היום הלכתי להוציא

[koval10]

היום הלכתי להוציא

את דניאל מבית הספר, ופגשתי ילדים מהכיתה של גיל... כמה הם גדלו, התבגרו... והילד שלי לא זכה אפילו לסיים כיתה ב'. הוא כל כך אהב את הבית ספר, את החברים שלו, את המורה שלו... נו, בטח! לא החזקתי מעמד, בכיתי נורא, בקושי לקחתי את עצמי לידיים. לא יודעת מה יהיה , ככה כל יום? אבל זה היה יותר חזק ממני. הילדה שלי בכיתה א'! ואני לא כל כך שמחה....

 

[גל213]

אנה אני כל כך מבינה,אני לא הלכתי לבית הספר

שנה וחצי כדי לא להיתקל בחברים שכל כך קשה לי להתמודד,עומר ביקש השנה שהכיתה שלו רוצה לראות את ליה אחותו הקטנה ,באתי במהלך שיעור כדי לא לפגוש את הכיתה,שהשנה הם מסיים כיתה ו והבן שלי לא זכה. קשה לי מאוד גם בתוך השכונה,שאני יורדת עם ליה אני הולכת לאזור אחר. אנה אין לנו ברירה עם כל הכאב הילדים שלנו צריכים אותנו. גלית

 

[koval10]

את כל כך צודקת,

אבל... איך להתמודד עם הדמעות שחונקות אותי כל פעם שאני מגיעה לבית הספר? אנחנו גרים בישוב יחסיצ קטן, גם ככה תמיד הכירו אותנו, ואחרי מה שקרה לגיל כל הישוב מכיר אותי בפנים, מדברים בשושו מאחרי הגב: " זאת אמא של הילד שנפטר..." וכדומה. כל ההורים באים להגיד שלום, כל המורות מחבקות אותי,שואלים לשלומי, אני מבינה שהכוונות של האנשים טובות, אבל זה קשה מנשוא. אני יודעת שאין ברירה וצריך להמשיך בכל במקרה, אבל זה קל פעם צף מחדש, הזיכרון של גיל נמצא שם בכל מקום, בכל פינה. אני בד"כ לא נמצאת שם אבל כרגע בגלל חופשת האימוץ ובגלל שדניאל בתחילה כיתה א' אני חייבת להיות שם כדי לדבר עם המורה, כדי לעזור לה להכנס לעיניים. בשמחה הייתי מבקשת מאמא שלי שתוציא אותה, ובעתחד זה מה שיהיה, אבל כרגע אני לא מעיזה, כי זו פחדנות ובריחה מהמציאות מצדי, וגם חוסר התחשבות בדניאל ולא מגיע לה, היא ממש זקוקה לעזרתי, היא הייתה כל כך שמלה שבאתי... ואני עם הדמעות שלי... אוףףףף

 

[גל213]

אנה אין ברירה עם כל הכאב דניאל צריכה אותך

אצלי עומר עכשיו בכיתה ה ,אז הוא הולך לבד גם אצלי זאת שכונה שכולם מכירים,וכבר שמעתי שמדברים שלא רואים אותי יורדת עם התינוקת,אני שפשוט הולכת לשכונה אחרת לטייל עם ליה. בעלי כל הזמן אומר לי שאנחנו לא צריכים להסתתר לא עשינו שום דבר,אני מסבירה לו שקשה לי עם השאלות של האנשים המבטים ,לראות את החברים שגדלו ,וגם אני רוב הזמן בוכה. מרוב שקשה לי עדיין לא הנצחתי את מור בבית הספר,המנהלת אמרה לי שכדאי השנה כי הכיתה שלו מסיימת,קשה לי להתמודד עם זה אצלי הוא מונצח כל שניה ושניה שולחת לך חיבוק גלית

 

[שרון123]

נשאר לי רק להזדהות

חשבתי מה לכתוב כדי לעודד אותך, ולצערי אני פשוט לא מוצאת מילים. זה באמת מאד מאד מאד קשה. לי השנה כבר קצת יותר קל, כי הילדים שהיו בשכבה של ירדן עברו סוף סוף לחטיבת הביניים, וגם הבנים שלי יצאו מהחטיבה הצעירה בה היתה ירדן(בכתה א' היא עברה לבית ספר אחר שהיתה בו כתה קטנה שהתאימה לה יותר). אני יכולה רק לדמיין את הקושי העצום שלך, מקווה שעם הזמן יהיה יותר ויותר קל