היום(טריגר)

[ramar]

היום(טריגר)

היום אין לי מצב רוח היום אין לי כח היום אני רוצה לשכוח היום אני חיבת לברוח היום אני מחליטה לעזוב את המחלקה לברוח, לרוץ, לחפש אפרות איך אפשר להפטר מהסיוט... מהסיוט הזה ששמו חיים מהסיוט הזה שבו נושמים... נמאסס לי, נמאסלי להיות נמאס לי פשוט לחיות... אני רוצה למות אני חייבת...!!! למרות שלפני כמה שבועות החלטתי לחיות החלטתי אז שבטוב או ברע ואף אם תהיה צרה אני חיה... היום החלטתי לגמור עם הסיוט, באיזו דרך שתהיה... גירסא להדפסהשלח לחברים הוסף תגובה

 

[אמא של שירה היחידה]

לא חמודה...

תדברי איתי אם את רוצה... אני מבינה את מה שכתבת פה כזעקה נואשת.אם אנחנו ניקח אותה בקלות ראש- את תבצעי את זה,אם לא היום אז מתישהוא.וחבל חבל-כי אולי מחר,או בעוד שבוע, או אפילו חודש-יהיה לך יותר כוח נפשי להתמודד... אף פעם לא מאוחר למות. לעומת זאת,אם תחליטי לקטוע את חייך,זה יהיה מאוחר מידי לחיות... מאוחר מידי להתאושש, בלתי אפשרי לשקם, עד עולם,האושר שלך ישאר פוטנציאל שלא נוצל... תני למישהו לעזור לך...אני במילה חמה, ואולי אנשי מקצוע כאן- בשאיבת כוחות. תרגישי טוב,חמודה...

 

[One Falling Star]

מסכימה עם כל מילה../images/Emo45.gif ולramar

אני חושבת שעצם העובדה שאת כבר כותבת ומוציאה את כל התסכולים האלה שלך זה כבר המון, יותר ממה שאת יודעת ואני רק מאחלת שלא תוותרי, כי, אם להיות קיטשית לרגע, מגיע לך כל כך הרבה יותר..

 

[ramar]

אמא של שירה היחידה

את נהדרת... אני רוצה לספר לך מה היה לי אתמול. אחרי שכתבתי את ההודעה בפורום, כדי לפרוק את מה שהעיק עלי כ"כ (חשבתי שזה יעזור לי...), לא חיכיתי לתגובות. קמתי מהמחשב במטרה ללכת, לצאת מביה"ח ולהתאבד... רצו לי כל מיני מחשבות ורעיונות בראש. חלקן מציאותיות יותר וחלקן פחות. הלכתי לכיוון השער וכמעט יצאתי..., אבל אז- אזרתי כח ונזכרתי בכל החברים שלי בפורום שכ"כ אוהבים ומחבקים... ובטח ישלחו לי תגובות אוהדות ומלטפות... והחלטתי שלא! אני לא עושה את זה!!! וזה עוד חוץ מהחוזה עם הרופאה שהתחיבתי לא לנסות להתאבד כשאני באישפוז. אין לי מושג מאיפה היה לי כח, אבל עובדה שהצלחתי! חזרתי למחלקה ואמרתי לאחות שאני צריכה עזרה. היא קראה לרופאה ויחד דיברו איתי. הרופאה נתנה לי כדור ששפך אותי וגרם לי לישון הרבה זמן... אבל המחשבות האובדניות לא מפסיקות להתרוצץ לי בראש. התחיבתי לרופאה שאבוא לבקש עזרה אם אצטרך ואני מעונינת לעמוד בהתחיבות הזו... אז--תראו כמה כח אני מקבלת ממכם ותמשיכו לתת לי, כדי שיהיה לי כח שלא לעשות זאת...

 

[אמא של שירה היחידה]

מחמם את הלב,חמודה!

ריגשת אותי. אני בד'כ פה-היום הייתי קצת עסוקה,אז רק עכשיו אני קוראת. את תמיד מוזמנת לכתוב לי מסר אישי, או כאמור-לצ'וטט איתי בסקייפי או מסנג'ר. שולחת לך מכאן חיבוק

ומחזיקה לך אצבעות,שתעברי את התקופה הקשה הזו. בטוחה שכולנו כאן מחבקים אותך!

 

[נטולת כאב]

כל כך כואב...

כל כך אמיתי, רוצה לעזור אם רק תבקשי, להקשיב, לחבק, לתמוך....