היום הכבדתי על אמי

[blonda3]

היום הכבדתי על אמי../images/Emo10.gif

באתי לביקור התכוונתי שזה יהיה ביקור קצר לא רציתי להכביד עליה ובסוף יצא שהיה ביקור ארוך הדברים היו כבדים דיברנו על הפחדים שלנו ושתינו הזלנו דמעות אבל יצאתי ממנה בהרגשה איומה גם כי הכבדתי עליה והיא קצת כעסה עלי בגלל זה גם כי התעורו אצלי רגשות אשמה גם כי אני כרגיל לא יכולה לדבר איתה חופשי.... וגם כי אני צריכה תמיכה והיא לא מרשה לי לפנות למי שאמורים לעזור לי או לכוון אותי ואני שוב מוצאת את עצמי "פוחדת ממנה" ומהתגובות שלה.... וזה תקוע לי בגרון.... אני אפילו פוחדת להכנס לפורום תמיכה שספציפי למחלה כדי שחלילה לא יזהו אותי שם... חברות שלה. וזה אחרי שכתבתי פה שאני לא אפחד ממנה.......

 

[חי יחידה]

קשה לי לענות לך על שאלה כזאת

אני לא דוגמא ליחסים של אם ובת היום אין לי אמא וזה מתגעגע לי נורא לפעמים זוכרים רק מצבים יפים כי זה נעים..

לך

 

[blonda3]

נכון חי../images/Emo20.gif

לפעמים עדיף לזכור מצבים יפים ונעימים......

 

[סביב השעון]

אולי אני טועה

אבל לדעתי כל שיחה על האמת, גם אם היא כואבת וקשה - מביאה בסופו של דבר לניקוי משקעים. אז לפעמים התגובה באה יותר מאוחר. אבל בסופו של דבר מה עשית רע? הקשבת לה? היית איתה ברגע קשה?זה חטא? היית אמיצה וגדולה. אולי היא רוצה אותך קטנה ולא מסוגלת, אבל בסופו של דבר היא תשמח שאת יכולה להתמודד. וגם היא. מה את אומרת?

 

[rolan]

אני אומרת.... ../images/Emo45.gif

ורוצה מאוד להוסיף.... רק שנורא נורא עייפה, מה גם, שהבטחתי יום אחד לספר את סיפורי, אני בטוחה בלונדה, שתתחברי אליו... והוא בא יבוא... בינתיים ליל מנוחה רולן הולכת ל

 

[blonda3]

שתינו בכינו../images/Emo7.gif

והיא אמרה לי שהיא לא צריכה את זה שזה מכביד עליה, שהיא לא רוצה לבכות ולא רוצה שאני אבכה, שהיא צריכה לידה אנשים שיעשו לה מצב רוח טוב שיצחיקו אותה ולא שיגרמו לה לבכות. דיברנו על הפחד מהמחלה ועל הפחד מהמוות ועל זה היא לא רוצה לדבר. והאמת? שלדעתי היא צודקת אבל זה יצא משליטתי ולכן הרגשתי רע כשיצאתי ממנה..... ונכון-היא רוצה אותי קטנה ולא מסוגלת וזה נורא קשה לי כל העניין הזה.... צריכה להשתחרר כמו שיעלי כתבה.

 

[azaria]

אמרה לך מה היא רוצה. תני לה!

היא רוצה אנשים שיצחיקו וינעימו את זמנה? תני לה את זה. תעלי זכרונות נחמדים. ספרי על דברים מצחיקים שקרו לך היום. נהלי איתה שיחה על דברים שאת יודעת שהיא נהנית מהם. מה אכפת לך. צביעות? כניעה? הלו! זו אמא שלך! והיא לא במצב טוב אם הבנתי נכון. תני לה את הבקשה הקטנה הזו שלה. ואת הכאב והחששות שלך תפרקי בפורום המתמחה במחלה או בכל דרך אחרת. אם היא מבקשת לא לדון בזה איתה, כבדי את בקשתה. עם כל אדם זר היית נוהגת כך כמובן מאליו. אז לאימך לא תתני לפחות אותו כבוד כמו לזר? אמנם עם אמא זה יותר קשה מאשר עם זר כי יש לך מטען וקשר. אבל צריך להתעלות מעבר לזה. ומצד שני תוכלי לאמר לה שאת מכבדת את רצונה ושתנסי כמיטב יכולתך להימנע מנושאים שהיא לא מעוניינת כרגע לדבר עליהם, אבל אם היא תשנה את דעתה או תרצה לדבר על משהו - שתדע לה שאת שם בשבילה ומוכנה לדבר גם על הדברים הכואבים והמפחידים ביותר. וזהו. משם ישר לבדיחות ולסיפורים הנחמדים ולחיוכים השמחים שאין להם דאגה בעולם. והעיקר, שיהיה לכולכם הכי קל שכל זה יכול להיות.

