היום הראשון לבד

doremi111

New member
היום הראשון לבד

נכנסתי הביתה חושך אני נוטף מים קר וגשום בחוץ ,הדלקתי את האור והורדתי את המעיל אף אחד לא קופץ עלי וצועק הנה אבא אין שום צעקות ושירים וקישקושים דממה בקצה החדר בערימת שקיות הנילון השחורות היכן שכל הצעצועים שלהם ארוזים מציץ אלי דובי חום קטן מסתכל עלי בעיני זכוכית גדולות במבט שואל איפה הם ??? ואני מסתכל עליו במבט דומע ועצוב וחושב לעצמי מה הם עושים כרגע מה הם מרגישים היום ביום הראשון בלי אבא ,ואיך יתכן שבכלל הגענו למצב כזה שפשוט הלכת ,ולקחת אותם איתך וזה לא משנה אם אני אגיד שאני לא אשם או כן אשם העובדה כואבת גם לגברים חזקים ככול שיהיו . 2 ילדים שגילם יחד לא מגיע לסיפרה 5 בלי אבא ואבא בלעדיהם זה פשוט קשה היום הראשון שנפרדנו .
 
אוי זה עצוב


לא רוצה לפזר קלישאות כמו הזמן יעשה את שלו, לא יודעת איך לנחם כי בטוחה שזה יכאב עוד... אני מבינה שזה מצב נתון יכולה לשלוח רק
ולומר שאנחנו כאן...עם עין ואוזן ומוכנות להקשיב.
 

Sודית

New member
זה באמת קשה ועצוב נורא


אני מבינה אותך.....במיוחד היום הראשון, כל כך קשה וכואב. כתבת נורא מרגש שממש בא לי לתת לך
וכן אני מאמינה שגם גברים כואבים - מי אמר שלא?
 
צביטה בלב. פרידות הן סוג של מוות בזעיר אנפין

על אחת כמה וכמה מילדים. נקווה שתוכל לראותם מה שיותר, כך הכאב יפחת. ברוך הבא ודע לך שיש כאן המון נשמות טובות שיעשו לך טוב על הלב, מתי שתצטרך. שב איתנו כאן.
 
למעלה