש...

מה קורה? אוהב מאוד את גרין דיי. החלטתי לפתוח את כניסתי לפורום עם מאמר (פינת המאמרים צולעת...) שלקוח מתוך האתר הגדול והמושלם: Mooma!!!!! עוד רגע מגיע: הביוגרפיה!!!
 
הקדמונת:

באמצע הניינטיז, כשהאלטרנטיבי והגראנג' עברו מהשוליים אל מרכז הבמה, לאחר שנירוונה גילו לעולם את סיאטל ופרל ג'ם לבשו חולצות פלאנל, קם דור חדש של להקות רוק צעירות באמריקה, שרובן הגיחו ממועדוני האנדרגראונד הקליפורניים. מצוידים ב-3 אקורדים, שירים קצרים ואנרגיות מוטרפות, היו גרין דיי נציגיה המצליחים ביותר של סצינת הפאנק (Punk) המתעוררת באמריקה בשנות ה-90. כמו אבותיהם הרוחניים, הראמונז והסקס פיסטולז, החיו גרין דיי את הסאונד הדיסטורשני והמשופשף של סוף שנות ה-70 והראו לעולם שאפשר להגיד הכל על הכל בשתי דקות ועשרים שניות.
 
חלק א'

שלושת חבריה הנוכחיים של גרין דיי נולדו וגדלו בדרום קליפורניה. הסולן והגיטריסט בילי ג'ו והבסיסט מייק דירנט גדלו יחד ברודאו, עיירה קטנה צפונית לברקלי. ארמסטרונג היה הילד השישי שנולד לאב נהג משאית ונגן ג'אז (שנפטר כשבילי ג'ו היה בן 10) ולאם מלצרית ומעריצה שרופה של מוסיקה קאנטרי. כשהיה בן 11, קנתה האם לבילי גיטרת "סטראטוקסטר" כחולה, עליה הוא מנגן עד היום. לדירנט לא האיר המזל פנים עד כדי כך, אמו היתה מכורה להרואין, וכשנולד אומץ על-ידי משפחה אומנת. כשהיה בן 7 התגרשו הוריו המאמצים והוא חלק את זמנו בין שני בתיהם. בגיל 15 כבר שכר חדר בבית משפחתו של ארמסטרונג. המתופף פרנק אדווין רייט השלישי נולד בעיירה וויליטס, הממוקמת צפונית לסן-פרנסיסקו. בגיל 12 הצטרף פרנק כמתופף ללהקת The Lookouts. אז גם אימץ את שם הבמה טרה קול (קול מאוד, באנגלו-צרפתית). הלוקאאוטס הוציאה אלבום בלייבל שהקימה, שנקרא ”Lookout! Records”, והוא זיכה אותה בחשיפה ובאהדת הקהל באזור סן-פרנסיסקו רבתי. הלהקה, עם טרה קול בן העשרה, החלה להופיע בקביעות באחד ממועדוני הפאנק באזור התעשייה של ברקלי. בינתיים הקימו ארמסטרונג ודירנט ב-1987 להקה בשם Sweet Children והופיעו במועדון בו עבדה אימו של ארמסטרונג כמלצרית (בו גם חילטר דירנט כטבח). ב-1989 הם צירפו את המתופף אל סוברנטה (ג'ון קיפאייר) ושינו את שמם ל-Green Day. השם הגיע משיר שהם כתבו על ההובי שלהם - לעשן גראס. למרות שהיו טריים בעסק הם ידעו שהלייבל “Lookout” היה ה-לייבל להיות חתומים בו, אם אתה להקת פאנק צעירה ובועטת מאזור המפרץ. לאחר אודישן רצוף בעיות, הם הוחתמו. מאוחר יותר באותה שנה הוציאו גרין דיי אי.פי בשם 1,000 Hours, וב-1990 הם הוציאו את אריך הנגן הראשון שלהם: 39/Smooth – עלות הפקת שניהם היתה כ-600 דולר. למרות ההערכה שקיבלו בסצנת הפאנק ולמרות הקהל ההולך וגדל של הלהקה, החליט המתופף קיפמאייר לעזוב את הלהקה, ובמקומו צורף להרכב טרה קול. מאז ועד היום לא שונה ההרכב. יום לאחר שדירנט סיים תיכון (טרה קול וארמסטרונג נשרו לפני תום הלימודים) יצאה הלהקה לסיבוב הופעות בארה"ב. הם חרשו מועדוני פאנק ורחבות סקיייטבורדינג במשך חודשים שלמים, וחזרו לקליפורניה בשביל להקליט את אלבומם השני, Kerplunk. Kerplunk, שהוקלט בחמישה ימים בעלות כוללת של 1000 דולר, היווה את פריצת הדרך המשמעותית של גרין דיי. בסצינה כבר היה באז די גדול לגבי שלישיית הפאנק החדשה, ועם צאת Kerplunk ב- 1992, מכרה הלהקה יותר מ- 30 אלף עותקים משני אלבומיה. בניגוד לשאר להקות האינדי בשוק הזה, הצליחה גרין דיי לממש את ההבטחה ואת הבאז. היא יצאה לסיבוב הופעות אחד באירופה וחמישה באמריקה, ואף שימשה באחד מהם כמופע חימום ללהקת הפאנק הותיקה Bad Religion.
 
