היום התבאסתי קשות

[דאראמסאלה]

היום התבאסתי קשות

היום התבאסתי קשות
החודש היינו אמורים לעבור IUI ולמרבה ההפתעה פיספסנו את הביוץ- ביום 10 היה זקיק של 26 ממ שהרופא ואני היינו משוכנעים שהוא ציסטה (המחזורים שלי בסביבות 33 יום) ואופס כעבור יומיים פרוגסטרון בשמים. החלטתי שאני לוקחת את זה באיזי ועמדתי בזאת בגבורה -הביקור בשרותים עבר בשלווה סטואית מפתיעה, אבל היום פגשתי בקניון חברה ממקום העבודה הקודם, אמא לשניים, עם בטן. שמחתי בשמחתה אבל... את אותו מקום עבודה עזבתי (לצורך פרוייקט שמסתיים בעוד חדשיים) לפני שנה וארבעה חדשים. בזמן הזה כל 3 הנשים שעובדות איתי הרו (אחת כבר ילדה) ולכולן כבר היו שניים בבית. הפסקתי גלולות עם העזיבה- מתוך מחשבה שהריון תוך כדי הפרוייקט הנוכחי יכול להיות מבורך (מה גם שהראשון היה ספונטני)- והנה אני מטופלת של מרפאת פוריות...אני מוכנה להסתפק שם בשני ילדים (כולל זה שיש)-אולי במקום שאחזור לעבוד בו יש "אבקת הריון"? מצחיק איך אדם רציונלי כמוני יכול להתפס לאמונות תפלות... ועוד משהו- איך זה שרובנו (אני מקווה) לא מקנאות בכל התחומים שהזולת מצליח בהם יותר- אני לא מקנאה בנשים יפות יותר, קרייריסטיות יותר, עשירות יותר, עם גוף יותר יפה (טוב, אולי בזה קצת...) אבל לראות אותה היום עם הבטן הפך לי את הבטן, שבינתיים מלאה רק בשומן?...

 

[דאראמסאלה]

ועוד משהו

היום התבאסתי קשות
החודש היינו אמורים לעבור IUI ולמרבה ההפתעה פיספסנו את הביוץ- ביום 10 היה זקיק של 26 ממ שהרופא ואני היינו משוכנעים שהוא ציסטה (המחזורים שלי בסביבות 33 יום) ואופס כעבור יומיים פרוגסטרון בשמים. החלטתי שאני לוקחת את זה באיזי ועמדתי בזאת בגבורה -הביקור בשרותים עבר בשלווה סטואית מפתיעה, אבל היום פגשתי בקניון חברה ממקום העבודה הקודם, אמא לשניים, עם בטן. שמחתי בשמחתה אבל... את אותו מקום עבודה עזבתי (לצורך פרוייקט שמסתיים בעוד חדשיים) לפני שנה וארבעה חדשים. בזמן הזה כל 3 הנשים שעובדות איתי הרו (אחת כבר ילדה) ולכולן כבר היו שניים בבית. הפסקתי גלולות עם העזיבה- מתוך מחשבה שהריון תוך כדי הפרוייקט הנוכחי יכול להיות מבורך (מה גם שהראשון היה ספונטני)- והנה אני מטופלת של מרפאת פוריות...אני מוכנה להסתפק שם בשני ילדים (כולל זה שיש)-אולי במקום שאחזור לעבוד בו יש "אבקת הריון"? מצחיק איך אדם רציונלי כמוני יכול להתפס לאמונות תפלות... ועוד משהו- איך זה שרובנו (אני מקווה) לא מקנאות בכל התחומים שהזולת מצליח בהם יותר- אני לא מקנאה בנשים יפות יותר, קרייריסטיות יותר, עשירות יותר, עם גוף יותר יפה (טוב, אולי בזה קצת...) אבל לראות אותה היום עם הבטן הפך לי את הבטן, שבינתיים מלאה רק בשומן?...

