היום הייתי בלוויה של חולת אלצהיימר
היום נפטרה אמא של הבוס שלי, היא הייתה בת 95 ובשנים האחרונות לחיה היה לה אלצהיימר. ידעתי כל הזמן הזה שהיא חולה וכל הזמן שאלתי עליה שאלות. היום היא נפטרה, והנכדים שלה בגילי, הם גם חברים טובים שלי, אז היום שהייתי בלוויה היה לי מאוד עצוב. ושתבינו אף פעם בחיים שלי לא בכיתי בלוויה, אולי בגלל שאף פעם לא איבדתי מישהו ככ קרוב (טפו טפו), אבל כל פעם שהלכתי ללויות אז לא ממש הרגשתי כלום. היום בלוויה כל הזמן הזה חשבתי על איך המשפחה מרגישה, האם הם מרגישים תחושת הקלה? גם נכנסתי פתאום לסרט, כאילו שריחפתי שם מלמעלה וראיתי את המשפחה שלי באותה סיטואציה. לא ראיתי הרבה בכי בלוויה, כנראה שבאמת לוויה של חוליי אלצהיימר שונה מלוויה רגילה. היה עצבות כי בכל זאת נפרדים מאדם יקר. בכל אופן שיצאנו החוצה פתאום פרצתי בבכי (ואני לא אחת כזו שבוכה ליד אנשים) וחברות מהעבודה לא הבינו מה קרה לי שאני ככה בוכה פתאום. אמילי יקרה, אמנם לא הכרת אותי ככ, וגם אם היית מכירה אותי אז היית שוכחת - תנוחי על משכבך בשלווה ג'אסטמי
היום נפטרה אמא של הבוס שלי, היא הייתה בת 95 ובשנים האחרונות לחיה היה לה אלצהיימר. ידעתי כל הזמן הזה שהיא חולה וכל הזמן שאלתי עליה שאלות. היום היא נפטרה, והנכדים שלה בגילי, הם גם חברים טובים שלי, אז היום שהייתי בלוויה היה לי מאוד עצוב. ושתבינו אף פעם בחיים שלי לא בכיתי בלוויה, אולי בגלל שאף פעם לא איבדתי מישהו ככ קרוב (טפו טפו), אבל כל פעם שהלכתי ללויות אז לא ממש הרגשתי כלום. היום בלוויה כל הזמן הזה חשבתי על איך המשפחה מרגישה, האם הם מרגישים תחושת הקלה? גם נכנסתי פתאום לסרט, כאילו שריחפתי שם מלמעלה וראיתי את המשפחה שלי באותה סיטואציה. לא ראיתי הרבה בכי בלוויה, כנראה שבאמת לוויה של חוליי אלצהיימר שונה מלוויה רגילה. היה עצבות כי בכל זאת נפרדים מאדם יקר. בכל אופן שיצאנו החוצה פתאום פרצתי בבכי (ואני לא אחת כזו שבוכה ליד אנשים) וחברות מהעבודה לא הבינו מה קרה לי שאני ככה בוכה פתאום. אמילי יקרה, אמנם לא הכרת אותי ככ, וגם אם היית מכירה אותי אז היית שוכחת - תנוחי על משכבך בשלווה ג'אסטמי
