היום החלטתי

[הלן...אמא של אמיר]

היום החלטתי

ללכת לישון "מוקדם", בערך בשעה 2:00 , לשם שינוי. והינה, תוך כדי עצימת עיניים, התגנבת לי פתאום משום מקום. אתה, בחופשתך האחרונה, מצטרף אלי לקניות בסופר. זה לא היה אופייני אצלך להצטרף אלי לקניות בסופר, אבל באותה החופשה הצטרפת. התהלכתי איתך כלביאה גאה בין המדפים. כל אם שפגשתי בסופר התעכבתי לשוחח איתה ולהציג אותך, במידה ולא ראתה אותך מזמן. ואתה, בשקט הנפשי שלך, עמדת שם בששקט ובסובלנות, החיוך התמידי על פניך, ונתת לי לעשות את ההצגה הזו לפי ראות עיני. הקניות האלה לקחו לי המון זמן, בסביבות שלוש שעות, כי עם כל אחת שוחחתי ארוכות עליך. וכאשר שאלו היכן אתה משרת אמרת "מודיעין" ולא הוספת. אחרי שחזרנו מהסופר "צחקת" עלי עם אחיותיך, ואמרת שדברי החלב לא מתקלקלים כל כך מהר כפי שחשבו, ולראיה הם עמדו במבחן הפטפטת שלי בסופר. ואז, עברו שבועיים ואתה נהרגת. וחשבתי לי אז, האם ההצטרפות הזו שלך, היתה מעין פרידה מכולם, מין סיבוב הופעות כזה. והלילה חזרת אלי, יחד עם אותו סיבוב, יחד עם אותו חיוך, יחד עם אותו השקט, יחד עם אותו היופי שלך. ואני, כל כך רוצה שתחזור. כל כך רוצה שתהיה. כל כך רוצה לגעת. אולי תבוא רק לקצת, רק, רק לקצת. אמא.

 

[הילי לרגע]

הזמנה

לזה אני קוראת הזמנה הזמנת את ילדכ עמ החיוכ עמ אותו השקט הזמנת והוא הגיע. הזמנות שכאלה נועדו שנזכור את פניהמ הזמנות שכאלה נועדו שלא יטשטשו עמ הזמנות שכאלה אפשר להרדמ שבוע טוב אמא של אמיר

 

[הלן...אמא של אמיר]

ממש לא הזמנה הילי..אלא ביקור פתא

 

[amore]

הייתי רוצה........

הייתי רוצה לשבת לידך ולחבק אותך חזק,חזק כי החיבוק הוא טוב יותר ממילים ואני לא מכיר מה זה לאבד בן, איבדתי חברים,אבל לאבד בן זה בטח הכי קשה זה כאילו חתיכה נחתכת מבשרך.אינני יודע מה להגיד,וקשה להתבטא במקרה הזה, כי מילים הן רק מילים,הן רק מילים והן לא מוחקות כאב. אני כולי איתך!

 

[הלן...אמא של אמיר]

amore יקירי...אכן הרגשתי

את חיבוקך.... תודה

 

[אחת מהצד]

בוקר טוב לך הלן יקרה

המסך נפתח לי הבוקר עם הכותרת שלך. המשפט ההוא על הכלי המשוחזר, שתמיד מזכיר לי את "בובה ממוכנת" של יונה וולך. ברדיו אמרו שהיום הוא יום השנה למותה. נדמה לי שעברו 16 או 17 שנה מאז שנפטרה. ואז כשקראתי על הלילה מלא הגעגוע שהיה לך אתמול.. ואני יודעת כמה קשה לקחת את זה כמו שהילי אמרה. אז פתאום ניזכרתי בשיר אחר שלה שאולי מקשר את מה שכתבת עם מה שהילי אמרה כל כך נכון..(תרשמי עוד חיוך קטן) וגם קצת בשביל יונה... רקמה מדוייקת / יונה וולך אני מסתכלת בקטן הזה ורואה את פרח לב הזהב מונח על הכר פיו פתוח. עיניו משורטטות בעדינות. ראשו מופקד בחלומות טובים. כבר הפליג ממני והלאה. גביניו הדקים מתוחים כציור אין רקמה מדוייקת ממנו. -------- ככה זה עם שירים. הם כותבים על משהו אחד ואנחנו לוקחים את זה למקום אחר ועכשיו לך תדיין מה היתה כוונתו של המשורר שבוע טוב לך הלן ושתמיד יהיו לך זכרונות נעימים והלוואי שהם יעשו לך גם טוב על הנשמה אחת שמחבקת אותך חזק

 

[אחת מהצד]

ואופס! עזרא איך עוד לא קפצת

שאני מתכוונת לדליה רביקוביץ וסתם דחפתי לפה את יונה וולך כי דיברו עליה קודם ברדיו?

