- אמא של יואב
New member
היום הרגשתי בפעם הראשונה "אמא של.."
אולי זה מצחיק, אבל היום הרגשתי בפעם הראשונה שאני באמת "אמא של יואב"(ולא, זה לא קרה בלידה, ולא כשקראו לי בפעם הראשונה בטיפת חלב "אמא של יואב", ולא כשהוא קרא לי "אמא" בפעם הראשונה - זה בכלל היה בלילה, ולא יכולתי להרגיש כלום חוץ מרצון עז לישון....
). מין אשה מבוגרת כזו, עם אחריות על הכתפיים. וכל זה למה? הגננת נגשה אלי בבוקר וביקשה שאביא לחגיגה שיש לנו בגן ביום שישי הבא (מעין קבלת שבת עם ההורים בשילוב עם שתילת שתילי ירקות בגינת הגן עם הילדים) עוגה. נפעמתי. אני? עוגה? לגן? זו הפעם הראשונה. והרגע הפשוט הזה כל כך הקסים אותי, ופתאום הבנתי והרגשתי שאני אמא שלו. שאני אדם בוגר ואחראי (הא!) עם ילד. ילד. שלי. אולי אני קצת קשת תפיסה ולקח לאסימון כמעט שנתיים עד שהוא נפל עלי, אבל זו היתה הרגשה פשוטה וכל כך נפלאה
וכל היום אני מחייכת בגלל העוגה הסתמית והכל כך חשובה הזו (ואני בטוחה שהגננת בכלל לא ידעה כמה היא נגעה בלבי).
אולי זה מצחיק, אבל היום הרגשתי בפעם הראשונה שאני באמת "אמא של יואב"(ולא, זה לא קרה בלידה, ולא כשקראו לי בפעם הראשונה בטיפת חלב "אמא של יואב", ולא כשהוא קרא לי "אמא" בפעם הראשונה - זה בכלל היה בלילה, ולא יכולתי להרגיש כלום חוץ מרצון עז לישון....
איזה יופי!