היום היה יום השנה ה3.....

[TaLoLaaaA]

היום היה יום השנה ה3.....

עכשיו חזרתי מהבקעה... לא יודעת...כל כך הרבה רגשות מעורבים..... אתם בטח זוכרים שכבר דנתי פה איתכם בשאלת יום השנה - האזכרה... היום זה היה יותר מוחשי מתמיד.... היום לא הרגשתי כאב!!! היום לא הרגשתי צער!!! גם לא געגוע!!! ומיכלי, אני כל כך מצטערת שלא הרגשתי את כל אלה דווקא ביום הזה!!! ואני יודעת שדווקא לעמוד מול הקבר שלך היום היה צריך לעשות משהו... לא היתה אפילו פעם אחת שהדלקתי באזכרות ובהלוויה נר לזכרך בקבר... לא היתה פעם אחת שהנחתי אבן לזכרך על הקבר שלך... לא היתה פעם אחת ששמתי לך פרחים על הקבר... אזזזזז - אני כל כך מצטערת על כל אלה....... אבל יש לי הסבר: למה לא הרגשתי היום כלום? כי בישבילי היום הזה הוא יום מוזר...לא ממש ניתן להסבר...זה בכלל לא היום בו נלקחת מאתינו....היום הזה היה אתמול...אבל האזרכה היתה היום בגללל שאתמול היה חג... כל השנה אני כואבת את לכתך... כל השנה אני מתעגעגת לךךךךךך מאודדדד! על השנה כואב לי ואני בוכה.... ועוד יותר אני בוכה על מי שלא תהיי... ומשום מה ביום האזכרה אני לא מרגישה שאני מתאחדת עם זכרך... למה הית צריכה ללכת מאיתנו? כדי שכל שנה נעשה מין מפגש של כל האנשים שהכירו אותך שלא תמיד מכירים בינהים....כדי שנשב ונאכל...ואלוהים - אני אף פעם לא מבינה למה המשפחה השכולה היא זאת שצריכה לספק ולממן את האוכל...זה ממש מצעבן אותי!!!!!!! לא הית צריכה ללכת בישביל זה... רק הית צריכה לפגש והינו נפגשים כולם - א-י-ת-ך!!! אז דווקא ביום הזה כשכולם אוכלים ושותים ושמחים ומדברים...אז אני שוב שואלת למה צריך את היום הזה? הוא עוזר לנו לזכור אותך יותר טוב? ל-א הוא גורם לנו להתאחד עם זכרך - גם ל-א אז עכשיו את מבינה למה אני לא הרגשתי ביום הזה ככה...סלחי לי... למה הדלקתי נר לזכרך על הקבר? אני מממשששש לא יודעת לענות לך על זה... פשוט כל הסיטואציה הזאת שאיזה 50 איש עומדים סביב הקבר ואני צריכה ללכת להדליק נר נורא מפחידה אותי!!!!!! למה לא הנחתי זר פרחים על קברך? כי את יודעת כבר שאני לא ממש חושבת שאת שם...הגוף שלך כבר לא ממש שם... והנפש...הנפש שלך עפה מעלינו...וכל הרגעים שלנו והאישיות שלך נמצאים אצלי בלב עמוק עמוק...אז למה אני למה לא הנחתי אבן? אותה תשובה. עכשיו עם כל הכאב הזה אני מניחה שהבנתם מה אני חושבת... אני רוצה לדעת מה דעתכם. יום השנה.

 

[ניצן16]

טל,

אני מבינה אותך לגמרי. גם אני בכלל לא מתחברת ליום השנה. הוא לא גורם לי להיזכר באחות שלי ולהיות עצובה יותר מתמיד. אנחנו זוכרים את מתינו בכל ימות השנה, בלי קשר לתאריכים. נראה לי שלחלק אנשים יום השנה, יום ההולדת ועוד כל מיני תאריכים עושים משהו. להורים שלי למשל. לי- הם לא.

למיכל.