 

[blonda3]

זה בדיוק מה שאעשה../images/Emo45.gif

המקרה שתארתי היה הראשון והאחרון היום הנחתי לה לנפשה עשיתי בכוונה "שקט תעשייתי" ובערב התקשרתי ונתתי לה לדבר עם הבת שלי הקטנה שבד"כ מצליחה להעלות אצלה חיוך..... (למרות הביקורת שיש לה...) אז בהמשך אשתדל להיות יותר קלילה.... ללללל

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

בלונדה, הקשר שלכן הוא מאוד טעון

את צריכה לעשות המון עבודה על עצמך ואני לא בטוחה שאת יכולה לבד כי זה קשה. לכל אחד, לא רק לך. האם תוכלי להיעזר באיש מקצוע? יש כאן המון מטענים ישנים ומקובעים שאת לא משתחררת מהם. הפחד שלך ממנה והצורך לקבל ממנה תמיכה ולעשות מה שהיא אומרת לך, כלומר, לא לפנות למי שאמור לעזור לך, המילים שלך "היא לא מרשה לי", תוקעים אותך בגיל חמש. בלונדה, את חייבת להשתחרר וכשזה יקרה, נראה לי שהחיים שלך בכלל ייפתח להמון ערוצים ויזרמו נפלא. אני חושבת שזה אחד הדברים שהכי יכולים לתקוע בןאדם בחיים, הקשר הלא טוב, הסימביוטי והכפייתי עם אחד ההורים. נכתבו על זה ים של ספרים, ואחד הספרים המדהימים שקראתי בתחום הוא "הורים מרעילים". ספר מזעזע וראוי לקריאה לכל מי שמרגיש מורעל גם אם הוא פוחד להגיד את המילה הקשה הזו ולהעלות אותה על דל שפתיו. בכל אופן, בלונדה, אל תפחדי להיכנס לפורום תמיכה למחלה שלה. בחרי ניק אחר אם זה גורם לך ליותר ביטחון ותכתבי ככל העולה על רוחך. אלה הם החיים שלך ואת צריכה לחיות אותם בשבילך ולא בשביל אמא. יום קל שיהיה לך, יעל

 

[blonda3]

יעלי../images/Emo45.gif../images/Emo20.gif

אני מגיבה לך ראשונה..... את צודקת. יש לי המון עבודה לעשות. לא יודעת איך אעשה זאת אבל כל החיים לפניי... לפעמים אני מרגישה שאני יכולה "לבד" ולפעמים מרגישה צורך בתמיכה. למה לא נעזרת כרגע באיש מקצוע כי....אני יכולה ללכת לשתים שלוש שיחות ולהרגיש שזהו, לא בא לי יותר.... שזה לא זה, שזה סתם בזבוז של כסף וכו'.... לא אוהבת את המסגרת של "טיפול" שקובעים שעה, ובאים, בקושי מספיקים משהו, משלמים והולכים..... אבל חשבתי כן לנסות להעזר בעובדת סוציאלית או בכל גורם שיכול לעזור לי להתמודד כאן ועכשיו בלי חפירות ונבירות מן העבר. לכן אני מתעניינת באגודת שיכולות לתת תמיכה למי שנפגע מהמחלה ולמשפחתו. בכוונה כתבתי את מה שקראת על "הפחד שלי ממנה" כי זה עוזר לי "להשתחרר ממנה".... חלק מהכתיבה משחרר אותי.... לא ידעתי שיש ספר "הורים מרעילים...." אז אני אחפש..... בכל מקרה אני אנסה להעזר בכל מי שניתן ולא אשאר לבד עם הדילמות. תודה רבה לך יעלי.

 

[מיקימאוס43]

בוקר, ../images/Emo68.gif

ובקשר לפוחדת מאמא? זה נשמע מאוד מוכר לי. אחזיקי מעמד. מקווה שאימך תחלים כי אין כמו אמא למרות הכל. איתך

 

[blonda3]

../images/Emo51.gif../images/Emo24.gif

 

[הפרי האסור 2003]

את לא צריכה לחשוש

לאן המעשים שלך עם אימך יובילו או לראשום בפורום מסויים בגלל חברותיה. אני מניחה שאי אפשר לדבר איתה על זה כי זה לדבר לקיר... בכל מקרה, אם את מאוד זקוקה, החליפי ניק וכתבי פרטים מעט מעורפלים.

 

[הפרי האסור 2003]

לארשום = לא לרשום

 

[blonda3]

נכון פרי

ברציונל אני לא צריכה לחשוש ממנה אבל יש משהו בתגובות שלה שמרתיע מלעשות דברים כל פעם מחדש... כמו למשל מתי להתקשר לבית החולים אם בכלל כדי לבקש שם עצה ומידע וכו'.... כדי שזה לא יוודע לה ושהיא לא תכעס עליי ש"הטרדתי" את הצוות..... אבל אני אעשה זאת רק חיכיתי כמה ימים וכשתגענה התוצאות לא תהיה לי ברירה כי אני רוצה לדעת מה מצבה מה יש לה מה הטיפול האם זה תורשתי למה לצפות איך לעזור איך לא להפריע לה וכו'.

 

[azaria]

אם היא מאושפזת אז דברי עם הסוציאלית

בכל מוסד או בית חולים יש עובדים סוציאליים. הם יוכלו לעזור, לייעץ, לתווך, וכל מה שצריך. בכל מקרה להתייעץ איתם בטוח שווה את המאמץ.

 

[blonda3]

כרגע

היא לא מאושפזת. אבל אפשר להתקשר.... תודה.