עדו בן צבי1
New member
היום התפרצתי בצעקות.
אבא ופשוש הלכו למוזאון הילדים בשיקגו ונצטערו לגלות שבחלק נכבד מהחדרים, במקום התצוגה הרגילה, יש פעילות מיוחדת שפשוש לא מצליח להישתתף בה בגלל האוטיזם שלו. קורה. באחד החדרים האלה הוא רצה להשתתף בדרכו שלו והסביר זאת ברורות במחוות. העובדים יכלו לתת לו להשתתף ולא נתנו. הסבירו לי שאני צריך קודם למלא טופס (עד שאני אמלא טופס בשפה זרה עם הדיסלקציה שלי, הפשוש יעלם במוזאון סואן בגלל האוטיזם שלו). חוץ מזה רצו שהוא יעשה את הפעילות דווקא לפי דרכם. אמרתי תודה באנגלית, פניתי אל הילד בעברית וביקשתי ממנו שנעבור חדר. הפשוש המשיך להסביר במחוות שהוא רוצה לנסות להשתמש בציוד שהם מדגימים. הם משכו את כל הציוד אליהם ואמרו לי: קח את הילד שלך מפה. פניתי שוב לילד בעברית. ביקשתי שנלך. אם היה מדובר רק בהסברת הלקות שלו או רק בשלי, מילא. איך מסבירים שאנחנו לא יכולים להשתתף על פי דרכם בגלל שתי סיבות. זה נורא מסובך. עכשיו אני כל כך מצטער שלא ניסיתי להסביר כשהכל היה רגוע. אולי כן הייתי צריך. פשוש הסכים להתפשר על קבלת מדבקת הפרס. כבר ויתר על הדגמת הציוד היפה. הוא הסביר עצמו הייטב במחוות. בלא מילים. העובדת אמרה לו שהוא יקבל את המדבקה רק אם הוא יומר 'בבקשה'. שאלתי אם זה הכרחי שהוא יומר 'בבקשה' ואם אני יכול לומר 'בבקשה' במקומו. האובדת לא הסכימה. היא אמרה שזה עניין חשוב מאוד בחינוך. שככה הם עובדים וחייבים לומר 'בבקשה'. באותו הרגע היא פרטה על נים רגיש מאוד אצלי. היא מנסה לאנוס את הרעיונות החינוכיים שלה על ילד שהיא לא מכירה. היא מנסה להכריח ילד שבמשך עשר דקות מתווכח איתה במחוות בכלל לדבר ולא מקשרת את ההתנהגות המוזרה שלנו לשום דבר. והכי מרגיז: היא מכתיבה ללקוח לומר 'בבקשה'. מיד שכחתי שאצל האמריקנים מי שמתפרץ בצעקות יכול למצוא את עצמו מפונה על ידי אנשי הביטחון ואמרתי לה שהילד אוטיסט ושהוא אינו יכול לומר 'בבקשה'. שחינוכית אסור להכריח ילדים שהדיבור שלהם פגום לומר 'בבקשה' ושאת פילוסופית החינוך שלה תשמור לעצמה. היא התחילה לומר משהו שהתחיל במילים 'לא יכולתי לנחש ש...' אנחנו כבר לא היינו שם בשביל לשמוע את סוף המשפט. הילד הצליח לקחת לה את המדבקה כשהיא הייתה המומה מהצעקות וכך הצלחנו להפרד מהן מהר. במקום ההדגנה היפה שהילד כן יכל לקבל על פי דרכו הוא ספג, ככל הנראה, עלבון צורב. גם לי ולעובדי המוזאון זה לא עשה טוב אבל למה זה מגיע לילד?
אבא ופשוש הלכו למוזאון הילדים בשיקגו ונצטערו לגלות שבחלק נכבד מהחדרים, במקום התצוגה הרגילה, יש פעילות מיוחדת שפשוש לא מצליח להישתתף בה בגלל האוטיזם שלו. קורה. באחד החדרים האלה הוא רצה להשתתף בדרכו שלו והסביר זאת ברורות במחוות. העובדים יכלו לתת לו להשתתף ולא נתנו. הסבירו לי שאני צריך קודם למלא טופס (עד שאני אמלא טופס בשפה זרה עם הדיסלקציה שלי, הפשוש יעלם במוזאון סואן בגלל האוטיזם שלו). חוץ מזה רצו שהוא יעשה את הפעילות דווקא לפי דרכם. אמרתי תודה באנגלית, פניתי אל הילד בעברית וביקשתי ממנו שנעבור חדר. הפשוש המשיך להסביר במחוות שהוא רוצה לנסות להשתמש בציוד שהם מדגימים. הם משכו את כל הציוד אליהם ואמרו לי: קח את הילד שלך מפה. פניתי שוב לילד בעברית. ביקשתי שנלך. אם היה מדובר רק בהסברת הלקות שלו או רק בשלי, מילא. איך מסבירים שאנחנו לא יכולים להשתתף על פי דרכם בגלל שתי סיבות. זה נורא מסובך. עכשיו אני כל כך מצטער שלא ניסיתי להסביר כשהכל היה רגוע. אולי כן הייתי צריך. פשוש הסכים להתפשר על קבלת מדבקת הפרס. כבר ויתר על הדגמת הציוד היפה. הוא הסביר עצמו הייטב במחוות. בלא מילים. העובדת אמרה לו שהוא יקבל את המדבקה רק אם הוא יומר 'בבקשה'. שאלתי אם זה הכרחי שהוא יומר 'בבקשה' ואם אני יכול לומר 'בבקשה' במקומו. האובדת לא הסכימה. היא אמרה שזה עניין חשוב מאוד בחינוך. שככה הם עובדים וחייבים לומר 'בבקשה'. באותו הרגע היא פרטה על נים רגיש מאוד אצלי. היא מנסה לאנוס את הרעיונות החינוכיים שלה על ילד שהיא לא מכירה. היא מנסה להכריח ילד שבמשך עשר דקות מתווכח איתה במחוות בכלל לדבר ולא מקשרת את ההתנהגות המוזרה שלנו לשום דבר. והכי מרגיז: היא מכתיבה ללקוח לומר 'בבקשה'. מיד שכחתי שאצל האמריקנים מי שמתפרץ בצעקות יכול למצוא את עצמו מפונה על ידי אנשי הביטחון ואמרתי לה שהילד אוטיסט ושהוא אינו יכול לומר 'בבקשה'. שחינוכית אסור להכריח ילדים שהדיבור שלהם פגום לומר 'בבקשה' ושאת פילוסופית החינוך שלה תשמור לעצמה. היא התחילה לומר משהו שהתחיל במילים 'לא יכולתי לנחש ש...' אנחנו כבר לא היינו שם בשביל לשמוע את סוף המשפט. הילד הצליח לקחת לה את המדבקה כשהיא הייתה המומה מהצעקות וכך הצלחנו להפרד מהן מהר. במקום ההדגנה היפה שהילד כן יכל לקבל על פי דרכו הוא ספג, ככל הנראה, עלבון צורב. גם לי ולעובדי המוזאון זה לא עשה טוב אבל למה זה מגיע לילד?