אחת שהיום החיבורים שלה בראש קצת רופפים

 

[עזרה@ראשונה]

לא נורא, לא נורא שהתבלבלת

ולא צריך חיבורים רופפים בראש כדי להתבלבל, הז´אנר הזה הרי כל-כך דומה, איזה מזל שהספקת להקדים תרופה למכה ולציין את הפרובלמטיות שבהבנת כוונות המשורר, אחרי הכל, כל הז´אנר הזה היה כמו בדיחה פרטית אחת גדולה, תארי לעצמך מה היה עזרא מראה לך מתוך הבובה הממוכנת הזאת שהזכרת: בלילה הזה הייתי בבה ממוכנת ופניתי ימינה ושמאלה, לכל העברים, ונפלתי אפים ארצה ונשברתי לשברים ונסו לאחות את שברי ביד מאמנת. ואחר כך שבתי להיות בבה מתקנת וכל מנהגי היה שקול וציתני, אולם אז כבר הייתי בבה מסוג שני כמו זמורה חבולה שהיא עוד אחוזה בקנוקנת. ואחר כך הלכתי לרקד בנשף המחולות אך הניחו אותי בחברת חתולים וכלבים ואלו כל צעדי היו מדודים וקצובים. והיה לי שער זהב והיו לי עינים כחלות והיתה לי שמלה מצבע פרחים שבגן והיה לי כובע של קש עם קשוט דבדבן. אל תגידי, אגב, שלא הבחנת במשהו צורם במיוחד בחריזה של המילה האחרונה בשיר. אבל כל הצעה חלופית - היא על אחריות המציע. איזה פלא זה, שכולם נוקבים באותה מילה!

 

[ניצן16]

עוד שיר של יונה וולך

ביום שישי שעבר השכבה שלי ואני עשינו יום לזכר עליזה מלכה ז"ל. למי שלא יודע, עליזה נהרגה בפיגוע ירי לא מזמן בגלבוע. היא למדה איתנו בכיתות היסודי, אז היה נראה לנו מתאים שנעשה לה משהו. בכל אופן, היה (בין השאר) קטעי שירה שהקראנו, ואחד מהם הוא הקטע הבא: "שים סכר גדול ליד מעינות הכאב אגר אתו כמו מים שמר עליו שלא יתפזר כי הוא חייך" יונה וולך אני לא יודעת מה אתכם, אך אני לא כ"כ התחברתי לשיר. אני לא מבינה למה אני צריכה לאגור את הכאב, כדי שלא יתפזר. דווקא, נראה לי טבעי שאנו רוצים להיפטר כמה שאפשר מהכאב הנורא הזה. אז יכול להיות שלא הבנתי את השיר (הגיוני- למרות שחברי ואני ניתחנו אותו באוטובוס ב"יס,והגענו למסקנה ש"כוונת המשוררת" כן הייתה לאגור את הכאב, פשוטו כמשמעו). לא יודעת.

 

[הלן...אמא של אמיר]

ניצן...נסיתי לתת גם את דעתי

לשיר, ואני חושבת שיונה התכוונה שאין משמעות לחיים ללא כאב. דרך הכאב אנחנו יכולים יותר להתפעל מהיופי. תחשבי על זה....ותגידי לי מה דעתך.

 

[ניצן16]

הלן,

מאוד נראה לי ההסבר שלך. דווקא עכשיו שאמרת לי אותו, זה נראה די הגיוני, וטוב לי לחשוב כך. תודה לך, ניצן.

 

[הלן...אמא של אמיר]

אין על מה..בשביל זה יש חברות ../images/Emo13.gif

 

[הלן...אמא של אמיר]

אחת מהאמצע ../images/Emo13.gif

אהבתי את ההתחברות שלך לגעגועים שלי לאמיר. אכן, אני לא צריכה את החלומות בשביל לזכור את אמיר. הוא איתי כל הזמן. אבל...לפעמים...פתאום...זה נוחת משום מקום. והבוקר קמתי רגילה ...עם חיוך חדש. אז...חיבוק לך חזרה...חם ואוהב.

