חצישלישרבע
New member
היום הרגשתי כ"כ רע
היה לי יום די גרוע במשך רוב היום. יש ימים כאלו, שאתה פשוט לא מוצא את מקומך, והכל איכשהו נראה עקום ולא מסתדר - אז היום היה ככה עבורי. לא היה לי סבלנות לשום דבר, והרגשתי ממש גרוע לגבי עצמי והדברים שאני עושה. כמובן, (לא הייתי בת מודרנית אלמלא כן) הרגשתי גם שמנה ומכוערת. באיזשהו שלב אמרתי לעצמי שזה לא לעניין, והלכתי להסתובב במקום הומה אדם. באופן מפתיע, או שלא, זה גרם לי להיות עצובה ובודדת יותר, בינות כל הנערות עם הכרסים החשופות והשיער המחומצן, לבין מוכרי הקלמרים והילקוטים שצצו כפטריות אחרי החמסין. באיזשהו שלב פשוט עמדתי בצד ובהיתי באנשים, מבלי לדעת מה לעשות עם עצמי. בסוף החלטתי, ולו כדי לברוח מההמולה, לשבת בבית קפה קטון המרוחק מההמולה, עם כוס עגולה של קפה (מהסוג שנעים לחבק
). העניין היה שאפילו לא ידעתי מה מבאס אותי כ"כ, ומה כ"כ מתסכל אותי. ואז עשיתי משהו כ"כ קלישאתי, כ"כ מעיתון "לאשה": ישבתי ורשמתי על מפית נייר את רשימת הדברים בזכותם אני חשה ברת מזל, ערימת דברים טובים שיש בחיים שלי. בין היתר רשמתי גם דברים בעצמי שאני אוהבת. תמיד מחנכים אותנו לא להשוויץ, ולא להתפאר, וכשישבתי וכתבתי את הרשימה הזו, ממש נבוכתי מלכתוב על עצמי דברים נחמדים, אבל בכל זאת כתבתי. ותשמעו, זה עבד. בסוף הקפה כבר הרגשתי הרבה יותר טוב. אז היה היום יום קצת עקום, אבל בדרך למדתי קצת, אז זה גם משהו.
היה לי יום די גרוע במשך רוב היום. יש ימים כאלו, שאתה פשוט לא מוצא את מקומך, והכל איכשהו נראה עקום ולא מסתדר - אז היום היה ככה עבורי. לא היה לי סבלנות לשום דבר, והרגשתי ממש גרוע לגבי עצמי והדברים שאני עושה. כמובן, (לא הייתי בת מודרנית אלמלא כן) הרגשתי גם שמנה ומכוערת. באיזשהו שלב אמרתי לעצמי שזה לא לעניין, והלכתי להסתובב במקום הומה אדם. באופן מפתיע, או שלא, זה גרם לי להיות עצובה ובודדת יותר, בינות כל הנערות עם הכרסים החשופות והשיער המחומצן, לבין מוכרי הקלמרים והילקוטים שצצו כפטריות אחרי החמסין. באיזשהו שלב פשוט עמדתי בצד ובהיתי באנשים, מבלי לדעת מה לעשות עם עצמי. בסוף החלטתי, ולו כדי לברוח מההמולה, לשבת בבית קפה קטון המרוחק מההמולה, עם כוס עגולה של קפה (מהסוג שנעים לחבק
