היום הייתי בניצנים לעשות טיפול
בעזרת בעלי-חיים. הבנתי שהרבה אנשים עזבו היום כי מחר אמורה להיות הפסקת אש. מצד שני, הבנתי שבכלל לא ברור שמפרקים את המאהל. יש כאלה שחוששים לחזור, שרוצים לראות מה קורה, שבתיהם נהרסו וכו'. הבאנו ארנבונים גורים, שרקנים ונחש. הגיעו אלינו ילדים מגיל שנתיים(בליווי אמא) עד גיל 18(היתה אמורה להתגייס כבר). אפילו הגיעו מספר קטן של הורים. חלק רק ליטפו וזה הרגיע אותם. חלק האכילו את החיות וטיפלו בהם. חלק ניצלו את נוכחות החיות לפתח שיחה. חלק עטפו את החיות ועשו להם מין "מקלטים" חמימים וחשוכים ומוגנים אבל גם "מחניק" וגם חשבנו שהבעלי-חיים "נעלמו". ילדים שעולים לכתה א ספרו בעצב שעוד לא קנו להם ספרים וילקוטים. חלק מהם פחדו וחששו ולאט לאט התגברו על הפחד וליטפו את הארנבונים ושרקנים והחזיקו את הנחש. חלק ניצלו את ההזדמנות לספר על בעלי-החיים שלהם שנשארו מאחור והם דואגים להם. חלק ספרו על בעלי-החיים ומשם הגיעו לספר על אבא או אמא או אח גדול שנשארו גם מאחור. היה טוב וחשוב שהיה לילדים אפשרות לפרוק רגשות, להירגע, להביע רגשות וחששות. ייתכן שנחזור בהמשך השבוע בהתאם למצב והצורך, אם יהיה.
בעזרת בעלי-חיים. הבנתי שהרבה אנשים עזבו היום כי מחר אמורה להיות הפסקת אש. מצד שני, הבנתי שבכלל לא ברור שמפרקים את המאהל. יש כאלה שחוששים לחזור, שרוצים לראות מה קורה, שבתיהם נהרסו וכו'. הבאנו ארנבונים גורים, שרקנים ונחש. הגיעו אלינו ילדים מגיל שנתיים(בליווי אמא) עד גיל 18(היתה אמורה להתגייס כבר). אפילו הגיעו מספר קטן של הורים. חלק רק ליטפו וזה הרגיע אותם. חלק האכילו את החיות וטיפלו בהם. חלק ניצלו את נוכחות החיות לפתח שיחה. חלק עטפו את החיות ועשו להם מין "מקלטים" חמימים וחשוכים ומוגנים אבל גם "מחניק" וגם חשבנו שהבעלי-חיים "נעלמו". ילדים שעולים לכתה א ספרו בעצב שעוד לא קנו להם ספרים וילקוטים. חלק מהם פחדו וחששו ולאט לאט התגברו על הפחד וליטפו את הארנבונים ושרקנים והחזיקו את הנחש. חלק ניצלו את ההזדמנות לספר על בעלי-החיים שלהם שנשארו מאחור והם דואגים להם. חלק ספרו על בעלי-החיים ומשם הגיעו לספר על אבא או אמא או אח גדול שנשארו גם מאחור. היה טוב וחשוב שהיה לילדים אפשרות לפרוק רגשות, להירגע, להביע רגשות וחששות. ייתכן שנחזור בהמשך השבוע בהתאם למצב והצורך, אם יהיה.