 

[מיכל@בר]

הלן יקרה ../images/Emo24.gif רק מחבקת אותך..

 

[הלן...אמא של אמיר]

../images/Emo24.gif ואין צורך במילים,

נכון מיכל?

 

[yellowt]

הלן יקרה...קוראת אותך..דמעות זולגות

וחושבת איך זה שאת נשמעת לי בדיוק כמו אמא שלי... פשוט מדהים.. אני רואה את אמא שלי ומבינה בדיוק מה את מרגישה ... ואיך נראים החיים החדשים של כולנו... לצערי כמובן.. תיהיי חזקה וכיף לך שאת מצליחה לחלום עליו... אנחנו עוד לא הצלחנו.... שלך תותי

 

[הלן...אמא של אמיר]

תותי היקרה

כנראה שאימהות קורצו מאותו החומר. מסרי לאימך חיבוק חם בשמי. ולך חיבוק ענק ענק. ותודה על הכל.

 

[עזרה@ראשונה]

מסביב לסיבוב

סיבוב הופעות, קראת לזה, כמו סיבוב פרידה, והלילה הוא חזר אלייך ´יחד עם אותו סיבוב´... והנה שוב אותה אמת קשה, שלא חשוב כמה ישר אנחנו הולכים, וכמה קדימה נדמה לנו שאנחנו מתקדמים - אחרי הכל כולנו מסתובבים סביב איזה זנב בלתי-נראה, לפעמים אנחנו מסובבים את עצמנו בכחש כאילו הכל לעולם ועד - לפעמים נדמה שכולנו קצת מסUבבים, וכמה שנרצה להתקדם רק ישר ורק קדימה - הכל, אחרי הכל, הוא רק שאלה של זמן, עד הסוף הבלתי נמנע. אז על מה אנחנו בוכים, בעצם, אם לא רק על הזמן: למה דווקא היום - ולא מחר. למה דווקא מחר - ולא בעוד שנה. למה בעוד שנה - ולא בעוד עשר. ובעיקר: למה זה קרה אתמול - למה בכלל זה קרה, הכל סובב סביב הזמן, ואנחנו ממאנים להכיר שזו האמת כולה, שבכל שעה ושעה, עומדים השמיים על כולנו ומחכים לנו בסיבוב. אנחנו יכולים להזיז את המחוגים קדימה בקיץ, ואחורה בחורף - והמחוגים יכולים להסתובב ולהסתובב כמה שיסתובבו - כל העולם בעצם מסתובב, גם הירח, הכל סובב, הכל מסתובב, הכל סיבוב אחד גדול, ואין סיבה - אבל יש מסובב - כל החיים הם סביבון אחד גדול, פעם נס - פעם לא; פעם גדול - פעם קטן; פעם היה - פעם לא; פעם שם - פעם פה - אלה החיים האמיתיים, אין בחירה ואין בחירות, יש רק סיבוב אחד - אין סיבוב שני, ואם אכן זה קורה - מסתבר שבאמת זה קורה רק בחלום, כמו הלילה, כשהוא חזר, הבן, לאמא, אולי גם לחלב שלה, שלא מתקלקל, לסיבוב נוסף. לכן, ככל שהדבר ייראה אכזרי או אבסורדי - כמה שלווה ורוגע יש, איפוא, בהשלמה הזו שלך, כשאת כבר מסכימה מראש שהוא יבוא, אמיר, אפילו לקצת. רק לקצת. זה הסיבוב הכי חד שאמא יכולה לקחת - אבל הדרך הכי ישרה שאפשר. את בדרך הנכונה.

 

[מיכל@בר]

אוי, עזרא, אהבתי את עניין הסיבוב,

בעיקר זה של סביב הזנב הבלתי נראה ... ושאתה מפוצץ ברגישות כבר אמרתי? ...

 

[הלן...אמא של אמיר]

עזרא...מתאפקת לא לאמר את שימך

שלוש פעמים...חחחחחח כן...כל כך נכון ההסתובבות הזו מסביב לזנב... לא תמיד...לא כל הזמן...אבל פתאום יש את העצירה הזו...וקצת מבט אחורה..וקצת געגועים...וקצת כאב...והזנב...כמו שמיכל ציינה. שמחה שאתה פה.