היום הזה
יום הזיכרון ליצחק רבין, זורק את כולנו לאותו יום, ואל השאלה הנפוצה ביותר (חוץ מאיך זה יכול היה לקרות) איפה כל אחד היה כששמע על הרצח. וכמי שאינה מורגלת בתאריכים עבריים, לגבי ה - 4 בנובמבר הוא היום בו נרצח, בו שאלתי את עצמי איך אדם אחד, יכול להפוך את הבטן למדינה שלמה. אדם אחד קטן, שדווקא בגלל חוסר הייחוד שלו, שדווקא כי רואים עשרות כמוהו בכל יום ועל כל מדרכה, לא בלט וכך הטעה. ובאותה שנה עצמה, כמה חודשים קודם, חשבתי ששום דבר כבר לא יגע בי, ששום דבר לא יזעזע אותי, כי מה כבר יכול לגעת אחרי מות בן. ונגע וזעזע ובאה עוד תובנה, שגם הבומבה הכי חזקה לא מחסנת מפני אחרות..
יום הזיכרון ליצחק רבין, זורק את כולנו לאותו יום, ואל השאלה הנפוצה ביותר (חוץ מאיך זה יכול היה לקרות) איפה כל אחד היה כששמע על הרצח. וכמי שאינה מורגלת בתאריכים עבריים, לגבי ה - 4 בנובמבר הוא היום בו נרצח, בו שאלתי את עצמי איך אדם אחד, יכול להפוך את הבטן למדינה שלמה. אדם אחד קטן, שדווקא בגלל חוסר הייחוד שלו, שדווקא כי רואים עשרות כמוהו בכל יום ועל כל מדרכה, לא בלט וכך הטעה. ובאותה שנה עצמה, כמה חודשים קודם, חשבתי ששום דבר כבר לא יגע בי, ששום דבר לא יזעזע אותי, כי מה כבר יכול לגעת אחרי מות בן. ונגע וזעזע ובאה עוד תובנה, שגם הבומבה הכי חזקה לא מחסנת מפני אחרות..