חלק ב'

לאור הפופולריות ההולכת וגדלה של הלהקה וההכרה הארצית לה זכו חבריה מצד סצינת מעריצי ההארד קור פאנק, היה ברור שהיא גדולה מדי ללייבל “Lookout” הקטן והמשפחתי. חברות תקליטים גדולות שקלטו מה קורה בסצנת הפאנק המחתרתית, החלו להראות התעניינות הולכת וגוברת בשוק הלהקות, ובמיוחד בגרין דיי. בתום מלחמת החתמות קצרה, באפריל 1993 החתימה "ריפריז" את הלהקה (“Lookout” נותרה עם הזכויות לשני אלבומיהם הראשונים). ב-1994 החלה הלהקה להקליט את אלבומה השלישי. ההקלטות התארכו לחמישה שבועות במקום חמישה ימים. האלבום דחס 14 קטעים ל- 39 דקות בלבד. Dookie יצא לחנויות בפברואר 1994. הסינגלים שהניב: “Longview", "Welcome to Paradise”, “When I Come Around” ו- “Basket Case” זכו לחשיפה כבדה ב-MTV ושהו חודשים ארוכים במצעדים האמריקאים. חודש לאחר צאתו עמדו מכירות האלבום על למעלה ממיליון עותקים. כמו-כן זיכה השיר “Basket Case” את הלהקה ב"גראמי" בקטגוריית "ביצוע המוסיקה האלטרנטיבית הטוב ביותר". עד היום נמכר Dookie ב-8 מיליון עותקים בארה"ב וב-10 מיליון ברחבי העולם, והוא אלבומם המצליח ביותר של גרין דיי עד כה. באותה שנה הם עשו סיבוב מועדונים בארה"ב והצטרפו לשורת האמנים שהופיעו בפסטיבלי הרוק המובילים "לולפלוזה" ו"וודסטוק". האחרון יירשם בספרי היסטוריית הרוק כאחד מהטובים: במהלך ההופעה התנהלה מלחמת בוץ בין הלהקה לבין הקהל, ובסוף ההופעה היו כל-כך הרבה מעריצים מכוסי בוץ על הבמה עם הלהקה, עד שאחד המאבטחים חשב בטעות שדירנט הוא מעריץ, ושבר חלק משיניו כשניסה להעיף אותו בכוח מהבמה. מעודדים מההערצה אליהם, החליטו גרין דיי לצאת לסיבוב אולמות, והקפידו על כך שמחיר כרטיס לא יעלה על 20 דולר (צעד זה עורר הרבה תגובות נזעמות מצד הקולגות, שעד אז היו משנוררים מהמעריצים מחיר כפול, אם לא יותר מזה, עבור כרטיס). אבל המחיר לא היה האטרקציה היחידה עבור מעריצי הלהקה – כולם ידעו שבכל רגע נתון במהלך ההופעה יכול היה ארמסטרונג להוריד את הגיטרה ולהפשיל את מכנסיו. בניגוד לג'ים מוריסון, לא הסתבך ארמסטרונג עם החוק, אבל חטף קנס ע"ס 140 דולר ממשטרת מילווקי על התערטלות בפומבי. במהלך אותה שנה השלימה הלהקה הקלטות לאלבום נוסף, Insomniac, שלמרות שנמכר במיליוני עותקים ברחבי ארה"ב לא הצליח לשחזר את הצלחת קודמו. באותה שנה, 1995, הפכו ארמסטרונג וטרה קול הצעירים לאבות גאים, ודירנט התחתן. בעקבות חשדות שמנהליהם האישיים הדליפו לתחנות הרדיו, הרבה לפני יציאתו המתוכננת, שיר חדש שהקליטו: “J.A.R” (שהוקלט עבור פסקול הסרט "אנגוס"), החליטו חברי גרין דיי לפטר אותם. בתום סיבוב ההופעות שעשו בעקבות צאת Insomniac יצאו חברי הלהקה לחופשה ארוכה ומתבקשת.
 
חלק ג' ואחרון

ב- 1997 הקליטו חברי הלהקה את אלבומם החמישי Nimrod, שיצא ב- 14 באוקטובר 1997. באלבום משתתפים(לראשונה באלבומי הלהקה) נגנים אורחים, כמו כנרת האינדי פטרה היידן (ביתו של הבסיסט צ'ארלי היידן) והחצוצרנים גבריאל מקנאייר וסטפן בראדלי. למרות הלהיט העולמי “(Good Riddance (Time Of Your Life”, מכירות האלבום לא המריאו. ב-2000 יצא אלבומם השביעי Warning. הלהקה הצליחה להוציא את הסינגל המצליח "Minority”, אבל גם אלבום זה, למרות שזכה לביקורות מצוינות, לא הצליח להחזיר את הלהקה לימי הזוהר להם זכתה באמצע שנות ה-90. ב-2001 יצא אלבום האוסף של הלהקה, International Superhits, ושנה אחר כך יצא אוסף הבי-סיידז, Shenanigans. ב-2004 יצא אלבומם American Idiot, שהגיע למקום הראשון בארצות הברית. האלבום זכה להצלחה גם מחוץ לגבולות ארה"ב ונמכר בכ-3 מיליון וחצי עותקים בכל העולם, כשהוא מועמד לשבעה פרסי גראמי, ביניהם אלבום השנה ואלבום הרוק של השנה.
 

clam

New member
מממ...אני חושב שאבא שלו קנה לו את

הגיטרה לפני שהוא מת. לא האמא
 

wommer

New member
וואו!

תודה על המידע הרבה שהעשיר אותי לא מעט... ואם אני לא טועה זה באמת אמא שלו שקנתה את הגיטרה... =\
 
למעלה