ועוד משהו
במקום העבודה הנוכחי יש חבר שהוא וזוגתו בעיצומם של IVF על ילד ראשון- חשבתי על זה שבעיניו אני בת מזל שיש לי את אורי ועל מה יש לי בכלל לקטר... מה שמראה שהכל יחסי

 

[רוצה עוד 1]

דאראמסאלה יקרה,

היום התבאסתי קשות
החודש היינו אמורים לעבור IUI ולמרבה ההפתעה פיספסנו את הביוץ- ביום 10 היה זקיק של 26 ממ שהרופא ואני היינו משוכנעים שהוא ציסטה (המחזורים שלי בסביבות 33 יום) ואופס כעבור יומיים פרוגסטרון בשמים. החלטתי שאני לוקחת את זה באיזי ועמדתי בזאת בגבורה -הביקור בשרותים עבר בשלווה סטואית מפתיעה, אבל היום פגשתי בקניון חברה ממקום העבודה הקודם, אמא לשניים, עם בטן. שמחתי בשמחתה אבל... את אותו מקום עבודה עזבתי (לצורך פרוייקט שמסתיים בעוד חדשיים) לפני שנה וארבעה חדשים. בזמן הזה כל 3 הנשים שעובדות איתי הרו (אחת כבר ילדה) ולכולן כבר היו שניים בבית. הפסקתי גלולות עם העזיבה- מתוך מחשבה שהריון תוך כדי הפרוייקט הנוכחי יכול להיות מבורך (מה גם שהראשון היה ספונטני)- והנה אני מטופלת של מרפאת פוריות...אני מוכנה להסתפק שם בשני ילדים (כולל זה שיש)-אולי במקום שאחזור לעבוד בו יש "אבקת הריון"? מצחיק איך אדם רציונלי כמוני יכול להתפס לאמונות תפלות... ועוד משהו- איך זה שרובנו (אני מקווה) לא מקנאות בכל התחומים שהזולת מצליח בהם יותר- אני לא מקנאה בנשים יפות יותר, קרייריסטיות יותר, עשירות יותר, עם גוף יותר יפה (טוב, אולי בזה קצת...) אבל לראות אותה היום עם הבטן הפך לי את הבטן, שבינתיים מלאה רק בשומן?...

דאראמסאלה יקרה,
הקנאה היא רגש קשה. קשה כי חונכנו שזהו רגש שלילי והרסני ולחלוטין לא לגיטימי. אנחנו לא אמורים לקנא במישהו שיש לו משהו שאנחנו מאוד רוצים, כי צריך ללמוד להסתפק במה שיש והעובדה שלאחר יש היא לא על חשבוננו. לכן כאשר אנו חשים בקנאה אנחנו מתמלאים בנוסף אליה גם ברגשי אשמה, שהופכים את כל הסיפור לעוד יותר קשה וטעון. אז אני טוענת שקנאה היא רגש נורמלי, אנושי וגם לגיטימי (כמובן כל עוד היא בגדר הסביר ושבניגוד למקרים הנדירים והקיצויים אינה גוררת אחריה התנהגויות הרסניות ואלימות). הרי הכמיהה שלנו לילד היא כל כך טבעית, כל כך מובנת, כל כך נורמלית. אמהות היא עניין כל כך מובן מאליו והקשיים לממש אותה כל כך לא הגיוניים, כל כך נוגדים לכאורה את הטבע! אז מה נורמאלי יותר מלחוש את הצביטה הקשה הזו עמוק בבטן, כשרואים חברה, עמיתה או קרובת משפחה שהצליחה במקום שאנחנו נאבקות בדם יזע ודמעות וההצלחה עדיין לא הגיעה? והעובדה שהתברכנו כבר פעם אחת (או יותר) וכבר יש לנו אוצר/ות בבית (לעומת אחרים שנאבקים על הילד הראשון) לא מפחיתה מעוצמת הכאב. אני מצטערת איתך, יקירה, על הטיפול שהתפספס. זה קורה מדי פעם במסע הזה, שמחזור יורד לטימיון בגלל טעות או שיקול שגוי וטוב שיכולת להתעלות מעבר להאשמת הרופא ולהמשיך הלאה. מקווה איתך שהסיבוב הבא יהיה מוצלח יותר ויוביל להצלחה המיוחלת. (((((((((((((((((((((((((חיבוק)))))))))))))))))))))))))