 

[עזרה@ראשונה]

לא כדאי לך לדעת מה עזרא חושב

על אזכרה ועל יום זכרון ועל לזכור את זכרו של זיכרו לברכה - זה דבר די-חדש ה´זיכרו לברכה´, פעם האנשים היו טועים וקוראים לזה בטעות ´זכרונו לברכה´ - בקיצור, עזרא שוב יחזיר אותך הרבה אחורה, וירענן לך את הזכרון(!) בדבר שאת עצמך יכולה לראות במו-עיניך, אבל כנראה לא הבחנת בו מעולם. עצם המילה ´זכר´, שהשורש שלה הוא ז.כ.ר. - המילה הזו היא אינה אלא קפריזה של כמה זכרים מהזמן העתיק, שהאגו הדפוק שלהם ביקש, כנראה, להנציח את עצמם, כלומר לגרום שיזכרו אותם, את עצם נוכחותם, גם בחייהם וגם אחרי מותם. וכך הם שתלו את המסר הזה בכל כתבי הקודש שהם עצמם ערכו, וכך יצרו מושג חדש שאין לו עם המציאות ולא כלום. שורש המילה הזו, במקורו, מיוחס לאדם הזכר, הזיכרי, שאבר הזכרות שלו יכול להשתוות רק לפרונט הארוך של המכוניות האמריקאיות שהזכרים האלה היו אוהבים עד לפני זמן לא רב, גם במאה שלנו. זכר ונקבה ברא אותם, כך נאמר מייד בהתחלה, ומאז - הפך תואר הזכר למשהו שהיה, לדעת הזכר, על כולם (אולי על כולן) לזכור היטב. תלכי תקראי את הפרק האחרון בספר ויקרא, בטח לא נתקלת בו מזמן, שם כבר תלמדי היטב מה חשבו הזכרים על עצמם: "והיה ערכך הזכר - חמישים שקל. ואם נקבה היא - והיה ערכך שלושים שקל!" יותר מכך: "אם בן חמש אתה שנים ועד עשרים שנה - והיה ערכך הזכר עשרים שקלים, ולנקבה - עשרה שקלים". חצי מחיר. וזה לא מילים של עזרא או של עיתון ספורט. אלה מילים של אלוהים. גשי תבדקי. אז זהו. המילה ´זכר´ התפתחה מאז במובן משהו המהווה כביכול את "המשך העולם". אם לא יהיו זכרים - לא ימשיך העולם. לכן, כשהם אמרו על אלוהים שהוא "יזכור" "זכר-עולם" את עמו - לא היה בכך - בשפה של אותם ימים - יותר מאשר לציין את ההבטחה שהוא מבטיח לעמו ´לצייד´ אותם בזכרים, לצורך המשך העתיד ובעיקר הפריון. מכאן התגלגלה המילה, במשך השנים, בטעות כמובן, למשמעויות מטופשות שלא היו בה מלכתחילה. במילים אחרות: מה שהיום אנחנו קוראים לו "אזכרה", או "זיכרו של אדם" - הוא אינו אלא שיבוש של הדבר האמיתי. הדבר האמיתי הוא הידיעה, וההכרה, והתודעה, והשימור של הנפטר בתאי-הכרה במוח, כשאפילו מתוך כבוד המת, לא כדאי לקרוא להם תאי זכרון. והתודעה הזו, השימור הזה, שונים שינוי מהותי מ´פעולת´ האזכרה עצמה. האזכרה - היא משהו חיצוני-פורמלי בלבד: אורחים, אוכל, דיבורים, קישקושים. בדיוק כל מה שכתבת. אבל הדבר האמיתי - הוא משהו מסוג אחר, וכמובן שהוא אינו מוגבל לא ליום ולא לשעה ולא לשום טקס. הוא נמצא בך, עוטף אותך, אופף אותך, בא, והולך, וחוזר, ושוב הולך, ושוב חוזר, ושוב בא, וחוזר חלילה - כל השאר זו עסקנות של חברה קדישא, ועכשיו נפל לעזרא העיפרון - וזהו סוף הזיכרון. טוב מה שעשית, וטוב מה שנהגת. אין שום קשר בין יום של אזכרה - לבין ´זכירה´ אמיתית של האדם המת. עד היום, אגב, הזכרים האלה לא נגמלו מהזיכרון ההוא שלהם שהם אוהבים להזכיר, או כמו שאת בטח מכירה טוב יותר, מהזיקרון שהם רוצים להזקיר אותך. אז הנה: אזכרות - היו לך עד היום שלוש. אבל במציאות - זה קורה לפעמים שלוש פעמים בכל דקה. תהיי חזקה!

 

[מיכל@בר]

כמו ניצן, כך גם אני חושבת

שדווקא ב"תאריכים" יש משהו שלא תמיד מאפשר להרגיש את מה שמרגישים באמת, להתחבר לבטן ולנשמה ובימים אחרים, מרגישים, ועוד איך מרגישים. עצוב לי עליך, טל, שבכל פעם זועקת כאב...